| נשלח ב-12/1/2013 20:54 |
 |
| |
רגרסיה ואין סוף במשנתו של הרמבם
מורה נבוכים ,חלק א פרק נ
אמנם מי שהאמין שהוא אחד בעל תארים רבים כבר אמר שהוא אחד במלתו ,והאמינו רבים במחשבתו ,וזה כמאמר הנוצרים הוא אחד אבל הוא שלשה והשלשה אחד,כן מאמר האומר הוא אחד אבל הוא בעל תארים רבים והוא ותאריו אחד,
יש לנו לכאורה ביטוי קדום לציטוט הריבש של אותו מתפלסף הטוען שיש מעשרין [ספירות]ויש משלשין [נוצרים]
השאלה היא כדלהלן ,האם הרמבם יכול לקבל לפחות את המושג ,אין סוף,כלפי אלוקים ?
והתשובה היא ,לכאורה לא ,
הרי גם באין סוף רחב יש בו כדי לחלק אינסוף חלקים של אינסוף,
דוגמה להמחשה ,
בין הספרה 1 ל2 יש אינסוף חלקים ,
בין הספרה 2 ל3 גם יש אינסוף חלקים,
היוצא מזה שבין הספרב 1 ל3 שיש פי שניים חלקים אינסופיים ,
לדעת הרמבם ,ברגע שיש אפשרות לחלק יחידה הוא כבר לא יחיד ובאים לבעיה של יחוד הקל,
רגרסיה,
-----------
רגרסיה במושכל ראשון הוא לכאורה פיתרון לבעיית הדטרמיניזם ,אבל ,
א אין הוא מוסיף כהוא זה כי גם עליו חוזרים עם השאלה מה הוא סיבתו ומי אחראי לאותה שרשרת,
ב אין שאלה של דטרמיניזם כשמחפשים סיבה למשהו שמוגדר כאינסופי ,כי אינסוף לא צריך סיבה ,
ג,אין שאלה של דטרמיניזם במשהו לא מוגדר ומוכר ,
ד רצון אינסופי הוא בעיני כמו לדבר על אנרגיה אינסופית ,
נניח שנפריד פיסת אנרגיה מתוך אינסוף אנרגיה ,האם הפיסה הזאת יש בו כדי להמשיך לתת אנרגיה אינסופית ?לכאורה לא ,
כי הפיסה הזאת כחו אינו אלא מהאנרגיה שנתנה לו הפיסה הקודמת ,והקודמת מהקודם לה,
היוצא מזה שגם רצון אינסופי כחו בעצם מרצון קודם ואף במלים אחרות א-ל קודם ,
זאת אומרת ,א-ל אחד שהנני קורא לו אין סוף מקבל את אותו משמעות כמו רגרסיה של אינסוף אלים ,
אחרי כתיבת הדברים שמתי לב שבעצם אלו דברי המורה נבוכים ,
כל דבר שיש בו כדי חלוקה יש בו מן הריבוי וחסר ביחוד הקל,
קבלה
-------
לכאורה במה נעזרנו ,האם בצימצום בדרגה ראשונה שנקראים נטיעות או אור אינסוף או ספירות יש לנו תפיסה כדי שנקבל המחשה לחלקים ומוגבלויות ?
