כתבתי את זה בעבר זה לא נכתב על מישהו מסוים הכל פרי דימיוני...
@ ה"אלתר"
ישיבת "עיתים לבינה" געשה ורעשה. השמועה עברה במהירות. שמוליק רוזנברג, "האלתר" של הישיבה, התארס סוף כל סוף בגיל שלושים ושתיים. השמחה הייתה עצומה. שירת "עוד ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים"... הדהדה ברחבי הישיבה. לא כל יום מתחתן הבחור הכי מבוגר בישיבה, "קיבוץ יג". כולם שמחו מכל הלב חוץ ממני, לי קצת היה קשה. כנראה שלשמוח ביחד עם השני זה קשה ובפרט שקידומת גילי לפני שינוי משנות העשרים לשנות השלושים. יצאתי החוצה לשאוף אויר, לתת דרור לדמעותיי. ברחתי לגינה הסמוכה לישיבה. הגינה כונתה בשם גינת השבר. זו הייתה הגינה שספגה הרבה דמעות ותסכולים שלי ושל הרבה בחורים שנקלעו למשבר ושם שברו אותו, פרקו לגורמים וחזרו לחיים עד המשבר הבא. כנראה, היא תצליח גם הפעם להתמודד עם סכר הדמעות שנפרץ. עד מתי, מלמלתי לעצמי, עד מתי ינעצו בי מבטים של 'מה הבעיה שלו, למה הוא לא מתחתן, מה יהיה הסוף'. תמיד חששתי מארוסיו של שמוליק. אז אקבל את התואר "האלתר" של הישיבה. אאבד חברותא טובה, ובעיקר חבר טוב שהיה שם, בשבילי, לאחר כל פגישה שהסתימה בכישלון, בשבע שנים ארוכות מאד של שידוכים. ואל יעלה בליבכם שאינני שמח בארוסיו. שמחתי מאד אך לא יכולתי להתעלם ממצבי. התפרקות היא תוצאה של ריאליות ותמונת המצב פלוס המון רגש ומרירות שיש גם לבחור מחוספס כמוני. כמובן שהייתי צריך לחזור לישיבה כדי לשמוח בשמחתו של שמוליק, לדרוש ב"סנטוכה" כמנהג בחורי הישיבות ולקבל התואר הנכסף.
נרגעתי, ניגבתי את דמעותיי. אמרתי לגינה: אני עוד לא סיימתי את הפגישה, עוד אשוב לרוקן את שק הדמעות, וחזרתי לישיבה. דרשתי בשבחו ובמעלתו והשתדלתי באמת ובתמים לשמוח איתו. אחר כך ניגשו אלי כולם ואמרו: "מוישי, בקרוב אצלך". אמן נאמרה בכוונה. הלוואי שאמצא בקרוב את החצי השני של ים סוף ותשכך הסערה וישוב הים לרגעו. שמוליק שהכיר את סמטות ליבי כסמטות בני ברק, ידע שכמו שבבני ברק היופי והאפרוריות, החדש והישן מעורבבים זה בזה, כן הוא ליבי ששמחתי ועצבותי בלולים זה בזה.
לאחר תום החגיגות חיפש אותי שמוליק ויצאנו לגינה. וכך הוא סיפר לי: "לפני ארבע שנים הייתי במצבך. הרגשתי את רגישותך וליבי איתך. אני זוכר שניגש אלי ה"מיישיב" ואמר לי: אני לא יכול לומר לך שבע"ה מחר תתארס. אין פיתרון קסם. אי אפשר לשלוף את העזר שלך מהכובע. אלא המסקנה היא שהכול מאיתו יתברך. מי שקרע את ים סוף, הוא גם יקרע את שלך. רק צריך להשתדל לשמוח, כי זהו רצונו ולא לשקוע בדכדוך. וכמובן, תמיד להתפלל. לא תמיד הן נענות מיד אך אינן שבות ריקם כי בתכלס זאת הכתובת האמיתית . בשבילי זה לא היה לי קל אבל המסקנה חצובה בסלע בתוך ליבי והנה היום אני ברוך ה' מאורס. תשתדל בשביל הקב"ה כדי שהוא ישתדל בשבילך". נפרדתי ממנו בברכת מזל טוב ונשארתי להתמודד עם מצבי.
עברה שנה. הצעות עלו וירדו, פגישות התקיימו, תקוות התנפצו, והרבה כאב לב. ואני עוד מחכה לחצי השני הראשון שלי. אבל התחושה השתנתה, ואני משתדל לעובדו בלבב שלם, ואני יודע שלא רק הגינה זה הכתובת.
מוקדש לכל המחכים והמצפים לקריעת ים סוף הפרטית שלהם. אל תחפשו כתובת אחרת. ישר תלכו לכתובת האמיתית והפנימית. ואז תצמח הישועה, וייבנו כל חורבות ירושלים ויבוא משיח צדקנו במהרה בימינו.
תוקן על ידי אסיק_good ב- 02/04/2013 21:39:56
תוקן על ידי אסיק_good ב- 02/04/2013 21:40:23
