רחמים מלול מסיים זה עתה שלוש שנים בראשות עיריית רחובות. שלוש שנים בהם הוא שינה את העיר לבלי הכר. טיפח, יזם והרחיב, כשהוא מבסס את מעמדה של העיר רחובות כאחת מהערים היפות והטובות בארץ. השבוע.נפגשנו לשיחה בלשכתו על המהלכים הרבים שהוביל לשיפור איכות החיים בעיר ועל התוכניות הרבות לעתיד.
הד העיר מאת הרצל קוסאשוילי.
בעיית הדיור? "אם מדינת ישראל הייתה מקצה לנו אדמות בעיר, הייתי מאכלס אותה בזוגות צעירים". ראש עיר דתי? "היום כבר לא פוחדים מזה". ואף מילה על פוליטיקה.
שעת צהריים שקרנית. הלוח מראה נובמבר והשמש בחוץ מהבילה את העולם. כשהובלתי את עצמי לעבר בניין העירייה, נשכח ממני לרגע הדבר שהמיקום הוא בסמוך לקניון הגדול בעיר. כך שהופתעתי למראה תור הרכבים הארוך שהמשתרך בבדיקה הישראלית/שגרתית בכניסה לחניה. נראה שקל להגיע אל ראש העיר רחמים מלול. לא בידוק בטחוני ובטח שלא סלקטור שמנפנף אותך עוד בכניסה לבניין, מונעים ממך את הגישה אליו. תסמונת "דלת פתוחה לכל תושב", מיושמת הלכה למעשה אצלו, כך מהסיפורים שורמו אליי בהכנת התחקיר עליו.
רחמים מלול נולד במרוקו ועלה לישראל בשנת 1960 לאחר מספר שנים בהם חי בצרפת. הוא למד בישיבה תיכונית, בסמינר למורים ולקראת תואר ראשון באוניברסיטת בר-אילן. עד שנת 1996 הוא בכלל עבד כמורה ואחר כך כמנהל ומפקח במוסדות חינוך. במשך שנים ארוכות הוא כיהן כחבר מועצת העיר רחובות מטעם תנועת ש"ס. בחודש אוגוסט של שנת 1996 הוא נתמנה לראש מועצת היישוב הבדואי כסייפה. ב- 1999 נבחר רחמים מלול לכנסת ה- 15 ברשימת ש"ס. אולם בתום הקדנציה של הכנסת ה- 15 לא הוכנס מלול שוב לרשימת ש"ס לכנסת, עקב היותו מזוהה עם אריה דרעי, לאחר שהאחרון הורשע בשוחד, מרמה והפרת אמונים ואלי ישי עבר לעמוד בראש התנועה.
לאחרונה חזר דרעי כידוע לתנועת ש"ס בקול רעש גדול, כשהוא חובר לישי ואטיאס בהנהגת תנועת ש"ס לקראת הבחירות הקרובות לכנסת ה- 19. בכהונתו היחידה כחבר כנסת מן המניין, מילא מלול בין היתר תפקידים כמו: סגן יו"ר הכנסת, חבר בוועדות האתיקה, הכספים, החינוך והתרבות ועוד. למען הגילוי הנאות אני חייב לציין שאני שכן מהעיר לוד, המצולקת משנים של הזנחה נפשעת. נכון שהעיר מצויה כעת בתהליך ממושך של רפורמות חיוביות ואמיתיות, אבל תמיד כשביקרתי ברחובות השכנה, חשתי תחושה של קנאה בעיר שהשתנתה בשנים האחרונות בצורה משמעותית. ואני עוד לא מדבר בכלל על אזור פארק המדע בקצה הצפוני של העיר, ועל המלון החדש-לאונרדו (מקבוצת פתאל) שנבנה לאחרונה בקצב מדהים בסמוך למכון ויצמן. ידיד רחובותי נידב בעבורי את ההתלהבות הרצויה.
מסתבר שהתשתית בעיר שופרה והוחלפה, היכל תרבות חדש נבנה בעיר ופרויקט שיקום שכונות שינה מהקצה לקצה את פני העיר.
בזמנו, לפני שנבחר לראשות העירייה, התבטא הרב יעקב יוסף, בנו של מרן הרב עובדיה יוסף בעד בחירתו של רחמים מלול לראשות העיר בטענה כי אין להעדיף מועמד חילוני לא דתי, כשישנה האפשרות להצביע לאדם דתי שומר תורה ומצוות. באותן הבחירות למעשה, נהנה מלול מתמיכה רחבה של התושבים החרדים בעיר. בעוד דגל התורה בחרה לתמוך במועמד עוזי סלנט, בחרה חסידות קרעטשניף לתמוך במועמד רחמים מלול, גם חסידות ויז'ניץ הצטרפה לתמיכה זו, מה שגרם לעיתון 'המודיע' החסידי לצאת בקמפיין למען מלול.
ואני דווקא מנסה להבין את 'המגבלות' שלכאורה מיוחסות אוטומטית לראש עיר דתי-חרדי בישראל. למה התואר 'ראש עיר דתי' מרתיע את הקהל הישראלי לדעתך? "זה היה בעבר. היום אין דבר כזה", הוא קובע בבטחה. "האינטראקציה שלי עם התושבים בעיר היא מצוינת. שיתוף הפעולה והשירות שאני מעניק הוא לכולם, לכלל התושבים מבלי יוצא מן הכלל לכל הסקטורים הקיימים בעיר. וזה אומר מבחינת כל הצרכים הקיימים-הן בחינוך והן בתרבות והן ברווחה. כל אחד מוצא את מקומו בשירותים שמוענקים לכלל התושבים".
