חנוכה – הערה קצרה על הרקע הגאופוליטי וההיסטורי
מדי שנה אנחנו מספרים את עלילות המכבים הגיבורים. בקר אחד קם אנטיוכוס הרשע והחליט לטפל ביהודים שלו ולהציק להם. הוא גזר עליהם גזרות נוראיות ורצה להעבירם על דתם. אבל החשמונאים הגיבורים יצאו נגדו, נלחמו בגבורה ונצחו. אחרי הנצחון טיהרו את בית המקדש והדליקו את המנורה. אז ארע להם נס, ומעט השמן שהספיק ליום אחד פירנס את המנורה שמונה ימים. על שום הנס הזה אנחנו חוגגים את חג החנוכה. מדליקים נרות, שרים שירים, אוכלים לביבות וסופגניות ומשמינים כהוגן. סיפור ילדותי נחמד ללילות חורף. כאן נספר סיפור אחר, ראלי. הדבר נחוץ בדחיפות משום שאנחנו, היהודים, מספרים סיפורים ילדותיים ומתעלמים מן המציאות.
* * *
נחוץ אטלס המציג את כל האזורים סביב הים התיכון, ספרד, דרום צרפת, איטליה, צפון אפריקה, יוון, תורכיה, וכן את המזרח הקרוב, מצרים, א'י, סוריה, עירק, פרס, פקיסטן, אפגניסטן ומערב הודו.
מסופוטאמיה היא עירק. פיניקיה באזור לבנון. אסיה הקטנה היא טורקיה האסיתית של היום. רכס הרי הטאורוס נמצא בדרום אסיה הקטנה ומקביל לים התיכון. מוקדון היא מדינה בצפון יוון. איליריה היא איזור החוף בים האדריאטי של יוגוסלביה לשעבר. קרתגו העיר היא בצפון תוניס.
* * *
גאופוליטיקה עוסקת בביטוי הגאוגרפי של אינטרסים וכוחות מדיניים, צבאיים, כלכליים, תרבותיים, ובימינו גם אקולוגיים. למשל, נהר הירדן, מקורות המים שלו והכינרת הם אזור גאוגרפי שבו יש אינטרס כלכלי חיוני, - מים, - לישראל, ירדן, לבנון, סוריה והפלשתינאים. הכח הדומיננטי באזור הזה הוא ישראל. ירדן הגיעה להסדר מים חוזי במסגרת הסכם השלום עם ישראל. דוגמה אחרת היא ירדן אשר שיטחה משמש חיץ בטחוני לישראל מפני כוחות עוינים במזרח, ולכן יש לישראל אינטרס בקיומה ובטחונה של ירדן. כך מנעה ישראל את המשך הפלישה הסורית לירדן בספטמבר 1970, לאחר שהסורים חדרו פנימה עם 250-300 טנקים. הכח הדומיננטי מאחורי ישראל היא ארצות הברית, הקובעת את הקף הפעולה של ישראל באזור.
כל התאריכים הם לפני הספירה.
* * *
האימפריה של אלכסנדר מוקדון התפרקה אחר מותו ב 323 במלחמות בין היורשים. היורשים וצאצאיהם המשיכו להלחם ביניהם. כל האזורים המיושבים ממלכות ערים יווניות, יוון ואסיה הקטנה, אינם יציבים מגובשים מבחינה מדינית פוליטית והם רוויי מאבקים וסכסוכים. על מצרים השתלטו התלמאים. הם שולטים גם על איים בים האגאי ועל שטחים באסיה הקטנה. המוקדונים הם כח דומיננטי ביוון. הגדולה בשטח, - לא תמיד כדאי להתרשם מהגודל, - הממלכה הסלאוקית, השתרעה מאסיה הקטנה, סוריה ומזרחה עד פקיסטן ואפגניסטן של ימינו. ממלכה ענקית בשטח, אבל כוללת קבוצות רבות בעלות תודעה נפרדת משלהן, מה שמונע שלטון מרכזי יעיל, וגורם למאבקים מלחמות והרס פנימיים. בהמשך יתחזקו הפרתים שישתלטו על אירן ומסופוטמיה ויהפכו מעצמה בעתיד.
ארץ ישראל היא ארץ מעבר ומאבק בין צפון ודרום מאז. כעת בין סוריה הסלאוקית בצפון ומצרים התלמאית בדרום. בעבר היו אלו החיתים, האשורים, הבבלים, הפרסים ואלכסנדר מוקדון שבאו מצפון אל מצרים, או המצרים שעלו כנגד מדרום.
* * *
שחקן חדש מגיע לזירה ומשנה אותה לגמרי.
רומא פונה לראשונה מזרחה ויוצאת להגנת סוחרים איטלקיים בים האדריאטי ובאיליריה, ומנהלת שתי מלחמות ב 229 וב 220. היא אינה כובשת שטחים אלא רק מנסה לקבוע אצל השליטים המקומיים תודעה מי בעל הבית באיזור ומה המחיר עבור הפרת הסדר הרצוי לרומא. קביעת התודעה דורשת זמן וניצחון קרבי חד, ורומא תשיג אותה.
