| נשלח ב-11/11/2012 22:20 |
 |
| |
להדר אחר אשה יפה. סיפור מהחיים
סיפור אמיתי
מעשה באדם אחד שנגע לו מצבה של משפחה אחת ממשפחות האצולה החרדית, שהיו להם בחורים מבוגרים שעוד אף אחד מהם לא הגיע בברית הנישואין ,הלך ההוא וניסה את כוחו במציאת שידוך הגון לבן הגדול של המשפחה.
לאחר עבודה מאומצת שכלל התרוצצות בין שדכנים ועסקנים שונים סוף סוף הגיע לידו הצעה של בחורה לעניינית שאומנם לא היתה מאוד צעירה אבל גם לא מאוד מבוגרת היא היתה בחורה מאוד מוכשרת ופעלתנית ובעלת מידות טובות וגם נראת טוב. ושכל מגרעתה היתה שהיא עברה את גיל העשרה של השידוכים ולכן היתה מוכנה ללכת על בחור מבוגר וטיפוסי בן למשפחה מטופסת ,
מה שאותו אחד לא ידע שמשפחה זו אינה רואה שום צורך בהתפשרות על אף אחד מהעקרונות שלהם בענייני שידוכים
ואלה היו העקרונות,
א' שהבחורה תהיה יפה וחתיכה,
ב' שהבחורה תהיה מבית עשיר שהשווער ייתן לא פחות מדירה בירושלים וקעסט לאורך שנים ,
ג' שהבחורה תהיה צעירה עם עדיפות שלא תעבור את גיל 18 ,
הלך ההוא למשפחה והציע את השידוך , לאחר דרישות וחקירות מעמיקות מצד אבי המשפחה ולאחר שהוא עיגל לטובה כמה ממספר שנותיה , היה נראה שיש על מה לדבר אלא שבשלב החקירות על המראה החיצוני של הבחורה התגלו כמה בקיעים שהוא לא היה חד משמעי עם זה . הוחלט שהוא ימציא תמונה של המדוברת כמאמר הפתגם טוב מראה עינים ממשמע אוזנים
הלך המציע והשיג תמונה של המדוברת ואחרי התבוננו בתמונתה הוא היה שקט ובטוח שכן היא היתה נראת שם ממש יפה
הוא לקח את התמונה ועלה את הבית של הבחור . איך שהוא סיפר שיש בידו תמונה . אבי המשפחה שלח את כל הבנים החוצה מהחדר " קינדר ארויס " הלך אל החלונות והגיף את התריסים מחשש עינא בישא שלא יחשדוהו שח"ו סתם הוא מתבונן בתמונות של בחורות הלביש את המשקפים ונתן מבט מעמיק בתמונתה של הבחורה ,
תשמע הוא אומר למציע ." אומנם היא יפת מראה אבל אין היא יפת תואר " מסתבר שהבחורה שהיתה בהחלט יפה היא היתה קצת מלאה ולא חתיכה כמו דוגמנית על , וזה הפריע לאותו יהודי ת"ח שחיפש את הכלה המושלמת לבנו בן השלושים ,
התורה מספרת לנו כמה וכמה סיפורים כדי שנתרשם עד כמה האמאות של האומה היו יפות , את שרה גדולי המלכים חטפו וגם על רבקה נאמר כמעט שכב אחד העם את אשתך וכן נאמר עליה והנערה טובת מראה מאוד וכן ברחל נאמר שהיא היתה יפת תואר ויפת מראה ונשאלת השאלה האם יש ביופי הנשי שלמות האדם או שהתורה רצתה לספר לנו במוצלחות האבות שהם היו ברוכי ה' ושהשיגו להם את הנשים הכי יפות ושהם היו עשירים ולא היה חסר להם דבר והאם גם אנחנו כדאי שנשקיע את מרצינו לאסוף כסף ולהתחתן עם נשים יפות ?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2012 23:15 |
|
| |
ער פרעגט גוט....
| שמואלס כתב: |  | מסכתשבתדףכה,ב ותזנחמשלוםנפשינשיתיטובה.(איכהג) מאיותזנחמשלוםנפשי.וכו' ר'אבאאמר זומטהמוצעתואשהמקושטתלתלמידיחכמים:
לפיר'אבא.תלמידחכםישלוהכרחנפשיבאשהמקושטתעדכדישאםאיןלואת(הקישוטהזה)זההואבבחינתותזנחמשלוםנפשיוכו'
מהזהתלמידחכם.ולמהדווקאהואישלוצורךבאשהמקושטתועודעלמטהמוצעת?
