| נשלח ב-2/12/2012 17:46 |
|
| |
טיפים להורים
חשבתי שנוכל ללמוד מתוך הניסיון שיש לכל אחד מה יכול לעזור לילדים שלנו לגדול לבריאים בנפשם. כל מי שלמד על עצמו או על ילדיו או מניסיונם של אחרים וכמובן רונית תוסיף את הזוית המקצועית.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/12/2012 21:29 |
|
| |
רוב ההורים רוצים במודע להעניק טוב לילדיהם, אולם, לרוב החלק הלא מודע משחק תפקיד חזק ומרכזי יותר ועשוי להיות בעמדה אחרת ואף ההיפך מהמודע. לכן, העבודה היא לא פשוטה
_________________
ד"ר רונית לזר - עו"ס קלינית
מטפלת במבוגרים, נוער וילדים
אלעד, ירושלים
0526346334
[email protected]
|
|
|
|
| נשלח ב-12/12/2012 02:40 |
|
| |
לא אמרתי שאת הכל תקנתי בחינוך הילדים שלי,זה חוק טבע שהחינוך הילד מקבל כך הוא גם מחנך את ילדיו ומאוד קשה לצאת מזה ולא תמיד מצליחים,לפחות משתדלים
אני חושב שאין כזו מציאות שהורים לא רוצים לעשות טוב לילדים שלהם,זה טבע ההרות מימי בראשית יתכן שלא יודעים איך לעשות את זה או שהן חונכו אחרת וחושבים שזה טוב גם לילדים שלהם או שעברו את השואה או מחלה וכו. אבל ברור שהורים אוהבים את ילדיהם ורוצים שיהיה להם טוב כרחם אב על בנים כן תרחם וכו.,לא סתם אנו מבקשים רחמי אב הם הרחמים הגדולים ביותר
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2012 23:16 |
|
| |
זה באמת כל כך משמח לראות את התיקון שלנו בילדים.
אני , לצערי, רואה גם הרבה המשכיות... כל מיני דברי ם שאני לא מצליחה לתקן בי ועוברים ישירות לילדים שלי, וזה עצוב ומחייב מאד. האם באמת כל ההורים רוצים לעשות רק טוב??? זו שאלה קשה. אשמח שתגיבו, ואם תגיבי, רונית...
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2012 22:21 |
|
| |
אני יכול רק לומר לך שהילדים שלי הרבה יותר פתוחים לספר מה עובר עליהם ממה שאני הייתי פתוח,הם משתפים בדברים שאני לא חלמתי לספר זה מאוד משמח אותי כל פעם מחדש ובפרט כשאני נזכר איך אני התמודדתי אני לא אומר שזה בזכותי אבל ברור לי שהשנוי בצורה שאני מחנך אותם מאשר חנכו אותי ודאי משפיע,וכנראה יוצרת תגובת שרשת שכשאני מגיב נכון הילדים ממילא נפתחים יותר אין תלונות על ההורים הם רצו לעשות רק טוב ,אולי לא ידעו כ"כ איך בפרט שהם דור שני לשואה מה שאני משתדל לעשות זה ללמוד לא לחזור על הטעיות,ויתכן שהם לא היו טועים בי לא הייתי יודע היכן להזהר ואולי אני הייתי טועה בחינוך,לא שעכשיו אני חף מטעיות אבל הרבה פחות
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2012 20:59 |
|
| |
זאת אומרת, שבעצם, אם הילדים שלנו מוכנים לחשוף בפנינו את החלקים הלא בריאים והמופרעים שלהם, זה משום שה ם בטוחים באהבה שלנו אליהם. ואולי זאת נקודת זכות בתוך בליל האשמות שחווים הורים כשהילדים שלהם לא שיות תמימות. הילד שלי אמר לפסיכולוגית פעם - כשהוא היה בן ארבע, "החברים שלי יאהבו אותי אפילו אם אני ירביץ להם, כמו שאמא תמיד אוהבת אותי" ואולי האשמה שאנ יחשה קשורה לאשמה שאנ יחשה כלפי ההורים שלי, ואולי אם אסלח ואשחרר ואבין שאף אחד לא כל יכול, לא אחוש אני תחושת אשמה...
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2012 14:41 |
|
| |
זו באמת שאלה טובה אני חושב שבדורות הקודמים היו יותר חזקים מהיום,אם אנחנו היינו צריכים לחיות בעוני כמו שחיו פעם לא היינו שורדים,ואני מאמין שהרבה בעיות שאנשים בגילינו סובלים מהם אם היו מטפלים בהם בקטנות כמו שצריך, מצבם היום היה הרבה יותר טוב כנראה שכל דור וניסיונות שלו פעם שלא ידעו ה' דאג להם בדרך אחרת ,היום שיודעים צריך לטפל אני מסכים שהצורך בטיפול מכאיב,אבל אני מעדיף את הניסיון הזה מאפשר להיות חולה במידות רעות,לא שאני כ"כ טוב אבל אני לא רע
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2012 11:39 |
|
| |
אני לא בטוחה ש'פעם' היו בריאים או נורמטיבים יותר.
