| נשלח ב-29/10/2012 10:33 |
 |
| |
עיונים בפרק ראשון מהלכות עבודה זרה במשנה תורה
בס"ד בפרשת לך לך קראנו על אברהם אבינו. דמותו של אברהם ממלאת תפקיד חשוב בפרק ראשון מהלכות עבודה זרה במשנה תורה. בפרק זה הרמב"ם מנתח את תהליך הדרדור של האנושות מאמונת הייחוד לע"ז, והחזרת האמונה ע"י אברהם אבינו. א. בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדולה, ונבערה עצת חכמי אותו הדור; ואנוש עצמו, מן הטועים. וזו הייתה טעותם: אמרו הואיל והאל ברא כוכבים אלו וגלגלים אלו להנהיג את העולם, ונתנם במרום, וחלק להם כבוד, והם שמשים המשמשים לפניו--ראויים הם לשבחם ולפארם, ולחלוק להם כבוד. וזה הוא רצון האל ברוך הוא, לגדל ולכבד מי שגידלו וכיבדו, כמו שהמלך רוצה לכבד עבדיו והעומדים לפניו, וזה הוא כיבודו של מלך. הרמב"ם מסביר את הטעות של דור אנוש בכך שהם חשבו שהגלגלים מנהלים את העולם, ולכן ראוי לכבדם. מדברי הרמב"ם משמע שהגלגלים אכן מנהלים את העולם, והם מכובדים שהרי הקב"ה קבעם במרום, בהתאם לקוסמולוגיה של הרמב"ם, אזי ראוי לפארם ולחלוק להם כבוד, כמו שהמלך רוצה שיכבדו את עבדיו. משמע שבעצם הכיבוד של הגלגלים אין בעיה. שאלה נוספת שצריכה להישאל היא אם הרמב"ם סובר שהגלגלים אכן מנהיגים את העולם, מדוע הוא נלחם באסטרולוגיה? ב כיון שעלה דבר זה על ליבם, התחילו לבנות לכוכבים היכלות, ולהקריב להם קרבנות, ולשבחם ולפארם בדברים, ולהשתחוות למולן--כדי להשיג רצון הבורא, בדעתם הרעה. וזה, היה עיקר עבודה זרה. עיקר ע"ז היא לעבוד את הכוכבים, כדי למלא את רצון הבורא, וזה עיקר עבודה זרה. מה בעצם רע בכך? היכן שמענו שמלכו של עולם אינו רוצה לכבד את עבדיו? ג וכך הם אומרים עובדיה היודעים עיקרה, לא שהם אומרים שאין שם אלוה אלא כוכב זה. הוא שירמיהו אומר "מי לא ייראך מלך הגויים, כי לך יאתה . . ." (ירמיהו י,ז-ח)--כלומר, הכול יודעין שאתה הוא האל לבדך; אבל טעותם וכסילותם, שמדמין שזה ההבל רצונך הוא.)--כלומר, הכול יודעין שאתה הוא האל לבדך; אבל טעותם וכסילותם, שמדמין שזה ההבל רצונך הוא. ושוב נשאלת השאלה, מה רע בכך, הלא אינם נותנים לכוכבים מעמד של אלוהות, ומדוע שלא ישבחום ויפארום. האם כל הבעיה היא בכך שלא צוו על עבודה זו, וכעין חילוקו של הכוזרי בין עגל לכרובים? ד ואחר שארכו הימים, עמדו בבני אדם נביאי שקר, ואמרו שהאל ציווה להם ואמר להם: עבדו כוכב פלוני, או כל הכוכבים, והקריבו לו ונסכו לו כך וכך, ובנו לו היכל ועשו צורתו כדי להשתחוות לה--כל העם הנשים והקטנים ושאר עם הארץ. ומודיע להם צורה שבדה מליבו, ואומר זו היא צורת הכוכב הפלוני שהודיעוהו בנבואתו. בשלב הקודם, אנשים עבדו את הגלגלים מטעותם האישית. בשלב זה כבר יש נביאי שקר שמתנבאים בשם רבש"ע שציווה לעבוד את הכוכבים. בשלב שני מוסיפים צורה של הכוכב שעובדים אותה. דברים אלו מזכירים את הנביא שמתנבא בשם ה' לעבוד עבודה זרה.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 29/10/2012 11:29:40
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-6/1/2014 01:11 |
|
| |
תפילה לשכל הפועל זוהי כפניה לא-לוהים אחרים,
זה שהנבואה עוברת דרכו אינו מצדיק עבודה אליו ,
הרי השכל הפועל לדעת הרמבם הינו אחד מעשרת הגלגלים,
ולכאורה יש כאן תשובה לשאלתי דלעיל ,כל עוד שמדובר באמונה בכח מסוים גרידא אין זה אלא כזה המאמין שיש כח באדמה להוציא פירות וירקות ,הבעיה מתחילה כשסוגדים ,עובדים ,דורשים ,מבקשים מאותו כח שיפעל מכוחו ,
