בס"ד
לאחרונה נפגשתי בהפרש של שבוע עם שתי בחורות הרבה יותר צדיקות ממני, זאת אומרת יותר שמורות (גם אני צדיק:) אתם יודעים כאלו שלא כל כך הספיקו לטעום את העולם הגדול ועדיין נתונות חזק תחת השפעת המחנכת הדגולה מהסמינר. סוג- של אם תעירו אותן באמצע הלילה הדבר הראשון שהן תמלמלנה (לא סובל לכתוב לשון רבים בנקבה: תשבנה, תעמודנה, תצייצנה וכו' אבל אימא מכריחה אותי לכתוב עברית תקנית, אז תסלחו לי...) יהיה: "אני רוצה שבעלי ילמד כל החיים בכולל" ואם תעיזו ותשאלו למה, תכף ומיד הן תחזורנה לישון... או לחילופין אם כבר ממש הצלחתם להעיר אותן, אזי תשמעו הסברים ערטילאיים על הקדושה והטהרה שהכולל מביא הביתה.
שלא תבינו אותי לא נכון- אני לא מזלזל בלימוד התורה הקדושה, חלילה! אני מאוד, מאוד אוהב אותה וכשאני מצליח ללמוד, כמו שצריך, כולי מתמלא שמחה וסיפוק- לעיין ערוך יותר מלימוד מתמטיקה, למשל, למרות שעל זה האחרון אני נבחן ועל הגמרא אף אחד בוחן אותי. מצחיק אותי אבל, שהן מדברות כאילו זה תלוי בהן והן הולכות לשבת בכולל כל החיים... אבל מילא, בדרך כלל אחרי שלוש ארבע פגישות -עם בחור חמוד- שלא נברא בדיוק לחבוש את ספסלי הכולל כל חייו, זה עובר להן... אבל העיקר הכוונה.
בכל אופן, נחזור לשתי הבחורות. שתהין הבינו פחות או יותר באותה המהירות שאני לא השטייעגניסט הגדול שעליו הן חלמו... וחוץ מלמוד הגמרא הוא עושה עוד כמה דברים... לראשונה היה קצת יותר קשה לקבל את העניין אז היא החליטה לשאול רב. היא הסבירה לו בטוב טעם את הקונפליקט בין החלום למציאות בעניין הלימוד. הרב שאל אותה על יראת שמיים, מידות וכו'. היא ענתה את מה שענתה, והרב פסק שהעיקר השאיפות והשתדלות ולא משנה הכמות של הלימוד אלא האיכות וכו' וכו'. לסיום הוא אפילו סיפר לה ספור חמוד- אני לא יודע איך בדיוק הוא היה קשור, אבל מכיוון שאהבתי אותו אני אספר לכם אותו בקיצור (מי שלא אוהב סיפורים יכול לדגל) :
***************
בעיר דרומית קטנה, חיי לו אדם פשוט העובד לפרנסתו כשרת בבנק בעירו. בוקר בהיר אחד החליט לו מנהל הבנק לשדרג את איכות עובדיו והכין להם מבחן אינטליגנציה כללי. מיודעינו השרת לא ידע קרוא וכתוב ונאלץ להשיב את המבחן כמו שקיבלו. המנהל שאל לפשר העניין וכשהוא הבין שיש לו עובד שאינו יודע אפילו לקרוא פיטר אותו לאלתר ושלח אותו מידית חזרה לביתו. השרת ארז את חפציו בבושת פנים והחל פוסע בכבדות לעבר ביתו. יום חם היה אותו היום ובנוסף לטעם המר והבושה שהרגיש הוא חש את גרנו ניחר מצמא. הוא חיפש מקום לקנות בקבוק מים להרוות את צימאונו, אך לשווא- כל הדרך ואף לא קיוסק בודד לרפואה. הוא הגיע לביתו עייף ומתוסכל, צמא וממורמר והחל לשפוך את ליבו בפני אשתו היקרה. הוא סיפר לה על הבושה שחש ועל ההשפלה הנוראית שעבר בבנק, ובנוסף הדרך הביתה- בחום ובלי אף מקום לקנות שתייה. היא עוד לא מספיקה להשחיל מילה כדי לנחמו והוא קופץ ממקומו ואומר: "הרי עכשיו הלכתי 20 דקות מהבנק הביתה ולא היה אפילו קיוסק בודד, אני אפתח אחד."