ולמהדווקאמקושטתולאיפה?האםזהבגללשהיאכברהביאהלוילדיםשכתוצאהמכךהיאאיבדהמהחטיבות.וכתוצאהשלעבודותהביתוגידולהילדיםובנוסףלכךעמלהבחוץכדילהשתכרולפרנסאתהבית.נחרשוקמטיםבמצחהוייצרועיגוליםשחוריםמתחתלעיניהעדשישצורךבאיפורוהתקשטות ?
והאםהכוונהלכךשאםבנוסףלכלהמטלותשעליההיאלאמוצאתפנאילטפחאתעצמה ולהתקשטעבורוהיאבבחינתאשהרעהשעליהנאמרומוצאאנימרממותאתהאשה |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/12/2012 19:15 |
|
| |
הרב מימוני
אפילו אם הייתי זוכר בדיוק את שם הרב- ואני לא יכול לסמוך על זכרוני לאחר 40. לא התעמקתי בזה אז,- בכל אופן אם הדבר לא פורסם, איני- הולך רכיל ןמגלה סוד- לפלפולי הנקיות אביא- מה חושבת הגמרא
נדה דף לא -ומפני מה אמרה תורה מילה לשמונה? שלא יהו כולם שמחים ואביו ואמו עצבים רש"י מפני מה מילה לשמונה - ולא לשבעה.שלא יהיו הכל שמחין - שאוכלין ושותין בסעודה ואביו ואמו עצבים שאסורין בתשמיש.
.
למי שזה לא ברור. מדאוריתא שבעה ימים בלבד.
ואם נתחכם קצת-
ואל אשה בנידתה לא תקרב. מצוות לא תעשה פרו ורבו היא מצוות עשה.
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 24/12/2012 19:21:15
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 24/12/2012 20:14:59
|
|
|
|
| נשלח ב-24/12/2012 15:36 |
|
| |
ירוחם
אשמח לשמוע מי הרב ומה הם נימוקיו, ואפשר גם באישי. ואפשר גם במייל.
ההיתר של ד"ר רוזנק לטבילה לאחר וסת בלי שבעה נקיים מתבסס בין השאר על כך שלאשה יש וסת קבוע כך שניתן להחשיב אותה כנידה ולא כזבה או ספק זבה. ואז נותר רק מנהג או תקנה דרבנן (ויש הבדל משמעותי) להחמיר להחשיב את האשה כזבה. וכאן באמת אפשר לטעון שאדעתא דהכי (=על מנת כן) לא גזרו, אם בכלל זו היתה גזירה.
ושוב, הכל תלוי בכך שניתן להחשיב את האשה כנידה לגמרי בלי חשש.
וזה בעייתי גם בגלל שיטת הרמב"ם שלפיה אשה עם מחזור נורמלי תהיה פעם נידה ופעם זבה. אלא שכל העולם חלקו על הרמב"ם, ופרופסור לוינגר ע"ה טען (הרמב"ם כפוסק וכפילוסוף) שאף הרמב"ם לא סבר כן וזה רק ניסוח מכוון כדי לגרום להחמיר.
לפיכך התשתית התיאורטית להיתר אכן קיימת, אבל זה יהיה חידוש גדול מאד להתיר זאת. ובוודאי שלא כהוראה המפורסמת לרבים.
ועל כן מעניין שבעתיים לדעת מי לקח את ההיתר הזה על עצמו. ובמחשבה שניה, בוודאי שלא היה רוצה שיפורסם שמו, ולכן אני חוזר ומתעניין, אם אפשר, בתיבה האישית.
***
יעקבקוב
יפה דייקת בכל פרטי דבריך.
אמנם יש דעה בין הפוסקים שיש לכפות לגרש כדי שהגבר יוליד ילדים משלו ויקיים "פרו ורבו".
