באשכול אחר תיארתי את המצוקה ואת הכאב של מי שגילה את הפן ההיסטורי של התלמוד והלימוד.
כאן אני מבקש להעלות דגם – או למצער התחלות של דגם – שיספק כלים עדיפים ללימוד. וגם יניח את הדעת עבור מי שמבקש לחיות בשני עולמות, הישיבה והמודעות למחקר. או שהחיים האלו כפויים אליו. כי גם האמת כופה את עצמה על האדם (וראו באשכולי הישן נושן "רפואתם של אנוסי התבונה").
מבחינה זו, ראוי היה לקרוא לדיון זה "רפואת של אנוסי התבונה חלק ב' ", ואמנם כאן הנידון אינו ההתמודדות עם הבעיות הפילוסופיות והתיאולוגיות אלא עם הבעיות ההיסטוריות והיכולת להשתמש בכלים מחקריים לטובה.
על כן יש כאן שלושה נושאים.
א. א. הבעיה הקיומית של בן ישיבה שגילה שיש עולם מחקרי שאינו שקרי למרות שמסתייגים ממנו, פוסלים אותו ופוחדים ממנו.
איני אומר שהדברים שאכתוב לא יביאו תועלת למי שהגיע מעולם המחקר ללימוד הישיבתי, אבל כמדומה שהבעיה שמתוארת כאן אינה קיימת עבורו. יתכן שיש לו בעיה אחרת: להעריך את הקדושה שבגמרא, אבל זה אמור להיות נושא לדיון אחר).
ב. ב. מה הכלים שיכול המחקר להציע ללימוד התלמוד.
ג. ג. מה הכלים שמציע הלימוד הישיבתי לחוקר.
*** *** כאן ובהמשך תוקנו שגיאות הקלדה. שגיאות מי יבין ***
תוקן על ידי מיימוני ב- 02/11/2012 14:34:13
