שותף סוד הציג עמדה מסויימת מאד לגבי המסורת היהודית, שממנה יש להוציא מסקנה גם לגבי החזרה בתשובה.
בהתייחסו לסיפורי מופתים ממלחמת המפרץ ולמספריהם, שנתפסו באי דיוקים, הוא כתב:
ככה נופלות כל שיטות ההוכחה המחודשות של ערכים הידברות ודומיהם. לא זאת הדרך ולא זאת העיר. אסור להשתמש ברעיונות מחודשים שאין להם מסורת, ושאין גדולי עולם שהיתוו אותם ברוח קדשם. רק המאור שבה, הלימוד הישן והטוב, הוא הדרך לקרב ולשמר את היהודי באמונתו. ומי שזה לא די לו ? ילך לדרכו. ממילא לא עמדו רגליו על הר סיני.
שותפי אני מבין מדבריך שקיימים שני מקורות, מסורת ורוח הקודש של גדולי עולם. מסורת אני מבין באיזו מידה מהי, אבל כיצד אני יודע מי הם בעלי רוח הקודש, האם הם נתנו אות או מופת כפי שנדרש מנביא?
שותף ענה:
ר לי לאכזב אותך, זאת איננה חכמת התשבורת ומחשב לא יבין זאת. גיבוש דרכנו הרוחנית (של כלל ישראל) היא ע"פ המסורת הבסיסית שבידינו, תוך כדי נתינת מקום לפעולת גדולי עולם אשר הדריכו וכיוונו אותה ע"פ הבנתם העמוקה (אשר נוצרה בעקבות הקשר המיוחד שלהם עם הבורא, בלימודם ובתפילתם). זאת האמת, וא"א לעטוף אותה בהוכחות מתמטיות. האדם הבודד בוחן את הדברים ומרגיש (כן, כן, מרגיש. יש דבר כזה) אם זה שלו או לא.
בעל בעמיו חזר ושאל:
שותפי מנין לך שלא נפלת בפח?
ושותף ענה (בבדיחות הדעת או בעומק?):
רק בסוף הדרך נדע את התשובה. בינתיים היה כיף.
מקסמן העיר:
אני מסכים עם כל מילה, רק תסכים איתי שצריך קודם לדעת את המסורת, ולדאבונינו הם לא מכירים כלל וכלל,
ושותף ענה:
מסורת לא צריך לדעת, מסורת צריך לקבל. אי אפשר לגרד בראש ולהמציא מסורת.
*** מקסמן ציטט ופירש:
תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף יט עמוד א
כל הלומד תורה מרב אחד - אינו רואה סימן ברכה לעולם.
במילא כמו שאמרתי מסורת צריך לדעת = ללמוד,
לקבל = מרב אחד = כת ההשקפה וכו' וכו',
פרוגרמי כתב:
גם זה מסוירת, ההימור של מורון בלוז פסקל זצוק"ל והסכים עמו המלך המשיח אמנון יצחק (ממציא שיטות ההוכחה המחודשות)
***************** האם יש כאן ויכוח עקר או התחלה של דיון?
אני סבור שכן יש כאן התחלות שראוי לפתח.
אני מציע את השאלות הבאות:
א. מהי מסורת? איך לומדים אותה?
ב. האם יש שרשרת היסטורית שמוליכה לרבני זמננו זה ומה היא כוללת? תכנים או הענקת מעמד מוכר או זה וזה?
ג. האם יש מסורת על "החזרה בתשובה"? אם לא, איך עושים זאת, אם ראוי לעשות זאת?
ד. האם יש רגש שראוי לסמוך עליו כמדריך לאמת (שיטת שותף), או שזה סיכון (בעל בעמיו) או שזה סיכון בלתי נמנע וראוי (פסקל, אמנון יצחק, פרוגרמי)?
השאלה האחרונה נראית לי חשובה מכולן, ובה הייתי מציע להתמקד.
אספר קטע מתכתובת שהיתה לי לפני זמן רב מאד ואצניע כל פרט מזהה.
הכותב היה אדם חכם ונבון, בעל רגש וירא שמים, ששינה את אורחות חייו והחל לשמור מצוות וללמוד תורה, ומאד עלה בתחום (כוונתי שיש קריטריונים לקביעה זו והוא עמד בהם). הוא גם האמין בקבלה והפך אותה לחלק מחייו.
(אפשר לומר כל זאת בקיצור שהוא היה "בעל תשובה", נו).