אם רצית, זהו [כל הנכתב לעיל]גם מה שהקבלה באה להמחיש וגם להכחיש,
לכאורה הריבוי וההשתלשלות שיש לנו בקבלה מצד אחד וההכחשה שיש בקבלה שהכול משל הוא ואינו אלא להמחשה , אמת הוא
לפי הנכתב לעיל ,
מצד אחד ספירות זיווגים וצימצום אינסופי כדי לקשר ולהמחיש אינסוף בלתי נתפס לעולם מוגבל ,
ומאידך להפטיר שהכול משל הוא ,כי האמת הוא שאינסוף חלקים יכולים לעמוד בשורה אחת אינסופי,
תוקן על ידי ביליצר ב- 12/01/2013 20:56:12
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2013 01:07 |
|
| |
| רם28 כתב: |  | אריסטו הביא, כאמור למעלה, טיעונים שונים כנגד קיום אינסופיות אקטואלית במציאות הפיסיקלית,
|
|
אבסורד הוא במידה מסוימת עניין סובייקטיבי, אבל בכול מקרה הוא לא מציאותי, ואינסוף אקטואלי הוא מנוגד למציאות הפיסיקלית. ***הבורא איננו חלק מהמציאות הפיסיקלית. הוא המקור שלה. לכן הטיעונים כנגד אינסופיות אקטואלית שנוגעים ספציפית למציאות הפיסיקלית אינם נוגעים לבורא.*** הא-ל הוא בלתי גשמי, לכן הוא לא מדיד לא בסוף ולא באינסוף. עבור מדידת דבר צריכה להיות יחידת מדידה וזה לא שייך לבלתי גשמי. ***שהרי מהי בריאה אם לא צמצום?*** על בריאת דברים משיגים ממחקר מדעי. למשל, "כדור הארץ נוצר לפני כ-4.54 מיליארדי שנים, יחד עם כוכבי הלכת האחרים, מהצטברות של גז ואבק שנותרו בערפילית לאחר היווצרות השמש"; לגבי בריאת האדם: "...התפתח אבולוציונית מסוג קופי האדם - האוסטרלופיתקוס שחי אף הוא באפריקה בתקופה שבין 4 מיליון ל-2 מיליון שנה לפני זמננו." אין מקום פה ולא צורך ב"צמצום".
_________________
לְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2013 22:45 |
|
| |
ינוח,
"דיברנו, כי אינסוף (הבלתי מוגבל) אקטואלי זהו אבסורד במציאות הפיסיקלית. כלומר, "צמצום אינסוף אקטואלי" הוא אבסורד כפול"
ראשית, למעשה דיברנו, כי אינסופיות אקטואליות במציאות הפיסיקלית איננה אבסורד. זו לפחות הייתה דעתו של אריסטו, כפי שציינתי למעלה. והוא המקור לרבים מהטיעונים כנגד אינסופיות אקטואלית. אריסטו הביא, כאמור למעלה, טיעונים שונים כנגד קיום אינסופיות אקטואלית במציאות הפיסיקלית, אבל אף אחד מהטיעונים האלה איננו מציג את האינסופיות האקטואלית כאבסורד (פרט למקרה הספציפי של חלוקה אינסופית - ר' שם).
שנית, הבורא איננו חלק מהמציאות הפיסיקלית. הוא המקור שלה. לכן הטיעונים כנגד אינסופיות אקטואלית שנוגעים ספציפית למציאות הפיסיקלית אינם נוגעים לבורא.
הן האינסופיות והן הצמצום הולמים את תאריו של הבורא. שהרי מהי בריאה אם לא צמצום?
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2013 21:55 |
|
| |
| ביליצר כתב: | | עדיין לא הבנתי איך הבלתי מוגבל מצטמצם |
|
דיברנו, כי אינסוף (הבלתי מוגבל) אקטואלי זהו אבסורד במציאות הפיסיקלית. כלומר, "צמצום אינסוף אקטואלי" הוא אבסורד כפול. ולנסות להבין את האבסורד הזה זהו אבסורד משולש. אז למה לנסות לתקוע ראש בקיר?
ודיברנו כבר כי לא רק ש"אינסוף אקטואלי" הוא לא מציאותי, אלא גם בדברים סופיים בו-זמניות מוחלטת איננה באור תורת היחסות.
_________________
לְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה
|
|
|
|
| נשלח ב-11/2/2013 08:35 |
|
| |
אם כן היו מסוגלים להשכיל את ההוויה האלוהיות כבלתי גשמית, אז לא היה בא להם לראש כלל דבר הזה המטורף על "צימצם את עצמו", לא ישירות ולא ברמז.
