נשרים ועורבי השדה
… יום אחד, בחול המועד פסח, סיפר ר' נפתלי לרבי מה שאירע זה לא כבר בפריס.
"הנשר פינה מקומו לעיט," אמר הרבי, "עוד יבא זמנם של עורבי השדה".
"וכי יש לזלזל בעורבי השדה?" שאל ר' נפתלי.
"עורבי השדה," השיב הרבי, "אין לזלזל בהם. הם מלאים חיוּת. אלא שיש להם שלש תכונות משונות:
תכונה ראשונה, ששום בריה אשר אינה משלהם, אינה יכולה לבוא עמם במגע ומשא, משום שאין קולה של אותה בריה נשמע, שהרי הם מחרישים אותו.
תכונה שניה, כשהם מצויים ביניהם לבין עצמם סבורים הם כי בין בעלי הכנף אין יצורים שאינם עורבי שדה. ושכל העופות המתאמרים להיות בני מין אחר אינם אלא עורבי שדה מתחפשים, ויש לעוררם על ידי החרשת האוזניים, כדי שיגלו את מהותם האמיתית.
תכונה שלישית, שאף אחד מהם אינו יכול להתייחד עם עצמו: עורב השדה שתועה מן הלהקה מיד הוא מת מתוך זוועה של בדידות".
ר' נפתלי חזר ושאל:
"נניח שהנשרים אפשר להם לחיות בכפיפה אחת עם עורבי השדה. אם כן מתעוררת השאלה: מי מהם מתקשה יותר לסבול את זולתו, אם הנשרים את עורבי השדה או עורבי השדה את הנשרים?"
הרבי הביט בו מתוך בדיחות הדעת, ואמר:
"אתה, ודאי רוצה שאומר לך כי קשה יותר לנשרים, אבל אני סבור כמוך שלעורבי השדה קשה יותר".
"ובעיני מי חשובה יותר השהייה בצוותא, בעיני הנשרים או בעיני עורבי השדה?" שאל ר' נפתלי.
"בעיני הנשרים."
"מפני מה הרבי סבור כך?"
"מפני שעורבי השדה חיים בצוותא גם בלאו הכי, מה שאין כן הנשרים. אילו היו הנשרים מתחברים לעורבים כי אז היה מתעורר בהם החשק לחיות בצוותא עם זולתם."
ר' נפתלי הרהר שעה קלה ואחר אמר:
"ודאי כן הוא. במצב זה על כרחם יצטרכו הנשרים לוותר על משהו כדי שיהיו רצויים יותר לעורבים."
"הרי זה עתיד משמח לנשרים," השיב הרבי בצחוק.
"אמנם כן," אמר ר' נפתלי, "אבל, כלום יש דרך אחרת להתחברות בין יצורים משונים כל כך?" …
(מרטין בובר, גוג ומגוג, הוצ' ידיעות ספרים (2007) עמ' 96-97).
õ õ õ
ממעשה זה למדנו כמה דברים על טבעם של עורבי השדה. אך אין זה מעניינינו. אלא עניינם של העורבים ובני מינם.
אנו נדון על טבעם של הנשרים.
· הם בודדים.
· חברת העורבים חשובה להם, וגורמת להם להכיר את בני מינם.
· לעורבים קשה לסבול את חברתם.
· הם נאלצים לוותר ויתורים כואבים כדי להשאר בחברת העורבים.
הנושאים לדיון:
· מהם הוויתורים הנדרשים מהנשרים?
· כיצד משגיחים שלאחר הוויתורים הנשרים לא יהפכו לעורבים?