נושא הדיור הציבורי עומד מזה כשלוש שנים בראש הכותרות הכלכליות. לצד יוקר המחיה שהאמיר בשנים האחרונות בישראל, כמו גם עליה תלולה במחירי הדלק ששברו שיאים בכל פעם מחדש, איכשהו הדיון נסוב בסופו של דבר על מצוקת הדיור ועל העלייה הבלתי נתפסת של מאות אחוזים במחירי הדירות המשומשות והחדשות בישראל. אם בעבר, זוג צעיר היה ניגש בקלילות יחסית להגשמת החלום, כיום מדובר בחלום רחוק וקשה להגשמה. כך שזה לא סוד שהבחירות הארציות הפעם ימדדו בכלים חברתיים. מעתה אמרו: ימין-שמאל אאוט. צדק חברתי-אין. אם בעבר ממשלה בישראל הייתה קמה או נופלת בגין וויתור על שטחים טריטוריאליים או מו"מ ישיר או עקיף עם הפלשתינאים, היום המלחמה עברה על הכיס של האזרח. החל ממחאת הקוטג' לפני כשנתיים וכלה במחאת הדיור הגדולה בקיץ אשתקד שהוציאה לרחובות מאות אלפי אנשים שהצביעו ברגליים-לא עוד לכריעה תחת הנטל הכלכלי היומיומי. דווקא בעיר כמו רחובות, שקלטה אלפי זוגות צעירים שהיגרו לרחובות ומצאו בעיר המתפתחת את מבוקשם, גם נושא הדיור בא לידי ביטוי.
האם העיר רחובות מציעה היום פתרונות מגורים סבירים לזוגות צעירים? "באופן עקרוני, הפתרון לאכלוס הזוגות הצעירים מצוי בידי הממשלה. אנחנו מנסים לסייע לעניין ככל שאנחנו יכולים, בין אם זה שיקום ושיפוץ מבנים ושכונות, כמו שאנו עושים ברחוב אברבנאל בעיר, כשהמחירים לחמישים וארבע יחידות הדיור שם היו נמוכים בעשרים אחוזים מהמחיר המקובל כיום בשוק".
"אנחנו כן מנסים לסייע בכך שאנחנו דורשים בתוכניות יותר דירות המותאמות לצרכים הללו של הזוגות הצעירים, קרי-דירות קטנות של עד שלושה חדרים. אין בכוחנו מעבר לכך. אל תשכח שרוב הקרקעות עליהן נבנים הבניינים הן קרקעות פרטיות או של מנהל מקרקעי ישראל. אני יכול להבטיח לך שאם מדינת ישראל הייתה מקצה לנו אדמות בחינם לאכלוס, הייתי מאכלס אותן בזוגות צעירים..." הוא אומר בחיוך.
זה אומר גם שבמקביל צריך לייצר מקומות עבודה חדשים לכל אותם תושבים שנוהרים לעיר. ישנם כאלה? "קודם כל, בממצאים שקיבלתי לאחרונה, אני יכול לספר לך שאחוז האבטלה בעיר עומד על פחות מארבעה אחוזים בלבד. זה אומר שישנם מקומות עבודה ובעיקר אנשים שעובדים. אנחנו כמובן מעודדים יזמים ובתי עסק בעיר. באזור פארק המדע ישנם שטחי מסחר רבים וחברות הייטק שמייצרות מקומות עבודה לרוב עבור התושבים".
הוא לא עוצר את שטף דיבורו. "העתיד נמצא בחינוך ללא ספק. ואנחנו מפנים הרבה מרץ ומשאבים בחינוך של חילדים והנוער בעיר. מעבר לכך שזכינו לקדם ולהעלות את רמת החינוך בעיר, לאחרונה אף זכינו בפרס החינוך המחוזי כשהעפלנו לתחרות בניקוד גבוה".
רק לאחרונה לקח מלול תחת חסותו את הפעלת השלוחה של האוניברסיטה הפתוחה ברחובות, ללימודי תואר ראשון ושני המוכרים ע"י המועצה להשכלה גבוהה, והורה להמשיך את פעילותה במסגרת עירונית, ללא דמי מכללה. מחוץ ללשכת ראש העיר העסקים כרגיל. דלתות נפתחות ונסגרות בקצב, המזכירות והפקידות שמאיישות את המפלס רכונות מעל המחשבים והמסמכים. והטלפון האישי של ראש העיר כמובן לא מפסיק לצלצל ולפלוט בקשות ותיאומי פגישות.
לסיום, אני מנצל את ההזדמנות לשאלה אחרונה, סביב כהונת רב ראשי נוסף ממוצא ספרדי לצד רבה האשכנזי של העיר, הרב שמחה הכהן קוק, לפני שהוא שוב שוקע בעבודתו.
האם לדעתך זה ריאלי שלרחובות יהיה גם רב ראשי ספרדי? "התבטאתי כבר בעניין ואני אומר לך זאת שוב. זה לא תלוי בי. הדבר תלוי בהחלטת משרד הדתות, מה שהם יחליטו זה מה שיהיה, אני לא מחליט על כך". בתום הפגישה הקצרה, הספקתי לערוך סיבוב קצר בקומת-הלשכה ולהתרשם שוב מקצב עבודה שונה מזה שהכרתי. נפלטתי בחזרה לרחוב הסואן, והשמש החמימה שוב הכתה בי ללא רחם.