***
ושוב לירוחם
קראתי שוב את הציטוט שלך מן המקורות, ואיני יכול אלא להסיק שזה מדרבנן אם זה בכלל דין וחיוב. האם חייב אדם לגרש את אשתו בנסיבות כאלו? והרי יכול לקחת אחרת על פניה?
יתכן שזה בא לחדש שאם גרש אותה בנסיבות כאלו (ואז לא ידעו לבדוק כל כך ממי הבעיה), אין עליו אשמה. ואולי אינו צריך לתת תוספת כתובה (ויש לחשוב לגבי הכתובה עצמה).
אבל חיוב לגרש? אתמהה.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2012 22:36 |
|
| |
כידוע לי ההיתר בשבעה נקיים אינו לטבול ולקיים המצווה אלא רק הזרעה מלאכותית בימי שבעה נקיים. וגם זה לא היתר של כל הרבנים, חלקם מבקשים תרופות מהרופא לדחיית הביוץ וכנגד זה יצא ד"ר רוזנק כיוון שהתרופות הללו מסרטנות.
והעניין של עשר שנים שונה בזמננו שאפשר לבדוק ולטפל, אני מכירה זוג שהתגרשו תוך כמה חודשים כי התברר שהאישה עקרה לחלוטין ללא ביציות (אין היתר לתרומת ביצית) ולאידך אם הבעיה היא מוחלטת אצל הגבר אז גם 10 שנים לא יועילו, וזה לא הוא ש"לא זכה להיבנות ממנה" אלא הבעיה בו ולא בה. ומה תגיד אז? אין היתר לנישואין חסרי סיכוי להוליד? כמדומני בכל ההיסטוריה היו זוגות שחיו כל ימיהם ללא ילדים ולא חשו צורך להתגרש. לא נראה שההלכה מחייבת אלא מתירה למי שרוצה ילדים יותר מאהבתו לאשתו.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2012 16:29 |
|
| |
הרב מימוני
:
יבמות דף סד.
גמ'. ת"ר. נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה - יוציא ויתן כתובה, שמא לא זכה להבנות ממנה. אף על פי שאין ראיה לדבר - זכר לדבר: +בראשית ט"ז+ מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען - ללמדך, שאין ישיבת חו"ל עולה לו מן המנין.
על רמז הרבה פחות מכך קבעו חז"ל מדאוריתא.
מי הם הרבנים? איני יודע. אבל כתושב בני ברק לשעבר ספרו לי הנוגעים בדבר- הביוץ של האשה חל רק בימי שבעת הנקיים, כל פיספוס של יום, הוא פספוס של הריון.
כמקובל אצל חרדים -פנו לרב ידוע- ולאחר עיון בנושא. החליט ונמק-
שבעת הנקיים מדרבנן- פרו ורבו מדאוריתא,
כך סיפרו לי,
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2012 13:34 |
|
| |
מטפחת
תודה על השיר. כמדומה שכל שיריה נפלאים. ואם איני טועה גם לא זכתה לילדים. וגם לא התחתנה.
***
ירוחם
עשר שנים ואז לגרש זה מן התורה? נכון שחז"ל השתמשו בזמן הזה הנקוב כרמז, אבל לקבוע שזה מן התורה, אתמהה.
ומה שמעניין עוד יותר: מי הם הרבנים שמוכנים להתיר לטבול בלי שבעה נקיים (אני משער: על סמך היות האשה נדה ולא זבה כי יש לה מחזור קבוע)? כידוע, זה מה שביקש לחדש או להשיב ד"ר רוזנק (בעל מחבר "להשיב טהרה ליושנה" וכבר היה על זה אשכול כמדומני).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2012 11:03 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: | | |
|
הייתי רוצה.
של רחל המשוררת.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2012 10:18 |
|
| |
יעקובקוב הכלל של עשר שנים- היא מההלכה ומהתורה, אשה אם לא יולדת עד עשר שנים. מוכרזת כעקרה ובעלה צריך לגרשה. או לקחת אשה אחרת. לומדים זאת מהתורה מאברהם שלקח את הגר.
