סיפור ללא סוף...

בס"ד

הציעו לה אותו בדיוק כשמלאו לה ארבעה חודשים מאז נפגשה בפעם האחרונה עם בחור.

היא היתה נואשת וההצעה הזו היתה לה ממש כמים צוננים על נפש עיפה. מה גם שהמשגיח לא גמר להלל את הבחור, על מידותיו הנפלאות, על תורתו הנלמדת בשקיקה. אפשר לומר שהיה זה משאת חלומותיה. היה זה הבחור עליו חלמה.

פגישה ראשונה נקבעה במלון העיר הסמוכה למקום מגוריה. היא צעדה ברגש לפגישה, משל היתה זו הפגישה הראשונה לחייה וכאילו לא עברה קרוב ל-30 בחורים..

הפגישה הסתכמה כסבירה. לא היה wow. לא היה מלהיב במיוחד, אבל בכל זאת, לא ראתה טעם להוריד.

החליטה להמשיך לפגישה שניה,שוב היה בסדר בלבד.

שבוע לאחר מכן מצאה היא את עצמה יושבת מולו בפגישה שלישית במספר. פגישה זו הביאה איתה פרכוסים קלים בבטן. אפשר לומר שהתחיל לזוז שם משהו בליבה.

פגישה רביעית הוחלטה על ידו בירושלים, לא היה ברור לה למה להרחיק נדוד עד ירושלים אם אשדוד רצופה בגנים נפלאים.. אבל כמו כל בחורה טובה- היא זרמה.

הם ישבו בקפה, דיברו על דא ועל הא, אחרי שעתיים די נחמדות הוא שאל אותה אם בא לה לעשות טיול קטן.
היא השיבה בחיוב, עלו הם על קו 1 בואכה הכותל.

לפתע חדרה בה ההכרה כי הבנאדם חפץ בה לאישה ורוצה הוא לממש את רצונו ברגע זה ממש... היינו, הולך להציע לה נישואים..

היא רצתה לסרב, לא הרגישה כ"כ קשורה אליו רגשית בכדי שיציע לה נישואים, אבל לא היה לה נעים להשיב בשלילה.

ובכן, מה שהיא דמיינה קם והיה- הוא הציע לה נישואים.

ליבה הלם בחוזקה, רקותיה דפקו ללא הרף, היא לא ידעה איך להגיב ומה לומר. בסוף מצאה את עצמה ממלמלת משהו הדומה ל 'כן'.

זהו. מכאן ואילך היא ידעה שהיא כלה, אמנם לא רשמית, אבל בהחלט כלה עם חתן!

היא חזרה הביתה לזוג הורים ואחים מרוגשים. הנה אחותם כלה ועוד מעט תהיה להם שמחה בבית.

פגישה חמישית נקבעה ליומיים לאחר מכן, כאשר בתכנון היא אמורה להגיע למשפחת החתן לפגישת היכרות משפחה.

היא הגיעה למשפחתו. משפחה חביבה יש לו- היא מציינת בליבה.
אמו הכינה ארוחת ערב עשירה ומגוונת. התיישבו סביב השולחן. והיא החלה במסע הכרויות למי שאמורים להיות חמיה, חמותה, גיסותיה וגיסיה.

מולה בשולחן ישב גיסה לעתיד, בחור חמוד אשר התגלה כבן גילה וכבן שיחה נעים במיוחד...
היה לה ממש כיף לשוחח איתו.. היא הרגישה אליו כמו שמרגישה רעיה אל אישה.

לרגעים זנחה את מי שאמור להיות בעלה לטובת גיסה.. ואז נבהלה.. רגע, יש כאן בחור שאמור להיות גיסה ואליו היא נמשכת יותר ממי שאמור להיות בעלה.

זה הפחיד אותה נורא!!!

היא חזרה לביתה אפופת מחשבות, דאגות ופחדים. בליבה החליטה שהיא לא ממשיכה עם הבחור הזה.

היא אמרה להוריה שהיא אינה מרגישה קשר לבחור וע"כ היא מעדיפה להשהות את העניין. (היא לא סיפרה להוריה את הסיפור המלא).

הוראיה לחוצים עד מאד וקצת כועסים. אך היא חוששת.. אינה יודעת מה לעשות.

האם לחזור לבחור ולהנשא לו כשלצידם ולאורך כל הדרך יעמוד האדם שנפשה חפצה בו? הרי זה לא יתכן!
לעזוב אותו? הרי הוא בחור טוב......

תם אך לא נשלם...

תוקן על ידי טיע ב- 24/12/2012 21:36:21

טיע, טיע..

בכתיבה היטבת להשקיע,

הן כשהערת מן התרדמת

והן כשהוכחת שזו לא את  על א-מת!

סיפור מומצא וכואב,

כתיבה מסחררת,

סיום שובה לב,

ובחיוך אני מאובזרת.... :)

"לא תחרוז בשור וחמור יחדיו" (אבן עזרא שם,שם)