ורו הפוליטי של הפרשן החרדי המוביל יעקב ריבלין בעיתון בקהילה

ורו הפוליטי של הפרשן החרדי המוביל יעקב ריבלין בעיתון בקהילה

היו כחולמים

כשבוע לפני פתיחת הקלפיות ישבו כותב השורות והקולגה אבי בלום במשרדו של הרב אריה דרעי לשיחת סיכום אחרונה קודם יום הדין. על שולחנו ניצבו בערימה דוחו"ת פעילי השטח על ביקורי הבית שערכו. דרעי הביט בהם ופניו זרחו. הנתונים שנשקפו מהם הממו גם אותו. הם הצביעו על כך ששמונים אחוז מכלל המבוקרים והנשאלים, כארבע מאות ושלושים אלף למניינם, שוקלים בסבירות גבוהה להצביע לש"ס. קרי: כשלוש מאות וחמישים אלף קול. 

סחוף בלהט האופטימיות העריך דרעי שזו לא תהיה המילה האחרונה. מנסיונו במערכות בחירות קודמות הוא הסיק שאם יש סחף של השבוע האחרון הנתונים יכולים לזנק בעשרה אחוזים נוספים. הוא תלה תקוות מרובות בסרטון החדש בכיכובו הנושא את השם המבטיח" אני מאמין". הסרטון הופץ במאתיים אלף עותקים וזכה לצפית שיא של כשבע מאות וחמישים אלף באינטרנט. עם נתונים כאלה מה הפלא שאפילו אדם זהיר ומחושב שכמותו לא היסס להמר על תוצאות שאף אחד מסקרים לא חזה לו.

ביקשנו ממנו להעלות את התחזית שלו על הכתב תמורת התחייבות שלא לפרסם אותה עד למחרת הבחירות. בקשה מסוג זה הופנתה לעוד ששה אישים פוליטיים חרדים בכירים. איש מהם לא העז לשים את נפשו בכפו ולהסתכן בכך שיום אחרי הבחירות יראה כל עם ישראל האם הוא מכיר באמת את המפה הפוליטית או רק מדבר עליה.

דרעי העז להמר וזה עוד בסדר. מה שהפתיע אותנו יותר היה הנאום הקצר שהרביץ באוזנינו קודם שרשם את הפתק. דרעי תיאר במדויק את כל מה שאכן אירע בסופו של דבר. הוא העריך שרשימות הנפל של חיים אמסלם והרב אמנון יצחק ישרפו שני מנדטים לפחות. הערכה נוספת היתה כי הבית היהודי שהיה אז בתנופת עליה בסקרים מאיים אף הוא על מנדט אחד או שניים מתוך הפוטנציאל אותו שאף למצות עד תומו.

איך בנתונים כאלה, הנאמרים על ידי בעל הדבר עצמו, מהמרים על גידול של שניים עד שלושה מנדטים? התשובה נעוצה כנראה בתרכובת האנושית המיוחדת של אריה דרעי. מצד אחד פוליטיקאי קר ומחושב, מהיחידים במערכת הפוליטית שמסוגלים לחשוב ארבעה צעדים קדימה ( הרוב בקושי מסוגלים לבצע יחד שתי משימות מורכבות כמו ללעוס מסטיק ולחשוב) ולעבד נתונים כמעבד של טאבלט עם ארבע ליבות. מצד שני אופי סוער ונלהב הדוחף אותו להסתמך לעיתים קרובות על אינסטינקטים ואינטואיציות .מסתבר שבלי הפן השני הזה ש"ס לא היתה קמה נגד כל הסיכויים ולא היתה זוכה לעשרה ושבעה עשר מנדטים בשנות התשעים נגד כל העובדות והתחזיות. דרעי הלך אז עם הבטן ולא עם הראש וניצח.

גם הפעם. בהתלבטות בין הנתונים והשכל הקר שהורה על קפאון במנדטים במצב הטוב וירידה במקרה הגרוע, ובין האינטואיציה שדחפה להאמין בהצלחה מסחררת- בחר דרעי באופציה השניה. בשיחה האמורה שאלנו אותו מדוע. אני לא יכול להסביר, אמר. אבל תראו שזו תהיה התוצאה. 