ספר מצוות קטן מצוה רפד - אשה ושהתה עמו עשר שנים בלא ולד צריך לגרשה, - חיוב זה רק בארץ. ולא בחו"ל
את הרי ודאי יודעת כי יש אשה פוריה לגמרי, ואינה יכולה להכנס להריון, בגלל אי הקפדה על ימי הביוץ,
יש נשים שימי הביוץ שלה חל בשבוע הנקיים- יש רבנים המתירים בגלל זה לקיים את המצווה אפילו בשבועה הנקיים.
ככלל לא כל אשה שלא יולדת היא עקרה, היא עקרה במחשבה -למה היא לא בודקת למה היא לא יולדת.
מטפחת
יפה מאד- שלך?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2012 07:53 |
|
| |
עֲקָרָה בֵּן לוּ הָיָה לִי! יֶלֶד קָטָן, שְׁחֹר תַּלְתַּלִים וְנָבוֹן. לֶאֱחֹז בְּיָדוֹ וְלִפְסֹעַ לְאַט בִּשְׁבִילֵי הַגָּן. יֶלֶד. קָטָן. אוּרִי אֶקְרָא לוֹ, אוּרִי שֶׁלִּי! רַךְ וְצָלוּל הוּא הַשֵּׁם הַקָּצָר. רְסִיס נְהָרָה. לְיַלְדִּי הַשְּׁחַרְחַר "אוּרִי!" – אֶקְרָא! עוֹד אֶתְמַרְמֵר כְּרָחֵל הָאֵם. עוֹד אֶתְפַּלֵּל כְּחַנָּה בְּשִׁילֹה. עוֹד אֲחַכֶּה לוֹ.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2012 06:53 |
|
| |
יעקבקוב
לא הבנתי האם יש כאן שני צדדים, או ויכוח. האם את מערערת על כך שיש לכנות את רחל או את חנה "עקרה"? ומה פירוש המילה?
בוודאי שיש עקרה במובן שהיא אינה מסוגלת ללדת, ויש עקרה שמסוגלת אבל איכשהו לא זכתה.
לגבי האמהות, אין התורה עוסקת בתיאור הבעיות הפיזיולוגיות שלהן אז אי אפשר לדעת, והלשון "ה' סגר רחמה" יכול להתפרש כמניעה ניסית מלידה או כמחסום פיזיולוגי.
בוודאי שאת צודקת וגבר יתקשה מאד להבין את התחושה ויוכל להבין זאת רק "מבחוץ". אבל גם אם לא מבינים בדיוק בדיוק, עדיין ניתן להבין את הכאב. כאשר חז"ל תיארו בעוצמתיות את צערה של חנה דרך התפילה שייחסו לה, זה עושה רושם. האם הם קלעו?
אמנם לא ברור לי למה זה חשוב. כפי שכתבת, היתה צרה שזכתה (פנינה ולהבדיל לאה), היתה אשה שלא זכתה (רחל, חנה), הכאב היה עצום. על חנה אנו קוראים כיצד לא היתה מסוגלת לאכול מרוב צער (בתקופה שבה רעב היה שכיח, ובשר לא) אם כי שם היא הוקנטה בידי צרתה. אנו קוראים על המשפט המפורסם של רחל, שהיא כאילו מתה בלי בנים. לא ברור לי מה הטעות שהיתה בחלק מהניתוחים ה"גבריים" של הסיפור. והאם זה באמת הבדל והאם זה באמת חשוב לצורך הבנת הסיפור. יש לזכור שאם הדברים נכתבו, הם לא יועדו רק לנשים.
זה מביא אולי לדיון עד כמה אנו מסוגלים להבין את הזולת, את הצער של מה שידוע לנו בעיקר בתיאוריה. יתכן שאיננו לעולם מסוגלים לראות את העולם ולחוש אותו דרך עיני הזולת. מבחינה מסויימת זו טאוטולוגיה (=משפט שהוא בהכרח אמיתי). אבל האם אין די בהבנה חלקית ברמה טובה?
אמנם אם היה ניכר זלזול בצערן של האמהות העקרות, זה לא ראוי. אבל האם היה כזה?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2012 02:07 |
|
| |
מה ההגדרה של עקרה? גם חנה לבסוף ילדה. עקרות היא מצב קשה של ציפייה לילד. במיוחד שיש רעיה נוספת שבקלות רבה יולדת עוד ועוד. מאיפה הבאת את הכלל של עשר שנים? הכלל הרפואי אומר שאחרי שנתיים מתחילים לבדוק ולטפל, כי בתוך שנתיים זה אמור לקרות באופן טבעי.
