חובת האדם בעולמו

הדבר מבואר בתו' שנוי בנביאים ומשולש בכתובים שתכלית הטוב היא המוסר, כמה צווחו הנביאים על תופסי התו' על מדקדקי המצוות שהשליכו מעליהם את המוסר, אמר הנביא הלא זה צום אבחרהו פתח חרצובות רשע.. הלא פרס לרעב לחמך... ועתה מה ד' אלוקך שואל מעמך כ"א עשות משפט ואהבת חסד. סוף דבר המוסר היא הלב שבתו' וכל תכליתה ואמר הכתוב כי מי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים, וזהו שאמר הלל הנשיא לגר ואהבת לרעך כמוך ואידך פירושא הוא זיל גמור.

וגם לדעת הר"מ כן הוא, כי תכלית ידיעת ד' היא המוסר, והלא זהו מה שהביא רבינו שם הכתוב בירמי' כ/א בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי, ומקרא ממשיך כי אני ד' עושה חסד משפט וצדקה בארץ וראינו כי תכלית ידיעת ד' היא שלימות המוסר האנושי.

אלא שיש מוסר ויש מוסר, יש את מוסר ההמון חוקים ומשפטים צדיקים שהקנו לעם ישראל ואח"כ לכל האומות תרבות של חיים מוסריים צדק ומשפט ושלילת התרבות האלילית הפראית הקדומה שסיסמתם הי' כל דאלים גבר.

אבל המוסר התכליתי הוא המוסר האישי, הדביקות של האדם הפרטי בטוב העליון, באין סוף, שגורמים לאדם לצאת מעצמו ממאוייו החומריים ומשאיפותיו האשיים ומביאתו לאושר המוחלט המשיל מעליו כל חשבונות הרבים של האדם וזהו גם המביא לשלימות המוסרית השכל וידוע אותי כי אני ד' עושה חסד גו', והלא זהו הי' תכלית ידיעת משה ע/ה הודיעני נא את דרכך, וזהו השלימות של היחידים שכל העולם לא נברא אלא לצוות להם.

וכמדומה שכל העוסקים בחכמה בין בחכמת התלמוד בין בחכמת קבלה בין בחכמת המדע ופילוסופיא לא יבואו לידי מעלה זו אלא כשמלכתחילה כל מגמתם היא השלימות הזו, ואך יש לשאול מהו הסוד המביא את האדם לידי עוצמה זו של אהבת אלוקים אהבת הבריות שנבראו בצלם האם האדם הרגיל שלא נולד אם רוח טהרה גדולה ומידותיו ממוצעות יוכל ע"י עבודה לבוא לידי מעלה שכזו, הייתכן....

איך אפשר לבוא לידי אהבת ד' אהבת הבריות אהבת השלימות אהבת החכמה ושנאת הרוע שנאת השחיתות שנאת העצמיות שנאת השקר והכזב, האם לעולם נעמוד במקום בו נולדנו עם יצר לב האדם שרע כבר מנעוריו עם מחשבות לבבנו שרק רעים הם כל היום, היש אפשרות להתעלות לטוב העליון או שמא גם אנו נבראנו לצוות לאיש המושלם הלזה שלא הכרנוהו, הייתכן....