| נשלח ב-3/4/2013 17:41 |
 |
| |
ספירת העומר - מנהגי האבלות שבו - דיון מחודש בנושא
שלום לכולם,
כידוע בימי ספירת העומר אנו נוהגים מקצת דיני אבלות על מותם של תלמידי ר"ע. השו"ע (תקס,א-ג) מביא לאסור מספר דברים לזכר החורבן וביניהם ניגון שירים עם כלי נגינה, וזהו במהלך כל השנה. ואם כן מה שנאמר בשו"ע לאסור תספורת וחתונות בימי העומר אין זה אומר שרק שניהם אסורים ושירה מותרת אלא שגם שירה אסורה אלא שהיא אסורה במהלך כל השנה.
וכעת רציתי לדון במספר נקודות:
א. מנהגי אבלות דורשת חקירה - האם כאבלים (לא עלינו) עלינו להתנהג ללא ביטויי שמחה למיניהם (צחוק, קלות ראש וכדו', שירה בשמחה וכו') או שהדבר מותר להיות בשמחה אלא שיש לנו להתנהג בצורה מסויימת המבטאת עצבות סמלית של האבל, אמנם בשאר הדברים מותר לו לשמוח כרגיל.
ב. לכאורה עפ"י מה שנחליט בסעיף א' יהיה הדין גם בימי ספירת העומר שהוא מטעם אבלות. ולדוגמה, אם ננקוט שבאמת שמחה מותרת אלא שנאסרו ביטויי שמחה סמליים מסויימים כגון נישואין, תספורת וכדו' להראות בכך אבלות, אזי גם לשיר בפה יהיה מותר עם "חפלה" של כל המשתתפים בשירה כרגיל ואין צורך להחמיר ולהראות כובד ראש. אמנם אם הכוונה היא להראות עצבות וכובד ראש תמיד אזי גם זה יהיה אסור (ומה שמותר זה רק משום שקשה לאסור הדבר וכדו').
זהו לא סוף הדיון אלא רק פתיחה שלו והוא מסתעף לדינים מסויימים שנוגעים להלכה למעשה. לכן ארצה קודם שנחליט בנושא זה ולאחר מכן נעבור לשלבים הבאים.
אשמח לשמוע אותכם,
תודה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2013 23:15 |
|
| |
| motoric כתב: |  | אין שמחה אלא בבשר ויין פירושו שהביטוי של שמחה הוא בבשר ויין, ולא שהם מביאים שמחה.
אותה שאלה יש לדון פה, האם מנהגי האבלות הם פעולות שאבלים עושים, או שהם המביאים עצב, או מונעים שמחה. שאלה זו אינה כשאלת פותח האשכול. היא רק דומה.
ולשמוע שירים שעצובים לא מביא שמחה. אבל אולי ממנהגי האבלים לא לשמוע שירים, כלל.
תוקן על ידי motoric ב- 09/04/2013 21:21:57
|
|
מנהגי האבלות הינם לבטא את העצבות ולא לגרום לעצבות. אין טעם בגרימת עצבות. העצבות נגרמה בעקבות פטירת הקרוב שעליו מתאבלים.
איסור שמיעת שירים הוא על מנת לבטא את העצבות גם כן. אמנם לכאורה יש לחלק בין שירים עצובים לשמחים שאף בשמיעת שירים עצובים יהיה מותר לשמוע היות והדבר לא מבטא שמחה ולא גורם לה.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2013 21:09 |
|
| |
מיימוני כתב:
3. ההלכה עונה על אותם צרכים אנתרופולוגיים. אם בוחנים את הלכות האבלות, כפי שעושה רובין, אפשר לראות כיצד הם משרתים צרכים כמו:
היחס לצער הכבד של האבדן. (שבעה, ביקורי אבלים לניחום).
אבדן של המשפחה? קרוביו ואוהביו? זכורני שראיתי הלכה שאם אין קרובים למת יושבים עליו חשובי העיר (משהו כזה), ואותם באים לנחם, היכן זה כאן?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2013 20:52 |
|
| |
אין שמחה אלא בבשר ויין פירושו שהביטוי של שמחה הוא בבשר ויין, ולא שהם מביאים שמחה.
אותה שאלה יש לדון פה, האם מנהגי האבלות הם פעולות שאבלים עושים, או שהם המביאים עצב, או מונעים שמחה. שאלה זו אינה כשאלת פותח האשכול. היא רק דומה.
ולשמוע שירים שעצובים לא מביא שמחה. אבל אולי ממנהגי האבלים לא לשמוע שירים, כלל.
תוקן על ידי motoric ב- 09/04/2013 21:21:57
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2013 20:34 |
|
| |
אני חוזר על שאלתי: האם לדעתכם יש לחלק בין שירים עצובים לשמחים בספירת העומר.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2013 09:33 |
|
| |
אבל אינו אסור בבשר ויין.