וזו הסיבה שפרסום תוצאות המדגמים הפך למסיבה רבתי ששברה את כל כללי הזהירות המתבקשת. דרעי ראה במדגמים אישור לתחושות שליוו אותו בשבועות האחרונים ונתן אישור לפתיחת המסיבה הגדולה במטה הארצי שברחוב כנפי נשרים בירושלים. המסיבה החלה שעה ויותר לפני שהמנצח האמיתי, יאיר לפיד, עלה על הדוכן באולם בו נאספו מעריציו והמתינו לבואו. הוא, הזהיר והמחושב יותר, העדיף לחכות לתוצאות האמת הראשונות ולא לקחת אחוז אחד של סיכוי שיקרה לו מה שקרה לשמעון פרס בבחירות של שנת 81 כאשר הוצג כראש הממשלה בחצות הלילה וכראש האופוזיציה בשעות הבוקר. השסניקים שהעדיפו לא לחכות חגגו עם שלושה עשר מנדטים בחצות הלילה והתעוררו למציאות מביכה של אחד מנדטים עוד לפני עלות השחר.

הנתונים שקידמו את פניהם של דרעי ואנשיו אישרו את נצחונו העצוב של השכל הקר. בבחירות שעברו זכתה ש"ס למאתים ושמונים ושש אלף קול ( ארבעה עשר אלף קול פחות מבחירות 2006) נכון למועד כתיבת השורות וקודם לספירת קולות החיילים רשומים לזכותה של ש"ס כשלוש מאות וחמשה עשר אלף קול. בכל מערכות הבחירות הקודמות סיפקו החיילים לש"ס עוד כשבעה אחוז לערך. אי לכך, ובהנחה שלא תהיה הפתעה רבתי. צפויה ש"ס לקבל בחישוב הסופי כשלוש מאות שלושים ושבעה אלף קול. חמישים ואחת אלף קול יותר מבחירות 2009, עליה של שבע עשר אחוז, ושלושים ושבע אלף קול יותר מבחירות 2006. עליה של שנים עשר אחוז.

האם מדובר בגדול של ממש? מבחינה פוליטית ממש לא. בכנסת סופרים אצבעות ולש"ס יש היום אותו מספר אצבעות שהיו לה בכנסת היוצאת ופחות אחת מזו שהיו לה בכנסת שקדמה לזאת היוצאת. האיחוד בש"ס במובן זה לא נשא רווחים שאפשר לקנות איתם במכולת. ההפך. לנוכח המבנה החדש של המפה הפוליטית אחד עשר המנדטים של ש"ס בכנסת התשעה עשר משקלם אף נמוך יותר מתקופת האופוזיציה של ממשלת אולמרט. אם ביבי יקבל אישור מלפיד להכניס אותם לקואליציה ( ראה ידיעה נפרדת) הם ינשקו לו את הידים אם יקבלו את התמ"ת והמשרד להגנת הסביבה. 

הסכינים הארוכות נשלפות.

כוחה של העליה במספר הקולות יהא יפה רק לוכוחים הפנימיים שכבר במועד כתיבת השורות החלו לבעבע בחדרי חרדים וסופם שיפרצו בימים הקרובים לרשות הרבים. אנשיו של דרעי יבקשו לספור גם את הקולות ששרפו רשימות הנפל של אמסלם ויצחק ויטענו כי אלמלי אותן רשימות סך הקולות המצטבר היה גבוה משמעותית לעומת הבחירות הקודמות. יצחק שרף עשרים ושבעה אלף קול ואילו אמסלם, לפי הערכת אנשי דרעי, לקח שלושים אלף מש"ס מתוך ארבעים ושניים אלף הקולות שהשיג. בסך הכל: כמאה אלף קול שחלקם הושגו ישירות וחלקן נשרפו. אלמלי דרעי, טוענים אנשיו, ש"ס היתה מקבלת מאתיים ושלושים אלף קולות ומתרסקת על המנדט השמיני.