האם אפשר לבקש מהשכל הפועל שיפעל אצל האחד המיוחד ?זוהי לכאורה כבקשה מהמלאכים ,חלו נא פני קל,וצדיקים וקברים,
תוקן על ידי ביליצר ב- 06/01/2014 01:22:52
|
|
|
|
| נשלח ב-6/1/2014 00:46 |
|
| |
בילי
שאלתי היתה מדוע זו עבודה זרה.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/1/2014 00:04 |
|
| |
בעל ,הרי תפילה לזולתו תקרא עבודה זרה ,הלא כן?
איזה מקום יש לתפילה כלל לדעת הרמבם ?לכאורה רק התרחקות מהגשם והכנעה בכדי להיות כלי קיבול להיות מושגח משכל הפועל,
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2014 23:45 |
|
| |
בילי
בזמנו הקשיתי, ואיני זוכר היכן, אם לדעת הרמב"ם הנבואה היא דרך השכל הפועל, מדוע תפילה אסור שתהיה דרך השכל הפועל.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2014 23:10 |
|
| |
מעניין ,הרי עבודה זרה בשיתוף מחייבי מיתות הוא מה שאין כן מכחישי ההשגחה ,
דיני אפיקורס אמנם בדין מורידין וכך משמע מהכוזרי גם כלפי מכחישי ההשגחה,
מה לגבי אמונה בשיתוף גרידא ללא פולחן ועבודה ,האם השכל הפועל של הרמבם אינו ממינו?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2014 22:46 |
|
| |
מה יותר גרוע, ע"ז בשיתוף או כפירה בהשגחה?בספר כוזרי במאמר רביעי, סעיף כג, ריה"ל משווה את דת ישראל לדתות אחרות: "הדתות האלה מתרחקות מעבדות האלילים ומשתדלות לקים את יחוד האלוה ותשבחן על כך ויקלו בעיניך בני ישראל שבימי המלכים על אשר פנו לעבודת הצלמים", אולם ריה"ל מסנגר על עם ישראל: <התבונן לעמת זה בכך שגם החשובים במאמיני הדתות האלה נוטים אל הכפירה בהשגחה ואף יפיצוה ברבים ואף יחברו ברוחה שירים המתפרסמים בעם ונשמרים בפיהם שירים המכריזים כי אין אדון משגיח אל מעשי בני אדם גומל טוב על המעשים הטובים ועונש על הרעים דבר אשר כזה לא נשמע מעולם בישראל אמנם היו בעמנו אנשים אשר האמינו כי הצלמים ההם ורוחניות הכוכבים עשויים להביא להם ברכה כי בזמן ההוא האמינו רבים שיש תועלת בעבודות ההן אך כל זה לא היה אצלם כי אם תוספת לדתם את כל מצוותיהם שמרו> מי שמאמין בהשגחה ובמקביל גם פונה לעזרת צלמים, עדיף ממי שמייחד את האלוה אך כופר בהשגחה! זו גישה קוטבית לזו של הרמב"ם שאחדות האלוה היא בשבילו עיקר אמונה ואילו על דעתו בהשגחה נשתברו קולמוסים רבים. ריה"ל רואה כערך עליון את הקשר המתמיד בין אדם לבוראו, ועדיף שאדם יטעה בע"ז בשיתוף מאשר שיכחיש את ההשגחה.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 05/01/2014 22:48:21
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/11/2012 12:30 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2012 08:49 |
|
| |
הסבר לדבריי האחרונים
לפי הגירסא הראשונה ,,גדל והתחנך במינות,, זה כולל לכאורה גם הגשמה ,
לגירסא השניה ,,שהתחנך בין הקראים ,, יש לומר שהכונה הוא דוקא על כפירה בתורה שבעל פה וכו,
ולא על כפירה שהוגדר ברמבם כ,,מין,,, ואז בהחלט ייתכן סברת בעל בעמיו שיש לחלק בין מה שמתחייב כלוגי לבין שאר הכפירות,
עכ"פ פטור אונס באפיקורס לדעת הרמבם כשאר אונס דרחמנא פטריה, אלא שיתכן שאין לו פטור בהגשמה וכו, כי אינו אנוס ברגע שזה מתחייב כלוגי ומתברר לכל הפחות אצל בעלי העיון ,
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2012 11:32 |
|
| |
מה היא גישת הכוזרי בנידון?