הקיוסק ההוא היה הנידבך הראשון ברשת גדולה של קיוסקים. בכל חור בארץ הוא חיטט את רגליו למצוא היכן חסרים קיוסקים, כדי להרחיב את הרשת. הזמן עבר והשרת לשעבר עלה ועלה וההצלחה האירה לו פנים . יום אחד מתקשר פקיד הבנק שבו הוא מנהל את חשבונו, ומוסר לו שמנהל הבנק רוצה לפגוש אותו. למחרת הוא מופיע בבנק ומובל אחר כבוד לחדרו של המנהל. זה האחרון מסביר לו שהצטבר לו סכום אגדי של כמה מיליונים בחשבון וכדאי לנתב אותו להשקעות מניבות. הוא מראה לו מסמכים רבים ומסובכים על אפיקים שונים של השקעות, אך השרת דוחה את הניירות ומסביר למנהל שאין לו מושג בדברים האלה ושהוא יבחר איפה להשקיע . המנהל מקבל את ההצעה בשמחה ולאחר חצי שעה וערימה של מסמכים, הוא נראה מרוצה ואומר לשרת שלו רק נשאר לחתום. השרת נראה קצת נבוך, "מה קרה?" שואל המנהל "המממ, אני לא יודע לחתום" מלמל השרת "מה" תמהה המנהל "את כל הכסף הזה עשית בלי לדעת לכתוב?! תאר לך כמה כסף היה לך אילו היית יודע לכתוב" "אילו הייתי יודע לכתוב" עונה השרת לשעבר "הייתי עד היום שרת בבנק"
**************
בזה בערך הסתכם הביקור שלה אצל הרב, והיא החליטה למרות הפערים להמשיך. האמת היא, קצת נלחצתי. אני לא אוהב לאכזב ואני לא רוצה שיצפו ממני דבר שאני לא. זה גרם לי לקבל מעט רגליים קרות, אבל בכל זאת המשכתי. המממ, מלבד ההבדלים הדתיים בינינו היו עוד כמה פערים וכמו שאתם מבינים, אם אני עדיין כאן, בסופו של דבר השידוך ירד וכבר הספקתי לעבור הלאה. אבל הבחורה הזאת שינתה אצלי משהו בראש. אם לפניה היו מציעים לי בחורה יותר סגורה (צולית בלעז), שבקושי יצאה מהסמינר, הייתי קצת נלחץ ובמקרים מסוימים אפילו מוריד בבירורים, אחרי שפגשתי אותה השתנה לי הכיוון ודווקא התחלתי לאהוב את ההצעות האלו, פתאום הן לא הלחיצו אותי.
חשבתי על זה לא מעט זמן, מה פתאום כלכך השתנתי? זה היה לי מאוד מוזר כי באמת זה שינוי קיצוני בהסתכלות. וקשה להגיד שאני אחד שמשנה דעות כמו גרביים. אתמול הגעתי למסקנה מעניינת- החשש שלי 'מצוליות' לא היה כי הן יראות שמיים (לפחות ככה הן חושבות) או כל היום ימלמלו פרקי תהלים... ממש לא, אין לי שום בעיה עם זה, להפך יראת שמיים זה יתרון מאוד חשוב שלא שווה להתפשר עליו. מה שהלחיץ אותי היה יותר הקטע של פאנאטיות- ראש סגור שתסתכל על החיים בצורה מקובעת- אם בעלה למשל, יתייבש בכולל ויחליט לצאת לעבודה היא תחטוף שבץ או משו. היא לא תקבל אותו איך שהוא, שקשה לו והוא בנוי אחרת מהאחים והגיסים שלה ומתאים לו משהו שונה וזה משליך על כל החיים, לא רק בקטע של תורה. הפרופיל הנ"ל התאים לי על בחורה צולית ממוצעת- סוג של פאנאטיות מצידי, מודה.
הבחורה הראשונה גרמה להרגיש, שהיא תקבל אותי בדיוק איך שאני ואת הוויתור שהיא עשתה מבחינתה, היא ממש הפנימה ותשמח בכל הצלחה שלי ותהיה לצידי בכל כישלון. היא לא אמרה לי את זה, אבל הרגשתי. ממש נרגעתי. עם הבחורה השנייה ההתחלה הייתה בערך שווה לראשונה אבל ככל שהתקדם תהיתי ביני לבין עצמי אם היא באמת הפנימה מי אני ותקבל אותי איך שאני. לא הרגשתי שאני יכול לספר לה כל מה שאני רוצה וזה מאוד הפריע לי.
הבחורה השנייה השאירה לי טעם הפוך מהראשונה, והחזירה אותי אחורה. היום אני מבין שההבדל בניהן היה בראש- הראשונה הסתכלה על החיים בראש פתוח ומקבל והשנייה עם ראש סגור ובצורה מרובעת. זה הבדל דק בין פאנאטיות לבין צדיקות.
נ.ב. לא התכוונתי שזה יהיה כלכך ארוך- שבוע טוב למי ששרד..
_________________
תוקן על ידי אחי23 ב- 02/02/2013 21:43:08
לאהוב זה הטוב שבטוב.