הטיעון האחרון מפרשניו שבס"ה מדובר על הסבר להמחשה בלבד ולא מציאותי,
האמת הניתן להאמר שעדיין לא הבנתי איך הבלתי מוגבל מצטמצם ובמה היא עוזרת לאני הק"
|
|
|
|
| נשלח ב-8/2/2013 13:37 |
|
| |
| ביליצר כתב: | | הפואנטה הוא האינסוף שמשתמשים המקובלים ,האם יש בו כדי חלוקה או שאין,, מצד אחד ספירות זיווגים וצימצום אינסופי כדי לקשר ולהמחיש אינסוף בלתי נתפס לעולם מוגבל , |
|
נתחיל מ"צימצום".
הצמצום הזה מעיד כי לא מסוגלים הנתפסים בו לתפוס את ההוויה האלוהיות אחרת מגשמית.
הא-ל מוכרח "לצמצם את עצמו" עבורם בשביל לברוא. אם כן היו מסוגלים להשכיל את ההוויה האלוהיות כבלתי גשמית, אז לא היה בא להם לראש כלל דבר הזה המטורף על "צימצם את עצמו", לא ישירות ולא ברמז. לפני המקובלים האלה המציאו "תחיית האל", אחריהם משחקים ב"מוות האל", נחיה ונראה אם שורת הבדיונות כאלה תהיה אינסופית. האם ניתנת לחלוקה הוויה גשמית יש מקום לדון. שפינוזה ניסה לטעון כי לא.
אם לעיין בשדה אלקטרומגנטי, למשל, קשה חד משמעית לחלק אותו כנראה. ובכול זאת, כל גשמי ניתן למדוד כך או אחרת. ואילו בלתי גשמי אינו מדיד באופן עקרוני, הרי אין מה למדוד.
_________________
לְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2013 22:50 |
|
| |
| דה_וינצי2 כתב: | | הציבור נרדם???
ביליצר, עודד, רם28, ינוח, צעג.
להתעורר.
אולי יש סיכוי שבסוף גם הרב מיכי יתעורר. |
|
הגבתי לעיל
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2013 17:01 |
|
| |
איפה התבלבלתי ביניהם?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2013 15:05 |
|
| |
רם.
לא התבלבלת בין המספר "1" לבין המושג "שלם"? נראה לי שהם אמורים להיות מושגים חלוקים.
תקן אותי אם אני טועה.
משום מה נראה לי שאבחנה זו בין "שלם" ל"1" אמורה לפתור כמה בעיות שעלו כאן באשכול.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2013 02:00 |
|
| |
אני ער אבל עייף. דבריך 'ערניים'. לכשאהיה ערני.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2013 01:44 |
|
| |
אולי הערה קטנה בעניין אינסופיות מתמטית.
התעוררה למעלה השאלה אם בין 1 ו-3 יש יותר מספרים מאשר בין 1 ו-2. ובכן כן. ולא. תלוי. זה תלוי במשמעות של ״יותר״.
מצד אחד: כל המספרים שבין 1 ו-2 נמצאים בין 1 ו-3. אך לא להפך. לכן יש יותר מספרים בין 1 ו-3.
מצד שני: הכמות (ה-״עוצמה״) של המספרים שבין 1 ו-2 זהה לכמות של המספרים שבין 1 ו-3. שכן, כפי שלא קשה להראות, יש התאמה אחד-לאחד בין איברי שתי הקבוצות האלה.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2013 23:55 |
|
| |
הציבור נרדם???
ביליצר, עודד, רם28, ינוח, צעג.
להתעורר.
אולי יש סיכוי שבסוף גם הרב מיכי יתעורר.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2013 15:29 |
|
| |
צעג.
א. אתה מורכב. אתה ממש לא אחד. ישנה נקודה מסויימת בנפש שיש לדון בה על אחדות. המקובלים קוראים לה 'נשמה'. המחמירים קוראים לה 'יחידה'. הם באיזשהו אופן ינסו לקשר אותה עם הא-ל. אבל אפשר להסתדר גם בלעדיהם.