ביום העצמאות אין כל בעיה. אין נוהגים אבלות ביו"ט. ובשבת .
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2013 04:54 |
|
| |
אם הטעם משום שמחה איך לא אסרו בשר ויין?
(זה היה יוצר בעיה רצינית ביום העצמאות)
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2013 01:38 |
|
| |
לגבי מוזיקה:
האם לדעתכם שייך לחלק בין מוזיקה עצובה לשמחה בימי ספירת העומר?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2013 10:01 |
|
| |
| ד_ר_ל_צ כתב: | | חידוש קא חזינא ביתד של שב"ק
שמחזיק בתיאוריה שהתלמידים מתו במלחמת ביתר
ואולי לא ידע שהסופרים החרדים כמו הלוי החליטו שזו תיאוריה משכילית איומה ונוראה |
|
התאוריה הזו מנוגדת למה שכתוב בגמרא, שממנה ורק ממנה אנו יודעים על מותם של תלמידי ר"ע.
הדבר נעיד כאלף עדים על העם הארציות של הכותב
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2013 09:22 |
|
| |
| ד_ר_ל_צ כתב: | | אצל הסינים למשל חוגגים בהרבה מחוזות את אסיף האורז בחילופי זוגות ציבוריים |
|
מנהגים רבים בעולם הרחב
לחגוג את זמן הקציר:
ששון ושמחה, משתה ושתיה
מאציל ועד עציר.
יש שיביא מזון יקר
מבטן אוניות.
ובור חרד יפליא להגו
בפנטזיות מיניות.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2013 08:08 |
|
| |
חידוש קא חזינא ביתד של שב"ק
שמחזיק בתיאוריה שהתלמידים מתו במלחמת ביתר
ואולי לא ידע שהסופרים החרדים כמו הלוי החליטו שזו תיאוריה משכילית איומה ונוראה
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2013 07:58 |
|
| |
אדם
עיין באוצר הגאונים ליבמות שרב האי גאון סבר שמי שאין לו אשה וילדים, מותר לו לשאת אשה בתשעת הימים .
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2013 04:55 |
|
| |
אגב, למה נישואין זה נחשב כביטוי שמחה? זאת מצוה גדולה, ממתי מעבירים ככה על המצוות? ועוד בחודש שלם?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2013 02:41 |
|
| |
שלום,
מימוני, תודה על תשובתך.
ארצה גם לקבל את האשכול או המקום בו כתבת על סעיף ב'...
לגבי מה שכתבת בסעיף א', איני יודע אם הדברים ענו על שאלתי. האם אסורה השמחה או שהשמחה מותרת (ומה שנאסר אלו רק דברים סימליים מסויימים).
ירוחם שמו, אשמח לקבל קישור לדיון על סיפור מותם של תלמידי ר"ע.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2013 16:55 |
|
| |
לתשומת לבך- ימי האבלות בספירת העומר הנוהג היום- היא מנהגי אבלות טריים- כלומר רק בתוך השלושים נוהגים כך.
ואלו החלו בארופה לאחר ההרגה שהיתה בשלשת ערי ההרגה שו"ם. שהיו גם בימי הספירה
עד אז לא נהגו כך. לא בתקופת הגאונים, ולא בתקופת הראשונים עד אותם ימים אפלים.
על אמיתות הסיפור על מותם של תלמידי ר"ע. היה כאן בעבר אשכול גדול.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2013 16:12 |
|
| |
מימוני, למה הקצנה על הקצנה? יש כאן רק שכבה אחת, כך זה היה בימי הגאונים, שנמנעו מנישואין כלי זמר ותספורת
ההקצנה היחידה היא אלו שנמנעים גם משמיעת שירים מדיסק שזה מעשה יומיומי ובזה רבים מקילים
בע"ב
מדוע דוקא אחרי השואה? הלא גם בזמנם היה חורבן הבית הראשון והשני ועוד הרבה בלגן באמצע וגם בימי הגאונים היה זה אחרי מלחמת ביתר ושמדות אחרים, מה הקשר של השואה דוקא לכאן?
אם היו רוצים לקבוע יום זכרון לצער מות תלמידי ר"ע אתה צודק שיש אירועי ם חמורים יותר מבחינת מספר הנפטרים או היסורים והצער, אבל כנראה הבינו שיש ענין בתקופה הזו של 'מפסח ועד עצרת', אולי מין ענין שמסוכן לשמחה יותר מדי, ההיפך מקרנבלי קציר שיש באומות שונות (אצל הסינים למשל חוגגים בהרבה מחוזות את אסיף האורז בחילופי זוגות ציבוריים), ולכן ראו תקופה זו כבעלת קטרוג על השמחים יותר מדי
|
|
|
|
|
