געגועים

somyan, יש אמת במה שאמרת וארחיב,
מתוך חוסר למשהו שהיית רגיל אליו, או שטעמת ממנו, במיוחד אצל בני אדם, כשנפרדים, מכל סיבה שהיא, (מוות, מעבר, פרידה וכו) נותר חלל, וכשאתה מתמודד מול החלל לבד, אוטומטי צפים בך אותם הרגעים של ביחד, ולו הוא היה איתי כאן, המסע היה קל יותר.  מה שקורה, שלפעמים, גם כשתכלס גם אם הוא היה פה איתי ולידי, לא בטוח שהיה משהו משתנה, והייתי צריכה להתמודד באותו משקל בסיטואציה הזו, אבל הלב , הוא מדמיין ותולה אותו בסיבה של זה.... ולדעת להבדיל בין הנצרך למצוי הוא קשה מנשוא, כי קל להאשים ולערבב בין ההתמודדות העכשווית, למה שהיה ונגמר...

אני חושבת, שלא תמיד געגוע זה משהו אמיתי, זאת אומרת, שהגעגוע המודע למישהו ספציפי הוא בדרך כלל תוצאה של משהו אחר שמטריד את המתגעגע, במצב שלו, או בסביבה שלו, ולכשזה יסתדר, הרי שימוגו הגעגועים.

כמובן, שקיים סוג אחר של געגוע, שלפעמים בא משחיקה או מעומס מטלות ואחריות שהאדם נוטל על עצמו, כמו הגעגוע לחופש, שזה לפעמים סתם צורך ברענון והתחדשות, וזה לא אומר שמשהו טעון שיפור, או הגעגוע לפגוש בהורים, בקרובים, וכדו' שגם כן לפעמים הוא תוצאה של הצטברות זמן שלא פגשנו בהם, וזה טבעי שנתגעגע לילדות ולפינוק שלנו. 
  

מגיל'ה... :)

איזה משפט!!!

ואני חושבת, שכל סוג געגוע, הוא קשה ומייסר, מהיבט שלו.

יפה מאוד
דברי חכמה ואמת

להתגעגע זה קשה. מאוד..
אומרים שלהיות עסוקים טכנית זה עוזר
מהניסיון שלי, (בתור מתגעגעת כרונית ;)) זה לא עוזר באמת. הם רק מודחקים ומתפרצים ברגע השקט הראשון. 
מה שכן יכול לעזור זה פשוט להיות 'עסוקים' רגשית, עם קשרים חדשים וטובים. 
כשעסוקים במשהו חדש שעושה טוב פחות חושבים על הקודם.
אבל זה קשה, במיוחד כשמתגעגעים...

הזמן גם אמור לעזור.. אבל אל תחכי לו..

[ועוד משפט אחד, שמישו חכם מאוד פעם אמר לי ואני זוכרת כמעט מילה במילה
יש שלושה סוגים של געגוע. געגוע למישו שהלך ואולי יום אחד הוא עוד ישוב, געגוע למישהו שעזב והוא כבר לעולם כבר לא יחזור. והכי גרוע, געגוע למישו ששב, אבל הוא כבר איננו הוא.]

מקווה שיעבור לך מהר ובקלות.. הכי ששייך... ושלא יכאב..