בס''ד
זוכרים את הסטודנטית מ"עוד סיפור אחד שלא אהבה?" מה לא?! אז הנה תזכורת: "זהו, המבחן האחרון נגמר ואת ואני נפרדים לעד. אני יודע, לא דיברנו מעולם, אפילו את שמך אף פעם לא שמעתי, אבל את עמוק בלב .היה לי כיף לחשוב עליך, וכיף לחשוב שיש אחת בעולם שחושבת עלי. בהצלחה שלום".
אז זהו, התברר ש'השלום' נכתב טיפלה מוקדם... והאשכול התמים הגיע למחוזות מאוד מעניינים ולא צפויים... ומכיוון שהסוף השתנה נחזור גם קצת על ההתחלה...
הזיכרון הראשון שלי עם הסטודנטית החמודה, התרחש אי שם בתחילת החורף הגשום דאשתקד. הייתי סטודנט צעיר ומלא בתקווה לעתיד וורוד ומשופע בממון. וכיאה למעמדי הרם הצטיידתי בתיק גב חדש ונוצץ שהציבור חלילה לא יתבלבל, ברצינות כוונותיי...
צעדתי בסטייל של וותיקים, כשהתיק חצי כזה על הגב, לעבר מעלית הזכוכית. העפתי מבט חטוף על שלל כפתוריה ובעדינות של מבינים לחצתי על האופציה הרצויה. הדלת כבר כמעט נסגרה כשלפתע התפרצה בסערת רוחות של סופת הוריקן, סטודנטית קטנה ומבוהלת. בין נשימה לנשימה היא גמגמה כמה הברות בלתי מובנות על שיעור ואיחור, כנראה הרגישה מטומטמת לרוץ כמו מפגרת בשביל מעלית... נו מילא, מה לא עושים בשביל התואר...
אחרי השיעור במתמטיקה שסוף סוף הבנתי שמשפט פיתגורס הוא לא רק אוסף של מילים... יצאתי להתרעננות קלה בקפיטריה. קניתי לי פחית וטיילתי לי עם חבר על הדשא המטופח. גלגלנו שיחה קלה על החיים ועל המוות כשלפתע הבחנתי בה, ההיא מהמעלית. קטנטונת כזאת, עומדת בקומה זקופה ומדברת בקולי קולות עם כמה חברות. לא יודע למה אבל הבחורה סקרנה אותי. שיניתי בעדינות את מסלול ההליכה והתקדמנו לעברה... כשהתקרבנו שמתי לב לפרט מעניין שדי מצא חן בעיניי - למרות שבקושי היא מגרדת לי ת'כתף (ואני בכלל לא ענק), היו לה נעלי פיתה! כאילו שכולם יקפצו לה או יותר נכון יתכופפו לה... אני אוהב את האנשים האלה שלא סופרים. (לפעמים לא!)
אחרי כמה ימים פגשתי אותה בתחנה וכשהאוטובוס הגיע, איכשהו יצא (זה עדיין לא היה בכוונה) שהתיישבנו אחד מול השני. מבט ועוד מבט, וכן הנערה מצאה לה חן בעיניי... המממ, היא נראתה קצת כבדה עלי... אחת שעדיין לא הספיקה לשכוח איך קוראים למחנכת מהסמינר, והכיוון של תפרח או פונוביז' היה נראה יותר מתאים לה... וחוץ מזה, שלא כמו בפורום, באזרחי אני די שקט ורגוע והיא נראתה ההפך... אבל אתם יודעים איך זה הלב, הוא לא ממש שואל במי להתאהב...
השנה הלכה והתקדמה לה ואנחנו נפגשנו עוד ועוד. התחלנו לייצור מפגשים כאילו אקראיים- בהפסקה של שש למשל, הייתה לנו מן הסכמה שבשתיקה שאני יושב על הספסל ומדבר עם חבר/בפאלפון מן העבר האחד והיא מן העבר השני... או בתשע שהיום היה נגמר וזזתי לכיוון התחנה, הייתי עובר דרך החלון של הכיתה שלה ושתי דקות אחרי גם היא הייתה בתחנה... (נכון?...) דא עקא, הבעיה הייתה שאני די חלש בקריצות וכאלה, ובגלל שאני הייתי הגבר באזור העניינים די נתקעו... וכמו שכבר שנאמר, לא הביישן מתאהב...