לילדים קשה להסתיר את עולמם הפנימי לעומת המבוגרים. לכן, לא פלא לפגוש ילדים שהתקשו בילדותם כמבוגרים שמתפקדים נורמטיבית .
יתר על כן, ישנם מצבים או מערכות יחסים בהם אנשים מרגישים בטוחים יותר להביא חלקים מסוימים של עצמם לעומת זמנים אחרים בהם נפגשים עם חלקים אחרים באישיות.
ביון, אחד התיאורטיקנים הפסיכואנליטים הגדולים בני זמננו אמר בכל אישיות בריאה יש חלק לא בריא ובכל אישיות לא בריאה יש חלקים בריאים. אנשים בוחרים (במודע ושלא במודע) להביא את החלקים השונים באישיותם במצבים שונים (בטוחים יותר או פחות). כך שלא פלא לראות שיש אנשים שבמערכות מסוימות יגלו התנהגות נורמטיבית גבוהה לעומת מצבים מסוימים שם החלק הפצוע יותר ייחשף יותר.
_________________
ד"ר רונית לזר - עו"ס קלינית
מטפלת במבוגרים, נוער וילדים
אלעד, ירושלים
0526346334
[email protected]
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2012 21:37 |
|
| |
תודה, רונית, ההסבר שופך אור על המצב. לפעמים אנחנו חשים תסכול גדול כל כך, כאילו אנחנו אשמים במצב שנוצר, שמשהו לא טוב בהורות שלנו. ומנגד - הוא ילד כל כך מדהים. היום הוא היה זה שוויתר לכולם על תורו בהדלקה והדליק אחרון, מחלק את כל הממתקים שלו ומרגיע את התינוק. זה מבלבל לפעמים, זה אותו ילד??? כן. מסתבר שאין מנוס, לא לכיס ולא לסזמן, ונצטרך לשוב לטפל.
ותצמה, גם לי היה אח דומה מאד, וכיום הוא אברך חשוב ונראה רגוע. ומה שאני לא מצליחה להבין איך פעם, בלי כל הטיפולים שנראים לי היום קריטים והכרחיים, יצאו ילדים נורמטיבים כל כך. הרי אם הייתי אני הבת של עצמי, מזמן הייתי הולכת למליון טיפולים, (כן... יש צער במילים האלו) אולי גם אנחנו יכולים כמו הורינו, להניח לדברים והם יסתדרו? (אני לא שואלת את זה מעשית . ברור לי שאנחנו צריכים ללכת לטיפול, אבל רעיונית, איך זה מסתדר?)
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2012 19:02 |
|
| |
שבוע טוב ,
עייפה מדברייך אני מבינה שלבנך יש קושי בויסות התחושתי אך גם בויסות הרגשי ועשיתם עבודה טובה שעזרה בשנים הראשונות. י
ילדים כמו בנך חווים עצמם חדירים לאיומים מבחוץ (ומבפנים), ולכן הם עסוקים בלהגן על הגבולות שלהם ( זועם על מישהו שעומד על השטיח לידו) ואף לבנות ולבסס את הגבולות. החוויה החושית הבלתי נסבלת שלו לצלילים, לבכי, לרעשים, וכד' אינה נתחמת רק בתחושות החושיות הקשות אלא הופכת לחוויה רגשית אימתנית עבורו .הרעש אינו רק בלתי נסבל לאוזניים אלא בלתי ניתן לעיכול מבחינה רגשית ונחווה כמאיים ורודפני כמו שמראה החיוך נחווה ומתפרש על ידו כאכזרי. הוא סובל חושית ורגשית כאחד.
אני מתארת לעצמי שאת אמא מכילה וממשיכה את ההנחיות שקיבלת . אני משערת שהחוויה איתו גם לך ולסובבים קשה מאד. אני מציעה לחזור איתו לטיפול פסיכולוגי לא רק כדי ללמוד לשלוט על הדחפים אלא בעיקר לעזור לו לעבד , לווסת ולהכיל את האיומים שהוא חש מבפנים ומבחוץ ולאפשר הבניה טובה יותר של גבולות פנימיים של האגו.