הוא סיפר כיצד נפל לידו בחילוניותו ספר הזוהר, והוא קרא בו וחש התפעמות עזה. זו היתה חויה שלדבריו פתחה לו עולם חדש, וכיוונה אותו בדרך החדשה שלו.
ממילא האמון בקבלה ובזוהר היה אחד מיסודות השינוי שלו.
יש לדון מה נכלל באותה חויה, אולם אני התרשמתי שהרגש החזק של גילוי אמת (קיומית, היסטורית, תיאולוגית, אונטולוגית) היה מספיק כדי לשכנעו שהנה, כאן האמת.
פעמים אנו מסתמכים על רגשות כאלו כדי להכריע בצמתים בחיינו. הכרעה כזו יכולה להעלות את האדם על דרך המלך (לדעתי, של ההלכה) אך היא עלולה להביא לתוצאות הפוכות.
ובכל זאת.
אסכם: עד כאן הוצגו שני מסלולים של הכרעה לגבי האמת (מה חובת האדם בעולמו. האם יש אלוקים ומה הוא רוצה מאיתנו): המסורת היהודית שעוברת עד רבני דורנו (שותף סוד) וחויה עזה עם רגש ש"הנה כאן האמת" (ציטוט של דיווח שהגיע אלי).
האם התגובה הראויה היא בסגנון ייתכן שלנו: על זה אתה בונה?
אתמול ספר לי חבר מהעבודה, חילוני לחלוטין, איך שברגע האחרון החליף אותו חבר בציוות של נגמ"ש שנפגע וכל יושביו נהרגו.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 04/12/2012 09:26:50
ומהו הסיפור שמספר החבר שהחליף?
אה, הוא כבר לא יכול לספר...
נשלח ב-4/12/2012 22:27
שותפיסוד כתב:
ואם איננו נכון אז עד לפני קצת יותר מעשור[טרם האינטרנט הנפוצה]לברר את נכונותו היה הרבה פחות פשוט מבימינו בכדי שימצא העקשן שיטרח לעשות את המאמץ ולבררו עד תום,
אתה מציע לבנות על זה שלא יוכלו לבדוק ולדחוף סיפורי מעשיות שלא היו ולא נבראו ?!
הלא הסיכון שייאבד כל האימון בך גובר על התועלת המפוקפקת שבכל זה.
חלילה ,התייחסתי לשאלתך האם ראוי לספר סיפורים כאלה בהרצאות,
על הסיפור הספציפי הזה לא נראה לי שהוא הומצא בזדון על ידי התנועה,אלא שגם למרצה יש היום את הכלים לבדוק את אמיתותו של הסיפור טרם שפתותיו דובבות,
נשלח ב-4/12/2012 21:23
נראה לי שיש כאן חוסר הבנה בעניין תהליך התשובה. אדם חילוני רגיל לא מגיע לקורס של ערכים או לשיעור תורה סתם כך. הוא מגיע אחרי תהליך, או בעיצומו של תהליך חיפוש משמעות או חיפוש אחר שורשיו היהודיים. השיעור שהמרצה מוסר, או התפילין שהחבדניק מניח לו, הם רק חוליה בשרשרת ההשפעות שיעבור בתהליך התשובה. ייתכן שיישאר חילוני ויקבל מצווה אחת. ייתכן שיתקרב יותר לדת. ולכן אין כזה דבר "מחב"תים" =מחזירים בתשובה כי אין לי אפשרות להחזיר בתשובה מישהו אחר.
הצורה של הוויכוחים וההתנצחויות במפגשים אלו יוצרת את הרושם המטעה שברגע שיהיה טיעון מנצח לצד החרדי- מיד החילוני חובש כיפה ושם ציצית. אף אחד לא חזר בתשובה כי נצחו אותו בוויכוח או הוכיחו לו בהוכחות חותכות את קיומו של אלוקים. הוויכוחים הם חלק מתהליך החזרה בתשובה, ואם האדם מרגיש שזה זה- הוא יחזור בתשובה גם אם פגש חרדי חסר שכל לחלוטין באמצע הדרך עם שלל טיעונים אוויליים. בנוסף לא לקחתם בחשבון את עניין הנשמה היהודית המחפשת קשר גלוי לה', לתורתו ומצוותיו. זה מעבר ל"רגש" במובן הפשוט וגם מעל לטיעון שכלי כלשהו. אנשים משכילים חוזרים בתשובה מאותה סיבה שאנשים טיפשים חוזרים. לכולם יש נשמה בירושה מאבותינו, ולא ההוכחה השכלית עושה להם את זה.