לאנשיו של ישי יש כמובן חשבונות אחרים. הם מצביעים על כך שרק הגידול הטבעי של ש"ס היה אמור להקנות לה עוד שלושים ארבעים אלף קול ולהציב אותה על סך הקולות שקיבלה בפועל ( שאלה: ואיפוא היה הגדול הזה כאשר ירדו משלוש מאות אלף ב2006 למאתיים ושמונים ושש אלף ב2009? ובמילים אחרות: האם למפלגה תנודתית כמו ש"ס שבנויה על קהל שבחלקו לפחות הוא מזדמן יש בכלל גדול טבעי שניתן לבנות עליו וניתן להתייחס אליו ) ובאשר לקולות שנשרפו. אין לך מערכת בחירות שאין גורם ששורף קולות מסיבה זו או אחרת. פעם זה הרב פרץ. פעם הרב עזרן ז"ל. פעם הרשימה של הרב בן שלמה ופעם אנשיו של הגר"י כדורי הריצו רשימה. ובקיצור: תירוצים ותירוצים ורק מנדטים חדשים אין.

גורם ביניים בש"ס, שאינו רואה עצמו חלק מהמלחמה הסמויה בין שני האישים( שזה רק עניין של זמן עד שתפרוץ החוצה במלוא עוזה), תורם לדיון הלא אקדמי הזה זוית מעניינת נוספת. הבה נבחן , הוא אומר, מה היה קורה אלמלי האחדות שקמה בצירופו של דרעי. הנ"ל, לדעתו היה רץ ברשימה נפרדת ותורם למפולת של אמסלם ויצחק עוד שלושה עד חמישה מנדטים אבודים. מזוית זו התרומה של דרעי היא לא בקולות שהביא או לא הביא אלא בעצם זה שלא הלך ברשימה נפרדת. 

גורם הביניים מתייחס גם לטענה שכמעט בכל מערכות הבחירות הקודמות היה גורם פנימי שרץ בנפרד ושרף קולות. אינו דומה כל ועיקר- הוא פוסק בהחלטיות. הרב עזרן ז"ל שרף אולי עשרת אלפים קול. אנשיו של הגרי"י כדורי שרפו חמשת אלפים קול. הרשימה הנפרדת של הרב פרץ יחד עם הספרדים החרדים של דגל לקחו שלושה עשר אלף כשמתוכם אולי חצי מהגרעין הקשה של ש"ס. לעומת זאת אמסלם ויצחק לקחו מתוך המאגר הפנימי של ש"ס קרוב לשבעים אלף קול. 

איפוא האמת? רק היושב במרומים יודע. מה היה אם ומה היה אילו. לעיני בשר ודם אין אלא העובדות והנתונים שאין עליהם חולק. ואלו הן. א.ש"ס לא עלתה במנדטים. ב. העליה בפועל בקולות היתה מינורית וחסרת משמעות. ג.האחדות אולי הוכיחה את עצמה במובן של מניעת נזק אך לא במשהו שאפשר לשלם איתו במכולת.

השורה התחתונה והעגומה היא שש"ס של היום היא מפלגה כאובה והסכינים הארוכות כבר נשלפו. את שלוליות הדם נראה זורמות מתחת לדלת בתוך מספר ימים או שבועות. 

צרות של עשירים

האנרגיות המתחדשות של הגברת הזקנה שנקראת יהדות התורה הם תופעת טבע פוליטית וציבורית שמחייבת להושיב צוות של חוקרים במכון ציבורי ולשלם להם משכורת של שנתיים לפחות. בניגוד מוחלט לש"ס שהחלה את מערכת הבחירות בתרועה גדולה ובהצגה מרשימה של אחדות נקודת הפתיחה של יהדות התורה היתה נמוכה ממספר מעלות הצלסיוס של יבשת אנטרקטיקה באמצע ינואר. 

כל כך קל היה להספיד את יהדות התורה עד שדומה היה שאין אלא ליטול דברים שנכתבו ונאמרו במערכת בחירות קודמת ורק לעשות להם הסבה קלה. במקום ציר דגל שלומי אמונים לכתוב ציר הסיעה המרכזית ונצח ואולי עוד שינויים קלים בהתאם לרוח הזמן והשעה. מעבר לכך לא היה צריך לשנות מאומה. אותה מערכת הסברה שמתחילה לחרוק רק שלושה שבועות לפני מועד הבחירות. אותם וכוחים קטנוניים על מי יעשה מה וכמה , אותם ויכוחים מי יתן רוטציה אם לא יכנסו כך וכך מנדטים. גם את התוצאה דומה היה לפני שבוע וחצי בערך לכתוב מראש. חמישה מנדטים עם אופציה לנס של במקרה של אדישות כללית וירידת אחוז ההצבעה.