המלחמה הפונית השניה, בין רומא לקרתגו, - מעצמה מסחרית ימית בעלת מושבות סביב מערב הים התיכון, - נערכה בין 218 ל 201. עיקרה בפלישת חניבעל לאיטליה, תבוסה רומית גדולה בקרב קנאי 2.8.216, ואיום על עצם קיומה של העיר רומא. סופה בניצחון רומי על קרתגו בקרב שנערך על אדמת קרתגו באפריקה. קרתגו נכנעת, מושפלת, ונעשת תלויה לחלוטין ברצונה של רומא. רומא משתלטת על כל האגן המערבי של הים התיכון והופכת מעצמה בין לאומית. [במלחמה הפונית השלישית, לאחר כ 50 שנה, קרתגו תובס סופית ותחרב].
בינתיים, תוך כדי המלחמה הקשה בקרתגו, פונה רומא שוב למזרח. פיליפוס החמישי מלך מוקדון כורת ברית עם חניבעל באיטליה ומתגרה ברומאים. רומא לא מבקשת הכרעה צבאית ומסיימת את העימות בפשרה שמתוך עליונות. אבל חוסר היציבות ביוון, - השכנה ממזרח, - מאיים על האינטרסים שלה.
202, השלטון במצרים מתערער. הסכם סודי בין פיליפוס החמישי ממקדוניה ואנטיוכוס השלישי הסלאוקי לפעול נגד מצרים התלמאית. אנטיוכוס כובש את ארץ ישראל. פיליפוס מנהל מלחמות ביוון ואסיה הקטנה. רומא מבינה שההסכם הסודי מחזק את מקדוניה ובעתיד עלול לסכן גם אותה. פיליפוס חורג מהמסגרת שרומא מוכנה לה. היא אינה מוכנה שיתגבש כח חזק ממזרח לגבול האינטרסים שלה. 197 רומא מנצחת את פיליפוס החמישי, מתערבת בעניני יוון, משליטה סדר הרצוי לה. 194 הצבא הרומי עוזב את יוון. לכולם ברור מי בעל הבית. פיליפוס יהיה מעתה בן ברית נאמן.
202 – 198 אנטיוכוס השלישי מנצל את חולשת מצרים, כובש את פיניקיה וארץ ישראל. הוא ממשיך ופועל באסיה הקטנה וביוון ועולה, למרות זהירותו, על מסלול התנגשות עם רומא. ב 191 הוא נוחל תבוסה מידי רומא על אדמת יוון, וב 190 נוחל תבוסה ימית ורומא שולטת גם בים האגאי. [זה הקרב הימי האחרון של רומא, שום כח אחר לא יוצא עוד נגדה בים].
189 קרב מכריע בין אנטיוכוס השלישי לבין רומא על יד מאגנסיה באסיה הקטנה. מטרת רומא לחסל את בית סלאוקוס כמעצמה. הקרב מסתיים בנצחון רומי מוחץ. אנטיוכוס מוותר על כל השטחים שלו ביוון ומצפון להרי הטאורוס באסיה הקטנה. נדרש ממנו לצמצם את הצבא. הוטלו מגבלות על פעולותיו. בנו אנטיוכוס [הרביעי בעתיד, הידוע לנו ממלחמת החשמונאים] יהיה בן ערובה ברומא. כמו כן עליו לשלם 15,000 ככרות כסף כפיצויי מלחמה במשך 12 שנים. [ככר כסף שווה 26 ק'ג של המתכת כסף. 15.000 ככרות הן 390.000 ק'ג. ערכן כיום קרוב למליארד וחצי ש'ח, אבל זה ערך נמוך מאד ביחס לשווי בזמן ההוא. סכום כזה עלול היה למוטט אימפריה]. המטרה של רומא: לסלק את הסלאוקים מיוון ומערב אסיה הקטנה, להחליש את המדינה הסלאוקית ולמנוע ממנה להתאושש, לרושש את אוצר המדינה, ולהחליש את השלטון המרכזי של הממלכה כך שהכוחות הבדלניים יתגברו. בפועל התברר שהממלכה הסלאוקית נפגעה אנושות. רומא משיגה הגמוניה מעשית באסיה [המזרח התיכון] ללא שום נוכחות צבאית מזרחית לאיטליה. בפועל כל הארצות מסביב לים התיכון נתונות לשליטה ישירה או תחת הגמוניה של רומא.
המקרה הבא ממחיש את עוצמת ההגמוניה הרומאית. אנטיוכוס הרביעי אפיפנס פלש למצרים בכוונה לספח אותה. הוא כובש את מצרים וצר על אלכסנדריה. כשחנה לפני העיר הגיעה משלחת מהסנאט הרומי ביולי 168 עם פקודה הדורשת ממנו לצאת מיד ממצרים. כשהשיב למשלחת כי ידון בדבר עם השרים שלו, עג הלגאט, הסנאטור פופיליוס לינאס, עיגול סביבו ואמר לו 'כאן תעיין'. אנטיוכוס עזב מיד את מצרים. המשלחת ממשיכה לקפריסין ומביאה לפינוי הצבא הסלאוקי מהאי.
