עשרת הדברות ותרי"ג מצוות

על פי הגיונו של הכוזרי, והרמב"ם ביסוה"ת פ"ט, הרי שבמעמד הר סיני תלוי כל עיקרה של הדת, המבוססת על ההתגלות שהיתה למשה, ואשר היינו עדים לה רק במעמד הזה, ומזה אנו יודעים להאמין בנבואת משה גם בשאר מה שאמר.

והנה, אם נקח את ההגיון הזה עד לסופו, נצטרך לעיין בדיוק במאפייני המעמד הזה, ולשאול, גם אם נקבל את כל סיפור ההתגלות כפשוטו, באיזה מדה נובע הימנה האמונה בכל שאר המצוות והתורה. ולכאורה, אם נעיין בדבר, נמצא שיש לחשוב על כמה וכמה הבדלים בין עשרת הדברות, אותם שמענו או ראינו שה' מדבר אותם, אלינו ולמשה, לבין שאר המצוות שבוודאי לא שמענו אלא מפי משה שמסרם מפי ה'.

תחלה, השאלה היסודית, אם באמת ה' התגלה לכל ישראל ואמר להם את עשרת הדברות, למה בחר דווקא בדברות אלו, ולמה לא היה יכול למסור באותו מעמד, לפחות בקצרה או בראשי פרקים, גם את שאר המצוות? האם זמן היה חסר לו? או מילים היו חסרים לו? (כל עשרת הדברות אינם אלא 172 מילים, נבואה קצרה מאד יחסית לנבואות ארוכות ביותר שקיימות בתנ"ך). אם הוא בחר להגיד לנו במפורש רק את הדברות האלו, בוודאי שחייבת להיות טעם ברור בהעדפת מצוות אלו, ואם נדע או נשער את הטעם, נוכל לשאול, האם באמת לפי זה נובע שכל המצוות מחויבות ונובעות ממנו באותו תוקף כמו הדברות?

התשובה הפשוטה לכאורה תהיה, שעשרת הדברות אכן הם כראשי פרקים או ככותרות לשאר המצוות. הרעיון הזה, אם כי אינו מופיע בחז"ל, רווח בהגות היהודית מימות רס"ג ואילך. אמנם, אם לקחת את זה ברצינות, הרי שנצרך להביא את זה בבחינה מדוקדקת האם באמת יש משהו בדברות אלו שהם כוללות את כל המצוות, והאם אין סוגים שלמים של מצוות שנשמטים ממנו לגמרי, או האין בו מצוות פרטיות שאם היינו אנחנו מתבקשים לערוך רשימה של כותרות לתרי"ג מצות כלל לא היינו בוחרים בהם.

יש לדקדק בזה, אבל באופן כללי, ניתן לראות מיד שאין עשרת הדברות כוללות מצוות רבות. תחילה, הרי כל עשרת הדברות הם מצוות שכליות לגמרי. משפטים שהשכל מחייב אותם גם בלי כל התגלות (אולי להוציא מצוות השבת, אם כי גם היא בהחלט אינה חק). האם לא נוכל לשאול, אם במעמד הר סיני נאמרו לנו רק מצוות מובנות ומתקבלות על הדעת, מנלן להאמין שה' רוצה בכלל במצוות טקסיות, או במצוות חוקיות שאין בהם שום הגיון?

הנה למשל, לכל מצוות הקרבנות , הכשרות, בית המקדש, פחות או יותר כל ספר ויקרא, אין שום רמז, לא בכלל ולא בכותרת, בעשרת הדברות, ואיני מוצא לפום ריהטא שום דרך להכניס אותם תחת שום סעיף בעשה"ד אם לא בדרך דרוש רחוק.

האמת שרז"ל הוטרדו מהבעיה של ייחוס משקל לעשרת הדברות יתר על שאר המצוות, ואמרו ברכות יב, א שבקשו לקבוע אותם בקריאת שמע אלא שביטלום מפני תערומות המינים, שיאמרו שאין תורה אלא זה.  המינים האלה הם כנראה נוצרים מוקדמים, שמבין טענותהם לביטול קיום המצוות נמצא הטענה הזאת. אמנם, אין בביטול אמירת הדברות בבית הכנסת תשובה לשאלת או תערומות המינין, ואם יש תשובה, מהו?

