מה באמת ההבדל בית מכירת חמץ ל'היתר מכירה'?

הנה המקור 

"המכירה של מקרקעין ערב שנת שמיטה נעשית לצורך אחד ואחד בלבד והוא,

בנושא מה בין התר עיסקא להתר מכירה ראה עיתון בשבע משמיטה קודמת באחד שטען על שימוש חורג בקרקע חקלאית של המינהל שבשמיטה אינה שלהם.

1 החזו"א סבר שגם אם המכירה תיקנית (הלכתית וחוקית) קרקע של גוי חייב בשביעית וכל שאר הטענות הם סמך (עיין סנהדרין יא). בדעת החזו"א בדין מכירת קרקע בלי טאב"ו יש כמה סתירות (חזר בו).
2 החזו"א עצמו פיתח הערמות בשביעית אוצר בית דין (שנהג משנת תר"ע) ושליחות לקנות מגוי וכו'.
3 יש בכ"מ בחז"ל דיון בין בממון בין בדבר שנ"מ לאיסורין.
4 מכירת חמץ ובכור והתר עיסקא ופרוזבול כבר נזכרו בחז"ל והתפתחו אח"כ עוד.בשונה מהתר מכירה שהוא המצאה חדשה. 
5 גם במשפטי בג"ץ אין ברור דיני הערמה אהרן ברק הכניס מאד את ההתיחסות לרוח יותר מלמה שכתוב בחוזה.
6 המקום שהתייחסו בהלט נגד הערמה (במשנה !!) הוא בנדרים "כל מתנה שאינה שהיא כמתנת בית חורון שאם הקדישה אינה מקודשת  אינה מתנה" ושם (במשנה !!) יש את ההערמה הגדולה ביותר יכתבו חלקם לנשיא. (ובגמ' שם הערמה של קניין סודר שחוזר).

איני מצליח לרדת לסוף דעתך (אפילו אחרי מה שניכר, שאתה עדיין מדמה שההיתר נערך על פי הסטריאוטיפ הישן של "מכירת שליש מהמדינה"). "העם" אינו מוכר חלקים "מהמדינה" לאף גורם אחר (בכל אופן אני מבין מדבריך שאתה מקבל את הגדרת המדינה כמלכות, כי אילולי כן איזו בעלות ממונית בדיוק יש לה על הקרקעות על פי ההלכה?), אלא בעלי הקרקעות, חלקם פרטיים וחלקם שלטוניים, מוכרים אותן לאזרחים אחרים של המדינה. "הכל נשאר במשפחה" כמו שאומרים ולמדינה אין בעיה עם זה. זה אולי עיסקה בהיקף גדול מן הרגיל, אולי אפילו גדול בהרבה, אבל דרך אגב, מנצנץ בזכרוני עניין אחד הנידון כיום ע"י ועדת גולדברג או כדומה, לתת במתנה (אפילו לא למכור!) לבדואים יושבי הנגב קרקעות בשטח גדול עוד יותר (או קצת פחות, לא בדקתי על הדונם) מזה שנמכר בשמיטה. ובכן... 

בקיצור נסה שנית.