ידוע הדין של 'בן פקועה' = בהמה שנשחטה כדין ונמצא במעיה עובר, מותר העובר באכילה ללא שחיטה.
וזה לשון השולחן ערוך יו"ד סימן י"ג סעיף ב:
"השוחט את הבהמה ונמצאת כשרה, ומצא בה עובר בן ח' (חודשים. כשלא כלו לו חודשיו אינו נחשב בר קימא. א.הע.)
בין חי בין מת, או בן ט' מת, מותר באכילה ואינו טעון שחיטה. ואם מצא בה בן ט' חי, אם הפריס (עמד ברגליו. א.הע.)
על גבי קרקע טעון שחיטה (מדרבנן, כמבואר בסוגיה. א.הע.)
אבל שאר טרפות אינו אוסר אותו. ואם לא הפריס על גבי קרקע, אינו טעון שחיטה".
ושם סעיף ד:
"בן ט' חי שנמצא במעי שחוטה כשרה, וגדל ובא על בהמה דעלמא (שאינה 'בת פקועה'. א.הע.) והוליד, אותו הולד אין לו תקנה בשחיטה, ואם בא על בת פקועה כיוצא בו- הרי בנו ובן בנו עד סוף כל הדורות כמוהו, וכולם צריכים שחיטה מדבריהם, ואין הטרפות פוסל בהם".
והנה זה עידן ועידנים, עלה הרעיון לגדל ולרבות עדרים של בני פקועה (ע"י שחיטה ראשונית של פרות המעוברות בזכר ונקבה), ע"פ דברי השו"ע הנ"ל. היתרון של מיזם כזה הינו כפול:
- במישור הכלכלי: כידוע אחוז גדול של הבהמות מתגלה כטריפה (בד"כ נקב בריאה). בשחיטת בני פקועה נקבל תפוקה של כמעט 100% מן הבהמות הנשחטות (רק 'כמעט', כי עדיין לגבי 5 דברים הפוסלים את השחיטה, דעת רוב הראשונים שזה פוסל גם בשחיטת בן פקועה). מן הסתם גם בספיקות נוכל להקל ע"פ הכלל של 'ספיקא דרבנן לקולא'.
- עוד במישור הכלכלי: כח האדם יורד משמעותית עקב הייתור בעבודת בודקי ריאות. סעיפים 1,2 יובילו בהכרח להורדת המחיר לצרכן באופן דרסטי!
- כשרות: כידוע, רוב רובם של סוגי הטריפות אינן נבדקות כלל. רק הסוגים שנחשבים מיעוט המצוי עוברים בדיקה אחר השחיטה (כמובן שסומכים על רוב לכתחילה שבלכתחילה. אך ברור שאם תעמוד בפנינו הבחירה לקנות 2 חתיכות בשר זהות, ואחת מהן תהיה בדוקה לגמרי, נעדיף אותה- ובפרט שהיא לא יותר יקרה...). ביצירת העדרים המדוברים, נוכל לבדוק את ה'אמהות המייסדות' לפני ולפנים, ולוודא שהבשר כשר למהדרין מן המהדרין מן המהדרין, וממילא כל השושלת שתצא מהם תהיה זהה מבחינת רמת הכשרות. שום בשר בעולם לא יוכל להתחרות ברמת הכשרות של עדרי בן-פקועה אלו.
ניסיתי קצת לחפור בגוגל כדי למצוא מקורות קודמים בנושא זה, ולאכזבתי המקורות דלים. מצאתי מעט מאוד מקורות, בעיקר בפורומים שונים (בין היתר בפורום זה בהודעתו של נתןהעזתי ועוד מקומות), אך חומר עשיר לא היה בנמצא.
מסקרנות אותי בעיקר שתי שאלות:
1- האם עלה הרעיון הזה באופן רציני בעבר, (שזה אומר שהוא נבחן גם במישור המעשי)?
2- האם ישנן סיבות לשלול מיזם שכזה, ואם כן- מהן?
- לגבי השאלה השניה- ישנה טענה אחת, כבדת משקל, והיא- חשש ל'נישואי תערובת'. ע"פ המובא לעיל מהשו"ע סעיף ד'- אם יחדור לעדר זכר שאינו בן פקועה, ויבוא על בת פקועה- הרי שאותו הולד ייאסר עולמית, ואפי' שחיטה לא תעזור לו. במקרה כזה החששות ההלכתיות יהיו חמורות. כמובן שצריך לבדוק אפשרויות טכנולוגיות לסמן כל ולד בן פקועה ברגע שנולד עם איזו פלומבה ייחודית כל שהיא, שיהיה ידוע שהוא מהעדר המיוחס.
- טענה אחרת מצאתי באתר הידברות, בשם הרב וואזנר, שכתב בזה הלשון: "אבל הם פטפוטים בעלמא חדא דאיני רואה כהיום חששות בשחיטה יותר מכל הדורות, ושנית דזה רצון הבורא ב''ה שינהוג שחיטה מן התורה ושינהגו בה עפ''י הלכה, וינהגו בה הפרישות מחששי טריפות, וכמבואר סו''פ שמיני להבדיל בין הטמא ובין הטהור, ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל וכמש''כ רש''י שם מתו''כ בין נשחט חציו לבין נשחט רובו בין נולדו סימני טריפה אסורה לבין נולדו סימני טריפה כשרה, והכל בגדר מצוה. סוף דבר ח''ו להרהר על המסורה שלנו שאפשר ואפשר בשטח זה עכ''פ להעמיד דת כפי הנמסר מדור דור. הכ''ד הכו''ח למען קדושת ישראל - מצפה לרחמי ה'. שמואל הלוי וואזנר"
בראשית דבריו ניכר שהוא תוהה על הצורך בכך. אך להאמור לעיל, המימד הכלכלי עשוי להצדיק פרוייקט כזה.
בהמשך דבריו הוא טוען שרצון הבורא ב"ה ש'ינהוג שחיטה מן התורה וינהגו בה עפ"י ההלכה וכו'. כמובן שבעדרי בן פקועה ניתן לומר בשקט ש'רצון התורה שינהוג בן שחיטה מדרבנן ולא ינהגו בה הפרישות מחששי טריפות'. שהרי אלו ואלו דברי אלהים חיים.
