האם הרבנות צריכה להתנות את מתן הכשרות באי ערכת מסיבות "סילבסטר" המציינות את תחילת השנה האזרחית.

לפני מס' שנים, פסל בג"ץ את החלטת הרבנות בירושלים להתנות את מתן תעודות ההכשר לבתי מלון ואולמות באי עריכת "מופעים בלתי צנועים" בתחומם[1].

במקרים כגון אלו מתמקד  הדיון המשפטי באמור בסע' 11 לחוק איסור הונאה בכשרות[2], :

"במתן תעודת הכשר, יתחשב הרב בדיני כשרות בלבד"

סע' זה מצמצם לכאורה את שיקול הדעת של הרבנות בעניינים שאינם קשורים ישירות לדיני הכשרות.

בג''צ קבע פרשנות מצמצמת לסעיף זה. והגביל את שיקולי בעל הסמכות למתן תעודת הכשר לשיקולים שהינם בתחום כשרות המזון בלבד ואין מקום לסרב ליתן תעודת הכשר בשל אירועים או שיקולים שאינם קשורים לתהליך הכנת והגשת המזון אלא לדיני הלכה אחרים.

בג"ץ קבע אפוא כי, רשאית הרבנות הראשית להביא בחשבון, מלבד שיקולים הקשורים בהונאה בכשרות, אך ורק שיקולים הנוגעים לשמירה והקפדה על  "הגרעין הקשה" של דיני כשרות הנוגעים לייצורו, הכנתו, הגשתו ושיווקו של המזון, ולא יותר.

הרבנות מנגד טענה באותם מקרים שעל פי ההלכה, כאשר אדם שאינו מקפיד על איסור עריכת מופעים שאינם צנועים או ייבוא בשר לא כשר או מכירת טרפות ליהודים, הרי הוא בחזקת חשוד שאינו מקפיד גם בענייני כשרות המזון, ואין לתת בו אמון בעניינים אלה, והרי הרבנות אינה יכולה להשגיח על הכשרות אצל אותו אדם משך כל שעות היממה.

בג"ץ דחה את טענת הנאמנות, וקבע:

"טענה זו אינה, למעשה, אלא דרך עקיפה להשלטת חובת שמירת דיני ההלכה כולם, ואילו עניינה של תעודת הכשר, על-פי החוק, אינו אלא במזון גופו - אם כשר הוא אם לאו, ואין עניינה בדיני הלכה אחרים"[3]

דיון הלכתי

פוסקי זמננו  עסקו אף הם בשאלת הקריטריונים למתן תעודת הכשר ובסוגיית הנאמנות, עניינים נתונים במחלוקת בין פוסקי ההלכה עצמם.

בשאלה אם יש צורך להעמיס על תעודת הכשרות גם מרכיבים נוספים הנמצאים ב"סביבת הפעולה" של כשרות המזון או להסתפק בפיקוח על כשרות המזון בלבד, התעוררה מחלוקת מעניינת בין בעל "הציץ אליעזר"[4]  זצ''ל לבין הרב עובדיה יוסף יבדל"ח.

המדובר היה  בבית מלון שבעליו היה מעוניין לקבל תעודת הכשר, והתחייב להקפיד שלא לבשל בשר בחלב, אך הודיע שלא יימנע מלהגיש מאכלי חלב מיד אחר מאכלי בשר לסועדים שיבקשו זאת.

בעל הציץ אליעזר קבע כי אין ליתן הכשר למלון במצב דברים זה :

"כי פשוט יש בדבר כזה משום נתינת יד רשמית לפושעים המלעיגים על דברי חכמים ומזלזלים בדברי סופרים ואומרים דין הניין לי ודין לא הניין לי [=זה טוב לי, וזה לא טוב לי], ויש בזה למעשה לא רק נתינת יד אלא גם נתינת הכשר לאי זהירות בקלה כבחמורה ולהפרדה בין דברי תורה לדברי סופרים... היש לך ביזוי דברי חכמים יותר גדול מזה?"[5]

הרב וולדנברג מביא בדבריו גם מדברי הרב יחזקאל לנדא ז''ל: 

"מכיון שנכשלים במזיד, אמרינן בכגון דא: הלעיטהו לרשע…". [6]

הכוונה היא,  היא שאין להתאמץ כדי להציל מעבֵרה את מי שעובר עליה במצח נחושה.