נשלח ב-4/12/2012 19:16
דייר אז אולי היו הרבה פחות אגדות אורבניות בעלות תפוצה רחבה. אבל את אותן אלו שכן הצליחו איכשהו להתפשט היה קשה מאד לבדוק ולהפריך.
נשלח ב-4/12/2012 19:02
מצד שני גם האמצעים להפיץ שקרים הייתה מוגבלת גם אם מישהו המציא פנטזיה או שקר כלשהוא זה היה מקומי בלבד. מקסימום איזה כפר נידח או שכונה קטנה בעיר קטנה.
נשלח ב-4/12/2012 18:47
דייר העניין הוא שבלי קשר לשאלה עד כמה אנשים בעבר היו ספקנים לעומת היום, אין ספק שלא היו להם את הכלים שיש לנו היום כדי לבדוק את העובדות.
נשלח ב-4/12/2012 17:02
אני התנפלתי????? בסך הכל כתבתי שאין שום הוכחה שפעם אנשים לא היו ספקנים ובודקים כל דבר.
נשלח ב-4/12/2012 16:59
ביליצר כתב:
ואם איננו נכון אז עד לפני קצת יותר מעשור[טרם האינטרנט הנפוצה]לברר את נכונותו היה הרבה פחות פשוט מבימינו בכדי שימצא העקשן שיטרח לעשות את המאמץ ולבררו עד תום,
אתה מציע לבנות על זה שלא יוכלו לבדוק ולדחוף סיפורי מעשיות שלא היו ולא נבראו ?!
הלא הסיכון שייאבד כל האימון בך גובר על התועלת המפוקפקת שבכל זה.
נשלח ב-4/12/2012 16:23
ביליצר כתב:
ואם איננו נכון אז עד לפני קצת יותר מעשור[טרם האינטרנט הנפוצה]לברר את נכונותו היה הרבה פחות פשוט מבימינו בכדי שימצא העקשן שיטרח לעשות את המאמץ ולבררו עד תום,
צפה פגיעה. כשאני אמרתי בדיוק אותו הדבר לפני שבוע דייר, מקסמן ונדמה לי שגם פרוגרמי התנפלו עלי.
נשלח ב-4/12/2012 14:22
שותפי
אם הוא אירע אז למה להמנע? ואם איננו נכון אז עד לפני קצת יותר מעשור[טרם האינטרנט הנפוצה]לברר את נכונותו היה הרבה פחות פשוט מבימינו בכדי שימצא העקשן שיטרח לעשות את המאמץ ולבררו עד תום, סיפור כזה לחברת משכילים ניתן כמלח ופלפל להרצאה ולא כעיקר, האם איש משכיל בהכרח פחות מאמין במופתים ?פוק חזי...
נשלח ב-4/12/2012 14:02
ביליצר כתב:
אני אמור לקחת אחריות על הסיפור כי העליתיו?
בס"ה קישרתי סיפור מופת של מחזירי בתשובה עם הדף היומי,
אתה מסכים שסיפורים כאלה הם ממש לא הדרך הנכונה לפנות לאנשים משכילים ולקרבם לתורה ?
נשלח ב-4/12/2012 14:01
אגנו
ספר לי על זה ...
ובמחילת כבוד תורתו של מיימוני ,אין הלכות הקשירה מידת חסידות בלבד אלא הלכה ממש ,,
נשלח ב-4/12/2012 13:53
ביליצר כמדומני שמיימוני הבהיר שהסיפור קודם לאסון המסוקים, כך שעניין המסוקים הוא אחד מהפרטים שנוספו על הסיפור האמיתי שארע כאמור בזמן מלחמת דוד במואבים.
נשלח ב-4/12/2012 13:44
אגנו
והמסוקים ?מקינת דוד על שאול ובנו יונתן ,,מנשרים קלו ואריות גברו?
אני אמור לקחת אחריות על הסיפור כי העליתיו? בס"ה קישרתי סיפור מופת של מחזירי בתשובה עם הדף היומי,
נשלח ב-4/12/2012 13:36
ביליצר אולי הסיפור קרה בכלל בזמן מלחמת דוד במואבים, ואם כך אין לי כל אפשרות לחקור האם הוא נכון או לא.
