בכמה אשכולות, "השם", "זמן" ועוד ולאחרונה באשכול "נשמה" של החפרפרת, עלה המושג "יש מאין".
ברגע שאנו מבטאים את המלה "אין", הרי זה שוב "יש" ולו משום הצורה הכיתובית ו/או הצלילית של המלה.
להשתמש במלה "אין" זה רק רלוונטי לשלילת יש מיש, אבל לחשוב על כזה "יש" הנקרא "אין", הרי זה מלל שוא.
הראשונים שהשתמשו במונח, כיוונו לשלילת הקדמות המאליהה את מושג הזמן. אבל המתבונן ברצינות יגיע אך לקו דק של "יש". לא "יש מיש" ולא "יש מאין", אלא כביכול "יש" וזהו. [ליתר דיוק "הווה", כי "יש" משמעו יש מסוים פרטי מתוך כל פרטי המציאות.]
נשלח ב-13/4/2009 11:32
שגנט
התבונן נא, ברגע 'שהוא קיים' חדל להיות 0 מוחלט. אמרת 'הוא' שללת כלום ואפילו אמרת 'כלום' לא אמרת אלא 'כלום נוסף על הקיום הקיים'. אם אתה מתכוין רק למספר 0 בלבד, אז זהו ה'הוא קיים' ותו לא. בכתבה של ספרן תראה כל הזמן או התיחסות לאיזה שהוא קיום או לגיבובי מילים.
נשלח ב-13/4/2009 09:46
כמו שיש ואקום מוחלט, ויש 0 מוחלט קיימת מציאות של "אין" מוחלט, אי אפשר להגיע ל0 המוחלט כי אין אמציאות טכנית להגיע איליו, אבל יודעים שהוא קיים, אולי אפשר להגיע אליו אבל זה קשה מאוד, כנ"ל לגבי הואקום המוחלט.
לכן להגדיר את האין קשה מאוד כי גם בדימיון אין לנו מושג מה הוא האין המוחלט.
ג'נט
אם תשים לב, תבחין בתעלולון קטן, את המילה 'אפשרות' שמתי במרכאות, והאולי כן ואולי לא, אפשרי רק בדמיון, לא בשכל ולא במציאות שניתן לחלק את הדברים רק – ל"מחויב" ול"נמנע" – יש או אין.
נשלח ב-3/9/2004 12:44
איקה
'קיים בדימיון כאפשרות' זה פירושו של 'אולי כן ואולי לא'.
בזה שאת אומרת 'אולי לא' לא הוצאת את האפשרות מהדימיון. רק הצבת אותו כדבר בלתי מתממש.
כשאנחנו חושבים על 'אולי כן ואולי לא' זה לא הבהוב כזה שהתמונה הכבויה מסתלקת לגמרי. אנחנו חושבים על שני קיומים זה בצד זה שכל אחד במצב שונה זה מזה. אנחנו מדמיינים את האחד כמתממש והשני כנשאר רק בדמיון ולא מתממש.
נשלח ב-3/9/2004 11:07
בוגי,
הוא קיים בדמיון- כ'אפשרות', אולי כן ואולי לא.
נשלח ב-3/9/2004 10:50
נתן ,
הייתי הולך עם זה עוד צעד , שבאמת כל תפיסת היש שלנו היא רק נוגעת למה שאנחנו מסוגלים להשיג ולהבין , ולכן ממילא , לא שייך כלל לדבר על "יש" מסוג אחר .
בנוגע להגדרת ה"אין" הכל משמעותה היא שלילה של מושג ה"יש" .