בקיצור אלו הם שני שאלותי, א'- למה נבחרו מצוות אלו דווקא?, וב'- הייתכן שכל הדברות שכליות ומובנות הם, כאשר ההגיון אולי אומר להיפך, אם אנו נצרכים להתגלות כלל, הרי אין היא אלא למצוות החוקיות, ואם כן היה צריך להגיד במעמד הר סיני דווקא חוקים, לא משפטים שהיינו יכולים לחוקק לבד בכלל.

אני מעתיק מויקי- מעמדן של עשרת הדברות ביהדות

"בהלכה היהודית לא קיים באופן פורמלי מעמד מיוחד למצוות שבעשרת הדיברות על פני שאר תרי"ג המצוות. עם זאת, לאורך הדורות רווחו מנהגים שונים אשר ייחסו מעמד מיוחד לעשרת הדיברות. חוקרים סבורים כי בתקופת התנ"ך היו נהוגים טקסיםשל חידוש הברית, שבהם היו קוראים את עשרת הדיברות ומתחייבים לציית להם. בתקופת בית שני נהגו לקרוא את עשרת הדיברות בכל יום ביחד עם קריאת שמע, ובמערות קומראן אף נמצאו גווילי תפילין שכתובים בהם עשרת הדיברות.‏^[18]. מנהג רווח הוא, שבשבתות שבהם קוראים בפרשת השבוע את עשרת הדברות, וכן בחג השבועות שבו קוראים בתורה על מעמד הר סיני, הקהל בבית הכנסת עומד על רגליו בעת קריאת עשרת הדיברות.‏^[19] כמו כן, בבתי כנסת רבים יש צורה אומנותית של לוחות הברית עם עשרת הדיברות מעל ארון הקודש או בריקמה של הפרוכת.

בד בבד, קיימת בהלכה התנגדות להדגשת עשרת הדיברות, כדי לא לפגוע במעמדם המחייב של המצוות האחרות, בפרט על רקע הנצרות וכתות אחרות שזנחו אותן. התלמוד מספר שמן הטעם הזה התנגדו החכמים למנהג לקרוא בבית הכנסת את עשרת הדיברות בכל יום.‏^[20]‏ בתקופה מאוחרת יותר, הרמב"ם התנגד למנהג לעמוד בעשרת הדיברות בקריאת התורה.‏^[21] אמנם כיום המנהג בקהלות אשכנז לעמוד בשעת קריאת עשרת הדברות בבית הכנסת.(מקור: יוסף ויכלדר, "ויעמדו מרחוק", המבשר תורני, י"ב אב תשע"א.)

תפיסה נפוצה בהגות היהודית לדורותיה היא שניתן לראות את עשרת הדיברות כראשי פרקים שכל שאר המצוות בתורה הן התפרטויות שלהם.‏^[22] תפיסה זו מופיעה כבר בכתבי פילון האלכסנדרוני,‏^[23] ובהמשך, בעקבות רב סעדיה גאון, נכתבו פיוטי"אזהרות" רבים שסיווגו את כל המצוות תחת עשרת הדיברות‏^[24]. תפיסה זו קיימת גם אצל הרמב"ם שהגדיר את עשרת הדיברות כ"עיקר הדת וראשיתו" ‏‏^[25], ריה"ל שמכנה אות עשרת הדברות "אמות המצוות ושרשיהן"^[26], וספר הזוהר‏^[27]. על פי זה כתב האור החיים שמצוות "אנוכי" היא שורש כל מצוות העשה, ומצוות "לא יהיה" היא שורש כל מצוות הלא תעשה.^[28]

התייחסות ייחודית לעשרת הדיברות ביהדות נאמרה על ידי רבי יוסף אלבו בספר העיקרים, שקבע שאלו הן המצוות היחידות שלא יכולות להתבטל לעולם על ידי נביא מאוחר יותר.‏^[29] הוא מנמק זאת בכך שציוויים אלו נמסרו לעם ישראל ישירות מאלוהים, ולכן הן יכולות להתבטל רק במעמד דומה של דיבור ישיר מאלוהים, ולא על ידי נביא שמשמש כשליח בלבד. זאת לעומת המצוות האחרות שבהן משה שימש כגורם מתווך בין אלוהים לבני ישראל, ולכן הן יכולות בתנאים מסוימים להתבטל על ידי נביא מקביל למשה."

(הקטע האחרון שהביאו מספר העיקרים לא ברור לי אם זו באמת מסקנתו של העיקרים או רק הוה אמינא שלו)