מצד שני למדנו כי : "כל ישראל ערבים זה בזה"[7]. אולם הציץ אליעזר  סבר כי גם , כלל זה מחייב אף הוא אותה מסקנה: 

"וכל ישראל ערבים זה לזה שלא להרשות לתת איזה נתינת יד כל שהוא אפילו בעקיפין לעקירתו, ופלילי הוא כשתבוא הכרזה והסכמה מצד הרבנות הממונה מהקהל שלא תמחה על כך ותסכים להמצא עם כאלה תחת קורת גג אחת ולתת שתהיה בתמידות בהשפלה רוחנית ובבחינה של לכבוש את המלכה עמי בבית"

משמע כי הערבות,משמעותה היא  הטלת אחריות על הרבנות, לעשות הכול למען שמירת ההלכה, ללא  היתר לפגיעה בשלמותה של ההלכה בשם צמצום החטאים של המזלזלים בה. מסכם הציץ אליעזר ואומר:

"על כן לדעתי מכל הבחינות אסור לרבנות לתת הכשר וגושפנקא כל שהוא על סוג בית מלון שכזה, אלא עליה להכריז ולהזהיר בני האדם שלא יגאלו [=יטמאו] נפשם לאכול בבית מלון זה, ומחיצת הכרם שנפרצה אומרים להממונה גדור" 

לעומתו הרב עובדיה יוסף סבר אחרת, ואף כתב לרב וולדנברג תגובה על פסיקתו זו.[8] 

"לפי עניות דעתי לא קרב זה אל זה. כי אילו יכולנו להעמיד דגל הדת על תִלה בודאי שהיה עלינו למחות בתוקף ולייסר את החטאים בנפשותם המכשילים את הרבים. אבל בזמנינו ובדור יתום זה אשר בעוונותינו הרבים אין מי שיכול ויודע להוכיח ומכל שכן למחות, וידוע שתפוסת בתי המלון בארץ הקודש מלאה פה לפה במשך ימים רבים, ורבים מיראי ה' הנמצאים כתיירים בארץ ישראל אינם מעלים על דעתם כלל שבתי המלון שבארצנו הקדושה אינם כשרים, ונכנסים ואוכלים שם בלי פקפוק והיסוס, ואם נסיר את ההכשר וההשגחה יכניסו בעלי המלון נבלות וטריפות ובשר בחלב ממש וכו', ונמצאת מכשיל את התמימים שעולים לארץ ישראל, ואין להם מקום אחר להתארח שם במשך זמן שהותם בארץ ישראל, ונמצא חומרא זו באה לידי קולא, מה שאין כן כשיש הכשר ופקוח מהרבנות. הרוצה לאכול כשר ונזהר מאכילת חלב אחר בשר כדת וכדין, יאמר עליו "צדיקים ילכו בם", ומי שרוצה דוקא לאכול חלב אחר ארוחה בשרית, עליו נאמר "ופושעים יכשלו בם". הלעיטהו לרשע וימות, נפש רשע אִותה רע, ועונו ישא האיש ההוא, וכל בית ישראל נקיים" 

הרב עובדיה סבר כי יש להקל מסיבה זו ולהעניק תעודת הכשר למלון, כיוון שהחמרה בכגון זה תכשיל את התמימים

פתרון  מעשי אחר הציע לפני שנים אחדות הרב הראשי לתל אביב הרב י"מ לאו:

"מן הראוי הוא להנהיג, במקביל לדרגות הכוכבים של משרד התיירות, דרגות מגיני דוד אשר יראו שמי שיש לו חמישה מגיני דוד פירושם שהאוכל המוגש הוא כשר "גלאט", ובמלון כולו מורגשת אוירת השבת ואילו מגן - דוד אחד פירושו שהאוכל הוא כשר אך אין אחריות של הרבנות על אוירת השבת ועל טיב המופעים במלון"[9]