סוף השנה הגיע, המבחן האחרון הסתיים... היא הלכה לדרכה ואני לדרכי. וזהו, חשבתי לעצמי, זה נגמר ואפילו פתחתי את האשכול למזכרת... המממ, במהלך השנה תפסתי קשר או שניים עם המזכיר החביב שלנו והדלתות, לפחות ברובן, היו פותחות בפני, יכולתי לחפור בהרבה מקומות נסתרים ומעניינים...
עבר יותר מחודש מאז שדרכה כף רגלי במתחם הלימודים כשקבלתי טלפון בהול מהמזכיר החביב. הוא כמעט בכה שהוא לא משתלט על העבודה והוא חייב שאני אבוא לעזור. לא כלכך רציתי, היו לי כמה דברים על הראש, ובכלל הנסיעות האלה, סיוט. אבל הוא הבטיח שזו תהיה תקופה קצרה וגם התשלום היה נחמד, פלוס טובה לחבר טוב, הסכמתי.
ביום הראשון שהגעתי, הוא שלח אותי לאגף הבנות, להביא כמה ניירות למזכירה. המזכירה לא הייתה אבל החדר היה פתוח, הנחתי את החבילה על השולחן ובאתי לצאת, אבל אז הבחנתי בקלסר לבן גדול, "למודי בנות אחרי הצהריים תשע''ב" היה כתוב עליו... העפתי מבט לוודא שאני עדיין לבד ושלפתי אותו מהמדף... דפדפתי מהר, מהר עשרות תלמידות עד שהגעתי לניילונית עם התמונה שלה...
אחרי שלוש דקות ידעתי עליה הכול: השם, אחים, כמה אבא מרוויח ואפילו את הסיבה לצלקת מעל הגבה הימנית... על הציונים אגב, לא הסתכלתי, בכולופן לא יפה...
חזרתי למשרד שמח וטוב לב... מוכן לשליחות הבאה, אבל ידידי המזכיר נעלם לו. כנראה יצא לסידורים או משו. פלשתי לו למחשב ונכנסתי לפורום האהוב עלי "שידוכי חרדים" כמובן.... למעלה על הצג הבהבה הודעה חדשה, נכנסתי לתיבה הפרטית. הכותרת הייתה "בתגובה לעוד סיפור אחד של אהבה" והתוכן "אני חוששת שאני מזהה את הנפשות הפועלות... מאוד מזהה..." ואוו, זה היה מסקרן, מאוד..
שלחתי חזרה "נשמע מסקרן... תפרטי מה את מזהה, ונראה אם גם אני מזהה..." והיא אכן פרטה, זאת הייתה היא!!! הייתי המום מהתזמון- כמעט חודש עבר מאז שפתחתי את האשכול והיא לא ראתה אותו, ועשר דקות אחרי שאני מחטט בתיק שלה היא שולחת לי.... ובכלל ההיא לא הבינה איך אני יודע את השם שלה...
התכתבנו תקופה קצרה והבנו שלמרות שהיא יפה ופעם צילה השכנה הבטיחה לי שגם אני יפה... והכול טוב ויפה אנחנו לא מתאימים... או בגרסה שונה- הבנו שלמרות שלה יש עיניים ירוקות ולי חומות והכול מסביב וורוד אנחנו לא מתאימים. אבל שתי הגרסאות עצובות..): ונפרדו באיחולי הצלחה הדדים וכנים. חשבנו שהפעם באמת זה נגמר...
אבל רבות מחשבות בלב איש/ה... ושבוע אחרי אני עולה חצי מונמנם על איזה אוטובוס, ורואה אותה יושבת לה בנחת באחד הספסלים... מכל הבנות בעולם דווקא היא...
****************
אני עוצר פה ונותן לה ת'כבוד להמשיך... יש לה פה ניק והיא עוקבת... אז בבקשה הבמה שלך...
_________________
לאהוב זה הטוב שבטוב.