הסנאט הרומאי שולח שליחים ליוון ולכל ארצות המזרח כדי שיפתרו סכסוכים מקומיים לפי האינטרס הרומי בהתאם לפקודת הסנאט. אין לרומא צורך להחזיק צבא ולהוציא משאבים אחרים כדי לממש את האינטרסים שלה.
זו התמונה הגאופוליטית של התקופה, ולפי תמונה זו צריך להעריך את הפעולות והכוונות של כל השחקנים באזור.
במצב הזה, האינטרס העליון של המלוכה הסלאוקית הוא למנוע את התפוררות הממלכה ולנסות לגבש אותה. כמו כן עליה להתמודד עם התרוקנות אוצר המדינה עקב החוב העצום לרומא. ההתנגשות עם היהודים לא תאחר לבא. עבור המלך הסלאוקי זו בעיה אחת במכלול ההתנגשויות שלו עם כוחות בדלניים.
* * *
כעת נמקד את המבט בא'י.
א'י היא איזור מריבה בין בית תלמי השולט במצרים ובא'י והסלאוקים הטוענים לזכותם עליה.
אנטיוכוס השלישי כובש את ארץ ישראל ב 201. בין היהודים יש התומכים בתלמאים ויש התומכים בסלאוקים. יהודי ירושלים עזרו לו נגד חיל המצב המצרי בעיר ואנטיוכוס נקט מדיניות אוהדת ותומכת ביהודי ירושלים. נתן להם מענקים לשיקום המקדש, העניק פטור ממסים, ואוטונומיה להתנהל לפי מנהגיהם. אוטונומיה זו מאפיינת את המדינות ההלניסטיות בכלל כלפי עמים לא יווניים. האינטרס של הממלכה היה ליצור שקט פנימי באוכלוסיה ההטרוגנית שלה.
בראיתו א'י מיושבת באוכלוסיות שונות ובכללם גם יהודים. יהודים יושבים גם במסופוטמיה [בבל].
מדיניות זו משתנה עקב פצויי המלחמה האדירים שעליו לשלם לרומא, אשר דילדלו את אוצר המדינה. אנטיוכוס השלישי ביקש לקחת מפקדונות המקדשים שתחת שליטתו ובהן המקדש בירושלים. צורך זו הביא את אנטיוכוס השלישי ליציאה למסע למחוזות שתחת שליטתו, מסע שנכשל ושבו אף איבד את חיו בפרס 187. הממלכה סלאוקית שנותרה אחריו עברה לידי בנו, סלאוקוס הרביעי ואחריו לאחיו של סלאוקוס, אנטיוכוס הרביעי.
כאשר אנטיוכוס הרביעי נסוג ממצרים 168 הוא עובר בא'י ונתקל במריבה פנימית אצל היהודים בין תומכי התלמאים לתומכי הסלאוקים. מבחינת האינטרסים של הממלכה, הריב הזה הוא איום גאופוליטי בזירה רגישה, אזור הגבול בינו לבין מצרים, שעליו לפעול נגדו ביד קשה.
הוא מדכא את המרד באכזריות וגוזר גזרות דתיות חריפות. רדיפות דתיות וגזרות דתיות היו מנוגדות לאינטרס של הממלכה ולמדיניות של אנטיוכוס. לא היתה כוונה לכפות איזו דת הלניסטית אחידה בממלכה. דת כזו לא היה בנמצא כלל. עיקר הצעד שלו נובע ממדיניות המכוונת כנגד פעולות המפוררות את הממלכה. נראה שהמאבקים הפנימיים, הפוליטיים מדיניים ותרבותיים, בין היהודים לבין עצמם העבירה את הסכסוך גם אל המישור הדתי.
המרידה של החשמונאים היא מרידה אחת מבין כמה, המפוררות את הממלכה הסלאוקית. כמו כן המלך מודע לפיצול התרבותי העצום של תושבי הממלכה והחלשות השלטון המרכזי, השלטון שלו, מה שמקשה עליו מאד במצב החרום שבו הוא נתון. 165 אנטיוכוס יוצא מסוריה למזרח לבצר עמדות הסלאוקים שם. בעילם ביקש לשדוד את בית המקדש של האלה נאנאיה ונתקל בהתנגדות התושבים. הוא מת במדי ב 163.
החשמונאים קוראים היטב את המפה. הם כורתים שלש בריתות עם הסנאט הרומאי. הפעילות שלהם מתאימה לאינטרסים של רומא באזור וממשת את האסטרטגיה הגאופוליטית שלה. לעומת זה ינאי אינו מחדש את הברית עם רומא ופונה למעצמה היריבה שקמה במזרח – הפרתים. אבל זה קורה מאוחר יותר.
את כל הסיפורים שלנו על חנוכה צריך לקרא ולהבין לאור המפה הגאופוליטית שרשמנו כאן.
עודד