טוב, כולכם גברים אז נחתום את הנושא בכך שככל הנראה הראייה הנשית לגבי עקרות היא שונה ממה שכתבתם פה. והתורה לא צריכה לכתוב שרחל עקרה. מספיק לראות שללאה יש ילדים ולה אין כדי להבין את הצער שאתם מתקשים כל כך בהבנתו.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/12/2012 11:43 |
|
| |
נעמיד הדברים על דיוקם, לאה לא היתה עקרה. רחל לא היתה עקרה במובנה של המילה, עקרה זו אשה שלא יולדת, עשר שנים.
לאה הקדימה ללדת מרחל ב5 שנים. התורה לא כותבת שרחל היתה עקרה.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/12/2012 23:34 |
|
| |
יעקבקוב
עמך הסליחה. רק כעת ראיתי את דבריך. אני מעתיק ומתייחס. דבריך בהדגשה, כרגיל.
מיימוני, הפיסקה הבאה קצת חסרת רגישות:
"רחל סובלת מהעדר ילדים, אבל הנסיון - כי ה' סגר רחמה - אינו מוציא ממנה את הטוב ביותר. אפשר להשוות בינה לבין אשה אחרת שגם היא התמודדה באותו אופן. חנה אם שמואל. גם חנה מדוכאת, אבל שם בעלה משתדל לפצותה ביותר אוכל ולרצותה בדיבורים טובים, והיא הולכת ושופכת ליבה לפני ה'. רחל בוכה לפני יעקב, "הבה לי בנים", וגם אם הכאב ניכר במילים (אם לא - מתה אנוכי, כמתה אני בעיני עצמי) עדיין זה נשמע באמת כפינוק, וכן עונה לה יעקב (ולא שזה בסדר). והיא נאחזת באמונות הבל בסגולות - דודאים - כדי להשיג ילדים (אבל ניתן להבין זאת על רקע התקופה ובכלל, האם בימינו זה אחרת). "
ללאה היו ילדים כי ה' נתן לה, זה לא משהו שבוחרים. ולרחל לא היו ילדים- זה לא פינוק לבכות על כך לבעל, בפרט שלו כבר יש ילדים ואם כן הוא לא חש צורך להתפלל עליה.
לא באתי לזלזל באמהות האומה ולא ברחל, אבל כן באתי לדון בטקסט.
בוודאי שאין צער כצערה של אשה עקרה ובמיוחד אם יש לה לידה צרה שנפקדת. אחרי כל זאת, אני עדיין סבור שרחל דיברה באופן מופרז, והא ראיה כיצד יעקב הסבלן בדרך כלל עונה לה. נכון שלא דיבר יפה וגם חז"ל תפסוהו על כך, והזכירו שהיא היתה סובלת. אבל לכן השויתי בין חנה אם שמואל לרחל.
כלומר אני בא להציע אבחנה בין שלושה דברים קרובים. הצער הגדול של העקרה. הצער המיוחד של רחל. והאופן שבו ביטאה זאת. שיכול להיתפס לגנאי.
ניתן לראות בכך קריאת מצוקה של אשה ששום דבר אחר כבר לא חשוב בעיניה. אבל האם זה לא סוג של פינוק, לומר: אם אין לי את זה וזה, חשוב ככל שיהיה, אז אין לי חיים? יש נשים גדולות שלא היו להן ילדים ובכל זאת השאירו את חותמן בהיסטוריה. איני מאחל זאת לשום אדם, חלילה, ובוודאי יתכן שכל אלו שלא זכו לילדים היו להם רגעי משבר שאולי בהם התבטאו ביתר כאב מרחל. אבל אין לנו אלא את הסיפור עליה והציטוט הקצר הזה עדיין, בעיני חסרות הרגישות, נראה מופרז.