אבל די היה בשבוע קסום ומופלא אחד כדי לחולל את הנס הפוליטי הגדול ביותר במערכת החרדית מאז שבעה עשר המנדטים של אריה דרעי בשנת 99. הזכרנו את ההימור הכתוב של דרעי. ביהדות התורה לא הסכים איש להפקיד בידינו פתק כתוב אך היו שהסכימו להמר בעל פה ובלי להשאיר עקבות. אף אחד מהם לא הימר על המנדט השביעי.

אז נכון שפומבית היו שני חכי"ם, מוזס את אייכלר שבראיונות רשמיים דיברו על המנדט השביעי. מה הם חשבו על כך בסתר ליבם? רק מי שדיבר איתם אוף דה רקורד יודע וכמובן שהדברים לא יפורסמו גם כעת. נאמר רק שגם הם שפשפו את עיניהם בתמהון בשעה שלושה בלילה כאשר הגרף החל לטפס אל המנדט השביעי.

להצלחה כמובן אבות רבים ובמקרה זה ניתן לומר שכמעט כולם צודקים. דומה עם זאת כי יש מישהו שלא ממש מעוניין בקבלת קרדיט על התוצאה האמורה אך ההגינות מחייבת לחשוף אותו לאור השמש. קוראים לו יאיר לפיד והאחריות שלו למנדט השביעי אפשר שמאפילה על כל הנתונים שיוזכרו כאן בשורות הבאות. אלמלי מלחמת החורמה שהכריז הנ"ל על גיוס בני הישיבות והתאריך המאיים של חודש אוגוסט בו אמורים להתבצע הגיוסים האחרונים יהדות התורה היתה משולה למכונית בלי מנוע שנעה הלאה רק כי כמה אנשים מיוזעים דוחפים אותם קדימה.

אבל זה מה שיש ליהדות התורה ואין לש"ס. אנרגיה פנימית רבת עוצמה שרק צריך טריגר לשחרר אותה החוצה. אולי אין זה הזמן להזכיר עוונות ראשונים אך ההתפרצות הקודמת של הר הגעש הזה היתה בבחירות תשמ"ט. או אז ראינו אברכים יוצאים לעבודה בעיירות הפתוח עם אש לוהטת בעיניים. אז ראינו ריכוזים חרדים הצועדים בסך לקלפי כמו גדודים. אז ראינו אחוזי הצבעה של תשעים אחוז ויותר . צר לנו לציין כי מאז ועד הסרת הטבעת של גזירת הגיוס לא ראינו זאת פעם נוספת.

הניצוץ הראשון שבעקבותיו הגיעה הבעירה הגדולה ( והפעם במובן החיובי) היה בביקורו של כ"ק מרן האדמו"ר מגור בביתו של הגר"ש אוירבאך ביום רביעי שעבר בשעות הערב ( מה שלא מנע מקוראי בקהילה שהודפס שעתיים קודם לכן לקבל סקירה מלאה של המפגש הצפוי) . הביקור סלל את הדרך להודעה הרשמית על ביטול רשימת נצח ולהתגייסותם של כל אנשי המחנה המזוהה עם הרשימה והעיתון החדש למערכה. מי שארגן ויזם את הביקור הוא הרב יעקב ליצמן שיכול לקחת לעצמו את מלוא הקרדיט בנושא. 

