דואליזם

רציוס'

תודה על התגובה.

עמך הסליחה. לא שמתי לב לקריקטורה. איני רגיל לשים לב לתמונות אלא למילים.

באשר לדברים שכתבת.

אשר לכך ש"נס" אינו הסבר ברמה המדעית, בוודאי שאני מסכים עמך. אמנם המבקש לבקר את העמדה הזו , כמוך וכמוני, צריך להסביר את הנחות היסוד שלו. כמדומה שמה שעשית אתה הוא להראות שכוח ההסבר של עמדה זו חזק מדי,  כי היא יכולה להסביר הכל. זה נכון, אבל האם זה חסרון?

שנית, באתי בדברי קודם כל לסכם את כל הפתרונות המוכרים לי. אם לדעתך שכחתי פתרון כלשהו, אתה מוזמן להוסיפו.

אם אתה סבור שהעמדה שלי היא מוטה, אתה מוזמן להצביע על המקום שבו טעיתי והטעיתי. אני מודיע מראש שאהיה אסיר תודה על כך. אני משתדל לא להיות מוטה, ואם כן, אזי להיות מודע לעצמי מדוע בחרתי בצד זה או אחר ועל סמך מה.

להזכירך, על זה מבוסס הפורום שלנו. להכיר את עמדותינו, את הנחות היסוד שלהן, ולבדוק אותן מול אפשרויות אחרות.

לעומת זאת, הצהרות כלליות שיש טעות במקום כלשהו בלי להצביע עליה, זה אינו מספיק לדעתי.

נכון שזו טרחה רבה לפרט היכן הטעות, אבל זה החסד שאנו עושים זה עם זה.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

כנר

ברוך הבא אל הפורום!

שאלת שאלה עצומה. אקדים שכנראה אין לה פתרון הידוע לנו. וזה מחייב לבדוק את הנחות היסוד שלנו. (האם יש שאלות שאין להן פתרון? מדוע אין להן פתרון? האם צריך לשנות הנחות או הגדרות מושגים, וכיצד?).

אחזור על השאלה ואצביע על כמה כיוונים, אך בעיקר אפנה לשני ספרים טובים מאד למרות שנכתבו לפני זמן רב:

א. יסודות הבעיה הפסיכופיזית של ישעיהו לייבוביץ.

איני מכיר סיכום טוב יותר.

לייבוביץ מציג את בעית שני העולמות. כלומר, אנו מתגוררים בעולם שמתנהל לפי חוקי הפיזיקה. אלו חוקים קשיחים שאינם מותירים מקום לחירות, לבחירה, לתכלית אנושית. ניתן אמנם לזהות הקבלה בין אירועים מנטליים (מחשבה, רגש, ועוד) לבין אירועים פיזיקליים במוח, אבל שום אירוע פיזיקלי אינו מסביר את התחושות שלנו ולכל היותר הוא רק מקשר בין אלו לאלו. (על תשובות שונות לבעיה לקמן).

ב. גוף ונפש. קיית קמפבל. הספר מסכם את הפתרונות שנאמרו במשך דורות של מחקר פילוסופי ולא רק פילוסופי לבעיה.

לצערי אין לי זמן לחזור אפילו על עיקרי הדברים. אין אני מורגל להפנות לספרים במקום לסכם, אבל אלו ספרים באמת טובים וגם קצרים למדי.

***
אחזור שוב על הבעיות העיקריות. הצגתי את הבעיה המרכזית באופן הבא: האדם הוא אזרח בשני עולמות. העולם המנטלי שמתנהל לפי כללים משלו: אנו חשים, חושבים, מתכננים, בוחרים. יש לכל אחד מאיתנו "אני". המושג של "אני" מלווה אותנו כל העת (קאנט).

ומצד שני, יש לנו גוף. הגוף מתנה את כל מה שעובר עלינו, כמעט. יש מחקרי מוח שמראים כי תופעות פיזיולוגיות ונוירולוגיות משפיעות על אירועים מנטליים והאדם אפילו אינו מודע לכך שהאירוע הפיזי גרם לו לשינויים מנטליים.

זו השאלה העקרונית. אבל היא מתפצלת לשאלות משנה. כל אחת מהן זקוקה לתשובה.

אנסה למנות כמה מהן.

1. כיצד תופעה פיזיקלית, בכל רמת הסיבוך האפשרי שלה: תנועת אלקטרונים, חיבורי נוירונים - יכולה לשאת עליה את המטען הנפשי שאנו מכירים?

2. אנו יודעים מה המנגנון של הראיה. ברובו. אבל איך נוצרת ומורגשת התמונה שאנו רואים? אפשר להצביע על שלבים. האור המוחזר מן החפץ. היקלטות האור ברשתיות. מעבר של מה שעובר שם (איני יודע או זוכר מה וממילא עבורי אלו רק שמות טכניים) למוח. חיבור של נתונים משתי עינים לדבר אחד. הפרדה בין חלק מהתמונה הנספגת בין אובייקט לרקע. זיהוי החפץ. ובסופו של דבר: פרח, שושן צחור נניח.

3. אני מתלבט בשאלה כלשהי. זו יכולה להיות שאלה גדולה, מוסרית וערכית, כמו האם, נניח, לוותר על לימוד תורה למען גיוס לצבא. וזו יכולה להיות שאלה כמעט חסרת חשיבות, כמו האם לשתות כוס תה ברגע זה או בעוד עשר דקות, לאחר שאסיים לכתוב את השורות האלו. אבל יש לי התלבטות. עדיין לא הכרעתי. אני מודע לכך שאני יכול לבחור כך או כך.

אבל אם צדק לפלס, יש רק שרשרת סיבתית אינסופית או ארוכה מאד של גורמים המצטרפים יחד. מה שקורה במוחי הוא תולדה מורכבת מאד של כך וכך גורמים פיזיקליים. לבחירתי שלי לא יכול להיות מקום במסגרת הזו.