אבל אני קורא שוב מה שכתבתי וחושב שוב ומגלה שאולי טעיתי בכל החשבון שלי. אולי זה תלוי בהנחות היסוד. האם רואים ברחל אשה מפונקת, אולי מחמת יופיה (אין לשכוח שהיא גם יצאה לעבודה ברעית צאן, לא האשה המפונקת האופיינית). מצד שני, כאשר היא יושבת על הגמל ואומרת לאביה שדרך נשים לה, האם זו אינה ציפיה לפינוק: במצבי אל תטריד אותי?
אבל מסתבר יותר כדבריך, שמעל לכל יש לראות את המצוקה בקריאתה. וכפי שמתארת הגמרא את תפילת חנה המביטה בעצמה ואומרת: אם לא בכך כלומר בילד זכיתי, למה נבראתי. וזו זכותה לתבוע וגם זכותה של רחל. אם כן הוא, עלי לחזור בי.
***
סגולות זה משהו שעד היום נשים ללא ילדים מחפשות.
נכון, ולא רק הן. וזו תמיד שטות... הטובע נאחז בקש, אבל ראוי לאדם שיבדיל בין השתדלות ראויה לשאינה ראויה. וזה בכל תחום של חיינו, גם הכואבים ביותר.
ולגבי מידות טובות של רחל- שכחת שהיא נתנה סימנים ללאה כדי שלא תתבייש? למרות שלא ידעה אז אם תזכה להינשא ליעקב- היא מבחינתה וויתרה על הגבר שאהבה ועל זה אמר ה' "יש שכר לפעולתך".
הסימנים אינם חלק מן הסיפור. הם תירוץ של חז"ל לשאלה איך הצליח לבן לסדר את יעקב ואם לא ידע יעקב מראש שיש לו עסק עם רמאי (כפי שאומר המדרש על המפגש הראשון ביניהם, כשכבר אז הזהירה אותו רחל ולכן מתבקש קבעו סימנים). ואיפשרו לחז"ל להציג את רחל כבעלת חסד נפלא...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/12/2012 19:15 |
|
| |
ותזנח משלום נפשי נשיתי טובה.( איכה ג )
מסכת שבת דף כה, ב ותזנח משלום נפשי נשיתי טובה.( איכה ג ) מאי ותזנח משלום נפשי . וכו' ר' אבא אמר זו מטה מוצעת ואשה מקושטת לתלמידי חכמים:
לפי ר' אבא . תלמיד חכם יש לו הכרח נפשי באשה מקושטת עד כדי שאם אין לו את ( הקישוט הזה ) זה הוא בבחינת ותזנח משלום נפשי וכו'
מה זה תלמיד חכם. ולמה דווקא הוא יש לו צורך באשה מקושטת ועוד על מטה מוצעת ?
ולמה דווקא מקושטת ולא יפה ? האם זה בגלל שהיא כבר הביאה לו ילדים שכתוצאה מכך היא איבדה מהחטיבות . וכתוצאה של עבודות הבית וגידול הילדים ובנוסף לכך עמלה בחוץ כדי להשתכר ולפרנס את הבית. נחרשו קמטים במצחה וייצרו עיגולים שחורים מתחת לעיניה עד שיש צורך באיפור והתקשטות ?
והאם הכוונה לכך שאם בנוסף לכל המטלות שעליה היא לא מוצאת פנאי לטפח את עצמה ולהתקשט עבורו היא בבחינת אשה רעה שעליה נאמר ומוצא אני מר ממות את האשה
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2012 13:29 |
|
| |
| maxmen כתב: | | 1, אם פעם (וגם היום אצל תרבויות מסוימות) בחורה מלאה היית דווקא יפה, אז הבריסקר הזה חייב דווקא על פי תורה לראות את היופי שהיו בזמנם,
יותר מיזה על פי זמן התורה היופי של היום (תשעים שישים תשעים) היא חיסרון ומראה על חולי וחוסר תזונה ועניות,
|
|
מקס ידידי, מאיפה ראית בסיפור שמדובר בבריסקר, אבל אם כבר הזכרת אותי אכתוב כמה דברים.
לרוב גברים נשואים במשפחתי דאגתי לנשים יפות, ואף שילמתי הרבה כסף לאפשר להם זאת.
נ.ב. אצל הבן שלי לא כל כך הצלחתי, אבל הוא ברוך השם מאד מרוצה במה שיש לו, כמו שכתוב בגמרא "חן האשה על בעלה".
|
|
|
|
|