הזכרת את הענין של א-ל אחד ללא תוארים. אני חוזר לענין שכבר כתבתי למעלה שאני עדיין לא משוכנע שתארים שוללים אחדות. שניות שוללת אחדות. לא תוארים.
ב. כאדם ששומר תורה תוכל להסתפק גם ללא הגדרה בכלל. אין שום קשר ישיר בין שמירת התורה להגדרת הנותן אותה.
מקור החיפוש של הגדרות הא-ל משותף להרבה מהמין האנושי שלאו דווקא אמון על שמירת התורה.זו או אחרת.
ג. המשך הדיון על נחיצות האחדות עדיין נראה לי שכדאי לשמור לו מקום אחר.
כאן הדיון נסוב לאחר שהוחלט על אחדות הבורא.
תוקן על ידי דה_וינצי2 ב- 06/02/2013 15:28:26
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2013 15:11 |
|
| |
אני אחד המורכב - אז אני לא אחד? אני סתירה לוגית מהלכת?
השאלה היא, וזה גם עלה באשכול שאתה הזכרת, האם בשביל הנחת א-ל מצווה ומשגיח, שהוא ברא את עולמנו, צריך להגיע להנחות של א-ל מופשט ברמה של אחדות ללא תארים? כלומר, האם כאדם ששומר תורה ומצוות אני לא יכול להסתפק בהגדרה מינימליסטית יותר.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2013 14:48 |
|
| |
צעג.
תשובת ביניים לטריבונה.
'אחד המורכב' בכפיפה אחת אינה נכונה לוגית. זה ממש כמו 'עקום ישר', 'שחור לבן'. [ויש שיאמרו 'צבא חרדי' ישיבה תיכונית' וכו' וכו', ולפני שאגרור כאן אש, אני לא מאותם אומרים].
אם שאלתך מה רע בשניות. אין כאן מקומה. יש מספיק נימוקים המאחידים את הא-ל. לא לחינם דתות בעלות זיקה פילוסופית נוטות למונותיאזים.
אבל בקצרה תחילת נימוק אחד. עליונות הא-ל מכריחה שהוא אחד ואין שני לו. ושוב. אין כאן מקום דיון זה.
[לאחרונה היה כאן אשכול שדן מה רע בפולותיאזם. קחנו משם].
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2013 14:40 |
|
| |
רם.
קראתי שרירותיות לבחירה בין הנימוקים לחוויה. זה לא משנה גם אם יהיו נימוקים מכאן ועד א"ס עדיין ההחלטה היא שרירותית בעיני. אני דווקא מקבל את הנימוקים של פרמנידס וסיעתו. אך עדיין החוויה מורה על שניות.
גם לבחירה בחוויה ולא בנימוקים אקרא שרירותיות.
הצעתי הייתה לא לבחור באחד מהצדדים. אלא לנקוט שהם מימדים שונים. השייכים לשתי מערכות נפרדות.
קראתי לזה 'מבפנים' ו'מבחוץ'. או 'סובייקטיביזם' ו'אובייקטיביזם'.
להלן הנגדות נוספות, המאפשרות הכלה הן של השניות והן של האחדות. הצעות אלה מערבות גם את הא-ל בענין:
אפשרות מסורתית- 'כלפיו' מול 'כלפינו'. [נפה"ח ותניא, כאשר כל אחד מושך לצד אחד, ומדגיש את ההסתכלות הרלוונטית להגותו. נושא לדיון בפנ"ע].
אפשרות פילוסופית- 'טרנסצדנטליות' מול 'אימננטיות'. [מבחינה טרנסצדנטלית הא-ל הוא אחד, מבחינה אימננטית יש בו ריבוי].
הצעות אלו סובבות בנושא הנידון כאן בעיקר בייחס לא-ל.
מה שכמובן מעלה את השאלה בעצם אותם חלוקות אין ריבוי בא-ל. וכבר נידון קצת למעלה. ולדעתי צריך לדיון זה אשכול בפנ"ע.
|
|
|
|
|