וידוע שחלק מגדולי החסידות טענו שמצד הקב"ה אין העדר וחסרון כלל , כלומר כל המציאות היא בגדר "יש" , אלא י"ל שהחילוק נמצא בין יש בתפיסה העולם שלנו , לבין "אין" עפ"י אותו קנה מידה , שהרי לקנה מידה "א-לקי" מופשט , אין שום רלוונטיות ביחס אלינו ... (יתכן שמהותית , אין בכלל משמעות למושג הזה "קנה מידה א-לקי"... ומכ"מ אין זה משנה אם הוא חסר משעות מעיקרו , או שסתם חסר רלונטיות לדיון כל שהוא [חוץ מדיון כגון זה שבה לשלול עיון שמבוסס על הבנה כזו )
שבת שלום.
ציטוט משם (ווטו1 ובוגיעלון):
"ראשיתה של ע"ז היתה שניתנה לגיטימציה לסמליות יותר מאשר למסומל!
כך גם הגיעו למחשבה ש"יש כלום"... ולהשגת הבלתי ניתן להשגה כלל וכלל!"
בברכה.
נשלח ב-1/9/2004 12:09
איננו יכולים להשיגו בשכל אנושי, אם כן היכן הוא קיים?
נשלח ב-1/9/2004 12:01
חשבתי אולי להציע את הדברים באופן הבא:
"יש" פירושו דבר שאנו יכולים להשיגו בשכל האנושי.
"אין" פירושו דבר שאיננו יכולים להשיגו בשכל אנושי. אך אין הכונה שאינו קיים.
ולכן כשאנו אומרים שהעולם נברא יש מאין, פירושו, שמ"אור אין סוף" שאין לנו בו השגה, נברא עולם שיש לנו בו השגה.
נשלח ב-31/8/2004 13:33
בעמוד 1 -
"הזלזול אינו במשמעות של "הא-ל אינו יכול", כי כאמור אין לזה משמעות, הזלזול הוא ביצירת הרושם המטשטש הנגרם משימוש במילים כאלו."
ההבנה אמורה להיות כה ברורה שלא ישנה יותר מה בפועל כיון הרמב"ם אם הרי ברור שלזה היה אמור לכוין!
נשלח ב-30/9/2003 15:40
ייתכן שיש לומר ש: "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון..."
כלומר ששם הוויה הוא יסוד ועמוד להשגה "משודרגת" (כאמצעי מכשורי).
אני בספק אם הרמב"ם התכוון שדבריו יובנו באופן כזה, אבל זוהי על כל פנים אפשרות.
כהמשך לפירוש הרש"ר את "אז הוחל", ישנו גם מדרש בבמדבר רבה שבו הקב"ה שואל את האדם לשמו שלו כביכול, והאדם עונה לו "שמך ה'".
נראה ששם ה' נתפס כאן כצורך של האדם.
נשלח ב-25/9/2003 21:58
רו"ד ,
אדרבה, רעיון הקריאה בשם הווה, הוא אדיר והיא העצה היחידה להשיב את האנושות מקשריה לישים מסויימים אל הקשר האולטימטיבי להווה. זאת על ידי האנשת-האלהת הווה כיש מסוים כביכול וכך נסללה הדרך בית א-ל מימות אנוש ואברהם.
[ראה נא פירוש הרש"ר בשם החכם ברנייס על הכתוב בבראשית: "אז הוחל לקרוא בשם השם".]
שנה טובה!
תוקן על ידי - ווטו1 - 25/09/2003 22:00:26
נשלח ב-25/9/2003 20:43
ווטו, עדיין קשה לי.
כי אפילו אם נקבל שהאנשת הווה כה' הייתה לתועלת אותם הרגילים להאמין באלוהות פרסונלית, כדי שיזכו בבוא העת להשיג את הווה, הרי שהצגת העולם בתורה כנתון למרותו של ה' [גם בבריאה, וגם בניסים] היא כחילול קודש או לכל הפחות בדיחה בעיני מי שמשיג הווה!
לכן קשה לי לקבל שכותב התורה התכוון שקוראיו ישיגו הווה בבא העת.
עכנאי, האמת עדיין לא הבנתי אבל נראה שהבעיה היא אצלי. אני אקרא עוד כמה פעמים ואולי בסוף אבין.
,
)