אז נכון שהדרג הפוליטי. כדרכם של דרגים פוליטיים, ניצל את המפגש בין שני גדולי ישראל לצרכים משלו. הכל ידעו שלפני ואחרי הביקור היו סיכומים על הקמת ציר פוליטי חדש של הנצח והסיעה המרכזית נגד הציר של דגל התורה ושלומי אמונים. הכל ידעו שיש זעם בחוגים מסויימים בדגל התורה על מה שהיה נראה להם כהתערבות מבחוץ בתוך העניינים הפנימיים שלהם. הציבור לא תמים ולא טיפש והבין הייטב את פשר החיבוק בין הר"ר ליצמן והר"ר יוסי פטרוב את נתן גרוסמן. אוי כמה שבדגל התורה הבינו. במיוחד לאחר שראו מודעה שאמורה היתה להתפרסם רק בבטאונים הרשמיים ולפתע זלגה גם לעיתון החדש והמוחרם. 

לזכותם של כל הצדדים המעורבים יאמר כי הבינו את גודל השעה ונצרו את אשר בליבם עמוק פנימה. המנצחים מהדיל החדש לא יצאו לחגוג ברשות הרבים והמפסידים התעלמו ממנו כאילו לא היה ( אל דאגה. את החשבון הם יגישו בימים הקרובים) . כולם הניחו את הכל בצד ויצאו למלחמת הקיום על גורלו של עולם התורה והציבור החרדי. 

ובמערכה הזאת , שבהחלט ניתן להגדיר אותה כמלחמת יום הכיפורים של הציבור החרדי, נלחמו כולם כתף אל כתף. אנשי דגל התורה שלא חלמו על המנדט השביעי וראו מול עיניהם ששה מנדטים שמתוכם ארבעה של דגל התורה בל רוטציה נלחמו כמו לביאות על אוכל לגורים הרעבים. אנשי שלומי אמונים בראשותו של הרב מאיר פרוש , שלכאורה בין כה וכה לא היה לו מה להפסיד ומה להרויח מיותר מנדטים או פחות מנדטים, הסתערו על השטח כאילו היה זה פריימריס פנימיים בתוך אגודת ישראל שיקבעו את סדר המקומות בתוך המפלגה.

בתוך ההצלחה קשה לפלח במדויק מי עשה מה. אם בביתר עילית הזינוק המדהים מנוכס לראש העיר הרב מאיר רובינשטיין הרי שבמודיעין עילית הזינוק המרשים לא פחות הוא נטו של הרב יעקב גוטרמן. בירושלים העליה המרשימה מארבעים לחמישים אלף קולות היא עבודה משותפת של הרב יצחק פינדרוס ואנשי שלומי אמונים שירושלים היא המגרש הטבעי שלהם. באלעד הכלל חסידית השאפו הוא כנראה של הרב ישראל פרוש.

רפרוף מהיר על רשימת המקומות בהם זכתה יהדות התורה לעליה נאה מאפשר בכל זאת פילוח אחד. במקומות בהם יש יצוג נרחב לקולות של חב"ד וברסלב העליה היא מטאורית . מכפר חב"ד ( מ118 ל699 ) ועד לוד ( מ13 ל130) ועד קרית מלאכי( מ29 ל 370 ) . בכל הריכוזים החבדי"ם ברסלביים והכלל חסידים טביעת ידם של אנשי שלומי אמונים בניצוחו של הר"ר יוסי דייטש איש הארגון והשטח כנראה הטוב ביותר במחנינו- לא זקוקה לפרשנויות והסברים. הנתונים מדברים בהחלט בעד עצמם.

בשעת רעווא דרעווין זאת מוטב להניח הצידה את החשבונות הפנימיים בתוך דגל התורה כמו: האיך קרה שדווקא אנשי נצח הם שהכניסו לכנסת את יריבם המר ראש עירית בני ברק הרב יעקב אשר ( שגם לנוכח האירוע המצער במשפחתו עבד במערכת הבחירות הזאת כמו חמישה אנשים) או האם המנדט השישי היה אובד אם היו נשארים בחוץ ( לנוכח הנתונים התשובה היא לא). מה שחשוב הוא שיהדות התורה הוכיחה שמוקדם להספיד אותה וכי יש בה עוצמות שרק מחלוקות מיותרות מנעו מהם לפרוץ החוצה. אם כך הם ימשיכו הלאה לא נופתע אם במערכת הבחירות הבאה הם לא יהיו רחוקים מהתואר של המפלגה החרדית הראשונה בגודלה. אם ירצו- אין זו אגדה.

_________________