קטע שנכתב עפ"י ומתוך הזדהות עם חוויה של חברה...
חוזרת הביתה, מעיפה את נעלי העקב ופותחת את החלון הכי שאפשר.צריכה דחוף אוויר. אוויר. אוויר.
הם טיילו בחוץ כמעט שעתיים, אבל כל מה שהיא הרגישה היה מחנק.
הוא הלך לצידה, בקצב שלה, משתדל לא להביך במבט ישיר אבל כן להביט מידי פעם בפניה.
היא אהבה את סוג האנשים הזה. אלה ששיחה בשבילם היא לא רק העברת אינפורמציה, אלא הזדמנות אמיתית לפגוש אותך כפי שאתה.
ובכל זאת כל מבט שלו גרם לה להתרחק.
"אני חושב שהקשר הכי בונה שהיה לי היה עם.." המשך המשפט אבד לה.
כשהיא הצליחה להתרכז חזרה בדבריו היא שמעה אותו אומר "ואיך אצלך?"
בלי לחשוב הרבה היא ענתה "אולי צריך לשאול את האנשים שבקשר איתי..."
הוא הביט בה והיא לא החזירה מבט כדי לא להתייצב פנים מול פנים עם האכזבה ששידר.
שוב היא קוטלת כל ניסיון לשיחה פתוחה ואישית יותר.
אחרי שיחה מלאת קצוות פתוחים, הוא שאל אותה בעדינות, "אולי היום לא מתאים לך ואת מעדיפה יום אחר?..."
היא לא יודעת למה. לא יודעת למה דווקא היא, שכל כך אוהבת ומעריכה כנות, לא ניצלה את ההזדמנות להיפתח בפניו, ובמקום זה מילמלה בדל תשובה של "אולי כזאת אני..."
צריכה אוויר. אוויר. אוויר.
הפגישה הזו חוזרת אליה שוב ושוב.
חוזרת אליה היום, כשצעדה באומץ אל משרד המנהל והניחה מכתב פיטורין על שולחנו של הבוס.
הוא הרים אליה עיניים נדהמות. "איך את מרשה לעצמך להפסיד מקום עבודה כזה?"
היא חייכה לעצמה, האגו שלו לא מרשה לו להאמין שיש אנשים שמעדיפים לעבוד במשרד שהוא לא שלו...
"אני לא אומר לך מה לעשות, אבל את בחורה לא אחראית."
היא הסתובבה לעבר הדלת, וברגע האחרון הפנתה את ראשה וזרקה לו משפט לפרידה, "אולי כזאת אני..."
בחופש הפתאומי שנפל עליה, היא גילתה שיש לה מקום לכל העיסוקים שבעולם.
לצאת לקניות להיזכר בחברות שכוחות להשקיע באחיינים לקרוא עיתונים לישון.. ולחשוב. לחשוב המון.
הבחור ההוא חזר אליה פתאום, ובעיניו סימן שאלה, "איך וויתרת עלי?"
איך היא וויתרה עליו.
אולי לא וויתרה עליו, אלא על ההזדמנות לזכות בו.
או בכל אחד אחר.
אולי היא וויתרה לעצמה כבר מזמן על האפשרות לבנות קשר של ממש, ויצרה לעצמה עולם בו אנשים באים והולכים בלי כאב,
מגיעים, ממלאים לרגע והולכים לפני שמה שהם הביאו עימם יהפוך ליקר, יקר מידי.
יקר עד כדי שהחלקים המשותפים הופכים להיות אישיים כל כך, שאי אפשר יותר לחוות אותם לבד.
יקר עד כדי חוסר יכולת להיפרד,
יקר עד כדי כך שהיא תעשה הכל כדי שזה לא יתרסק פתאום, והיא לא יכולה לעשות הכל.
בדמיונה היו העיניים שלו גדולות וחומות ורציניות עם שביב של הומור.
כמו של יוני, האח שהיה ואיננו.