בברכת חנוכה שמח לכולם
_________________
ד"ר רונית לזר - עו"ס קלינית
מטפלת במבוגרים, נוער וילדים
אלעד, ירושלים
0526346334
[email protected]
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2012 14:45 |
|
| |
יש לי אח שדי דומה לתיאור שכתבת,הוא מאוד חכם יש לו המון מרץ והכל הוא היה חייב לקבל הרגע לא היה לו סבלנות הוא היה מתעצבן ומומחה להוציא את הרבה מהכלים, היום ב"ה הוא אברך חשוב שמאוד מצליח נשוי ואב לילדים,זה נכון שגם היום קל לעצבן אותו וכשהוא מתעצבן יש עצבים...,הוא יצליח לבנות את עצמו ממש טוב אני זוכר שאמא שלי ע"ה אמרה שכל מה שצריך לעשות מבחינתה זה להקשיב לו בשקט ובסבלנות ולתת לו להוציא את כל התסכול שיש לו מאחרים וכך הוא ירגע אני זוכר שיום אחד הוא התקשר מהישיבה קטנה,כולו עצבים והוא הודיע שהוא חוזר הביתה,אני הייתי בטוח שאמא שלי תנסה להרגיע אותו וכו.,אבל רק הקשיבה לו ואמרה אין שום בעיה אתה מוזמן הביתה אחרי כמה דקות הוא התקשר שוב שהוא נרגע ונשאר בישיבה
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2012 23:27 |
|
| |
הוא בן שבע, ילד מדהים וחכם במיוחד. מאז שנולד, הוא כמו שאמרה האחות בטיפת חלב "העולם גדול עליו" ויסות תחושת י אובחן מוקדם מאד, ואז עבדנו בריפי בעיסוק ובעקבות בעיות התנהגות - גם עם פסיכולוגית ילדים, שעבדה איתו להיות מסוגל לשלוט על הדחפים. זה היה כשהוא היה בן שלוש. מאז, יחסית היה בסדר. עבדנו על פי הנחיותיהן. הרבה עבודה עם הגוף - לויסות, והרבה הכלה, הקשבה וגבולות ברורים. עכשיו, הוא כאילו קפץ לגובה, ועם זה - פתאום יש בו שינוי וכבר ההתמודדות הקודמת לא עוזרת לו. על מה הוא זועם? על שמישהו עומד על השטיח לידו. על שמישהו מחייך אליו חיוך אכזרי - כלשונו. על שהוא לא מוצא את החוברת שהוא מחפש. ובעיקר... על זה שיש רעש לידו, התינוק צורח וכדומה. רעשים מוציאים אותו מהשלווה לגמרי. זה בערך... די מבולבל... תודה, רונית וכולם.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2012 22:17 |
|
| |
עייפה יקרה, בן כמה הבן? האם יש לך מחשבות מדוע בנך זועם על העולם? מה הוא אומר?
מה היתה האבחנה שבגינה קיבל טיפולים?
אם נדע קצת יותר אולי נוכל לחשוב יחד על דרכי התמודדות נוספים...
בברכה,
_________________
ד"ר רונית לזר - עו"ס קלינית
מטפלת במבוגרים, נוער וילדים
אלעד, ירושלים
0526346334
[email protected]
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2012 19:09 |
|
| |
תצמה, זה כל כך מרגש!!! גם ההפנמה שלך, שלא הכל אנחנו יכולים, ולהפרד מהחלומות שלנו... כמה זה כואב ומתיש. וגם המקומות שבהם אתה כן נותן ונותנים בצורה כל כך מפעימה!
איך עוזרים לילד להיות רגוע? מדובר בילד חכם במיוחד, עם סף תסכול נמוך, שקשור גם לויסות תחושתי. כבר היינו בטיפולים פעם, רגשיים ומרפאי עיסוק. ועדיין... הוא כל כך זועם על העולם...
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2012 08:40 |
|
| |
| תצמה כתב: |  | ולעצם העניין לתת טיפים ממה שלמדתי בחיים,אני צריך לחשוב איך לכתוב את זה ,הדברים קצת מבולבלים לי
לגבי ביטחון עצמי ,מה שאנחנו עשנו נתנו לילד גבוי מלא ועודדנו אותו ליזום דברים ,וגם אם הוא נכשל עמדנו לצידו ולא אפשרנו לו להתייאש
דיברנו אם הרבה בחיידר וגם הוא דאג לכך,הוא נותן תפקידים לבצע מחמיא לו בפני כל הכיתה ומאתגר אותו
לדוגמה ,וועד הרבנים עשה הגרלה לילדים שישרו את השיר שלהם,והוא מאוד רצה להקליט את עצמו,רק שהוא התחיל ובהתחלה זה לא הלך והוא התעצבן ובכה ויצא מהכלים,אז אשתי עמדה לידו ואמרה שהוא כן יכול וביחד הם למדו את השיר וחזרו עליו אולי שמונה פעמים עד שהוא היה בטוח ומאוד מרוצה,ומאז הוא כל הזמן רק רצה להקליט את עצמו זה נתן לו המון ביטחון |
|
דוגמא מאלפת ללמידה !
_________________
ד"ר רונית לזר - עו"ס קלינית
מטפלת במבוגרים, נוער וילדים
אלעד, ירושלים
0526346334
[email protected]
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2012 13:22 |
|
| |
תצמה איזה יופי של סיפור . כמה אפשר ללמוד מאישתך איך לא לוותר לילד ולא להתייאש מתחבר לדברים שרונית כתבה בפוסט שלה. האשכולות מתחברים
|
|
|
|
|