אם המלאך שמתגלה למלך כוזר משבח אותו שכוונתו רצויה אך מעשיו אינם רצויים, הרי מי שמשבחים אותו הוא עובד ע"ז והטיעון עליו אינו על הכוונה כי אם על המעשה.
ובהמשך (כל הציטטות ממהדורת הכוזרי שבאתר דעת)
צח. אָמַר הַכּוּזָרִי: כְּבָר עָזַרְתָּ עֲצָתִי בְּמַה שֶּׁעָלָה בְדַעְתִּי וּבְמַה שֶּׁרְאִיתִיו בַּחֲלומִי, כִּי אֵין הָאָדָם מַגִּיעַ אֶל הָעִנְיָן הָאֱלהִי אֶלָּא בְדָבָר אֱלהִי, רְצונִי לומַר: בְּמַעֲשִׂים שֶׁיְּצַוֵּם הָאֱלהִים. וְאִם לא - הִנֵּה רב בְּנֵי אָדָם מִשְׁתַּדְּלִים, אֲפִילוּ הַחוזֶה וְהַקּוסֵם וְעובֵד הָאֵשׁ וְעובֵד הַשֶּׁמֶשׁ וְהַמַּשְׁנִים וְזוּלָתָם.
צט. אָמַר הֶחָבֵר: כֶּן-הוּא,
משמע שאין תלונה על עובד האש ועובד השמש, על כוונתו, אדרבא, הוא משתדל, אלא שהוא לא עושה מעשה שהצטווה עליו.
האם מותר לכבד את הכוכבים?
אין בעיה עקרונית בעצם הכיבוד, הבעיה העקרונית היא שלא הצטוונו לכבדם. ניתן היה לכבד את הכוכבים כמו שאנחנו מכבדים בתי כנסת:
צז. אָמַר הֶחָבֵר: כִּי הָאֻמּות כֻּלָּם בַּזְּמָן הַהוּא הָיוּ עובְדִים צוּרות. וְאִלּוּ הָיוּ הַפִּילוסופִים, מְבִיאִים מופֵת עַל הַיִּחוּד וְעַל הָאֱלהוּת לא הָיוּ עומְדִים מִבְּלִי צוּרָה שֶׁמְּכַוְּנִים אֵלֶיהָ, וְאומְרִים לַהֲמונָם, כִּי הַצּוּרָה הַזּאת יִדְבַּק בָּהּ עִנְיָן אֱלהִי, וְכִי הִיא מְיֻחֶדֶת בְּדָבָר מֻפְלָא נָכְרִי. וּמֵהֶם מִי שֶׁמְּיַחֵס זֶה אֶל הָאֱלהִים, כַּאֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עושִׂים הַיּום בַּמְּקומות הַמְכֻבָּדִים אֶצְלֵנוּ, עַד שֶׁאָנוּ מִתְבָּרְכִים בָּהֶם וּבַעֲפָרָם וְאַבְנֵיהֶם, וּמֵהֶם מִי שֶׁמְּיַחֵס אותו אֶל רוּחֲנִיּוּת כּוכָב מִן הַכּוכָבִים או חַיִל מִן הַחֲיָלִים או מַעֲרֶכֶת מַזָּל וְזוּלַת זֶה, וְלא הָיוּ מַסְכִּימִים הֶהָמון עַל תּורָה אֶחָת, אֶלָּא בְצוּרָה מֻרְגָּשָׁה שֶׁמְּכַוְּנִים אֵלֶיהָ.
בני ישראל חיכו שמשה יוריד עצם מוחשי שניתן לפנות אליו:
וְהָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מְצַפִּים לְמַה שֶּׁיָּעַד אותָם משֶׁה שֶׁיּורִיד לָהֶם עִנְיָן מֵאֵת יְיָ שֶׁיִּרְאוּ אותו וְיַקְבִּילוּהוּ כַאֲשֶׁר הָיוּ מַקְבִּילִים עַמּוּד הֶעָנָן וְעַמּוּד הָאֵשׁ בְּצֵאתָם מִמִּצְרַיִם, אֲשֶׁר הָיוּ מַבִּיטִים אֵלָיו וּמַקְבִּילִים וּמְגַדְּלִים אותו וּמְשֶׁתַּחֲוִים נִכְחו לֵאלהִים.
כלומר, ניתן לעבוד את ה' דרך השתחוויה לעמוד הענן.
חטא העגל היה
שֶׁנִּצְטָרְכוּ מֵהֶם אֲנָשִׁים לְבַקֵּשׁ נֶעֱבָד מֻרְגָּשׁ יְכַוְּנוּ נֶגְדּו כִשְׁאָר הָאֻמּות, מִבְּלִי שֶׁיְּכַחֲשׁוּ בֶאֱלהוּת מוצִיאָם מִמִּצְרַיִם, אֲבָל שֶׁיִּהְיֶה מֻנָּח לָהֶם לְהַקְבִּיל אֵלָיו, כְּשֶׁיְּסַפְּרוּ נִפְלְאות אֱלהֵיהֶם
החטא הוא לא בעצם הרצון או אפילו בעבודת העגל כשלעצמה, אלא:
וְחַטָּאתָם הָיְתָה בַצִּיּוּר אֲשֶׁר נֶאֱסַר עֲלֵיהֶם וְשֶׁיִּחֲסוּ עִנְיָן אֱלהִי אֶל מַה שֶּׁעָשׂוּ בְיָדָם וּרְצונָם מִבְּלִי מִצְוַת הָאֱלהִים,
נראה שלפי הרמב"ם מה שלפי הכוזרי מותר לכתחילה, הוא שורש עבודה זרה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/10/2012 08:11 |
|
| |
בילי
ראה
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2012 22:10 |
|
| |
היכן במורה אינו מוצא פטור לתועים לעניין הגשמה?
האיסור הגשמה לדעת הרמבם הוא מבחינתו כעבודה זרה = עבודה דרך אמצעי מדומיין,
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2012 17:45 |
|
| |
אז מדוע הרמב"ם במורה אינו מוצא הצדקה למגשים?
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 30/10/2012 17:45:03
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2012 17:44 |
|
| |
בעל
אין דבריך נגזרים מדבריי,
לעצם הדברים ,מדברי הראבד משמע דשלילת ההגשמה איננו נגזרת לוגית ,
והרמבם בעצמו הרי אינו מחלק בין העיקרים רק בשמותיהם [מין ואפיקורס]
ובהלכות ממרים פוטר הרמבם את התועים שלא גדלו על ברכי דת משה את הכופר בכל העיקרים אף מאלו שנראים על פניו כלוגיים,
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2012 17:38 |
|
| |
לגבי נח לכאורה [וכך דעת שיחות המשגיחים, ומשמע גם בראשונים ומדרשים] לא היה לו כל ענין להפיץ את אמונת הייחוד, כמו משותלח וחנוך וכו'. החידוש של אברהם אבינו היה בכך שזה חסרון באמת להאמין בע"ז ושכל העולם חייבים לקבל על עצמם אמונת הייחוד ולהתנהג על פיו. נח יכול להיות שהרשה גם את בניו לעבוד ע"ז, הרי הטעות לא נשתכח. וכל ענין הייחוד היה וולנטרי.
אגב, מעניין מאד שבתיאור חטאי דור המבול לא הוזכר כלל עבודה זרה, או חטאים תאלוגיים ודתיים בכלל, כסיבת העונש. מוזכרים אך ורק חטאים מוסריים כלליים.
|
|
|
|
|
