התמודדות תיאולגית לאירועי השואה

לאחרונה קראתי את ספרו של הרב יונתן זקס (רבה של בריטניה): "משבר וברית - מחשבה יהודית מודרנית ופוסט מודרנית", עמודים 41-28; שם הוא דוחה כמעט לאלתר את העניין שהשואה באה כעונש על נגע הכפירה שפשה בכל רחבי אירופה בתקופה שקדמה למלחמה (=גישתו של הרב אלחנן וסרמן זצ"ל ), ועובר לחקור גישות אחרות: את גישתו של הרב יואל טייטלבוים (=האדמו"ר מסטאמר זצ"ל), על כך שהשואה באה בעקבות הפעילות הציונית שניסתה לדחוק את הקץ, לעלות בחומה (=לארץ ישראל), ולמרוד באומות (וכמובן שהאדמו"ר לא מקבל את הסכמת האו"ם ב-48, כי כתוב לא למרוד באומות, ולא כתוב לא למרוד ברוב האומות); גישה אחרת (כמדומני של הרב ישכר טייכטל) גורסת בדיוק הפוך, שהעונש בא בגלל שלא מיהרנו לענות לרעיון הציוני בבחינת "קול דודי דופק, פתחי לי אחותי רעייתי", אלא העדפנו את סיר הבשר הגלותי מאשר את העלייה לארץ ; גישה אחרת גורסת שמדובר בבחירה חופשית: הקב"ה נתן לאדם בחירה חופשית (כולל לגרמנים), והם ניצלו זאת להרע לבני-אדם, בדיוק כמו שכל הרשעים לאורך ההיסטוריה ניצלו את בחירת החופשית, כך גם עשו הנאצים, ואם היו עוצרים אותם משמים, הרי שאין כאן בחירה חופשית, ומה גם שיש מן התיאולוגים שגורסים שתקופת השואה מוגדרת כתקופה של "הסתר פנים"; ויש את הגישה האחרונה הגורסת שאין האדם בדרגה מספקת בשביל לשפוט את מעשי האלוקים, אף אחד מאיתנו לא טוען שהוא יודע דעת עליון, ולכן, התגובה צריכה להיות כמו זאת של איוב (א, כא): ה' נתן ה' לקח יהי שם ה' מבורך.

זה נראה לך הגיוני?

הסבל בשואה של המוני יהודים שומרי תורה ומצוות, הוא בלתי נתפס.

אתה מסכים  שאלוקים אכזר בכאלו רמות?

אנשים טובים וישרים הורעבו, הוכו, הושמדו ונשרפו.
הכל כי היו "מספר רב של יהודים שלא מקיימים את המצוות כהלכתן."

אין ,ולא צריכה להיות התמודדות תיאולוגית ..
בפרשת בחוקותי מפורטות כל הקללות . כולן התקיימו בשואה.
והרי ברור שבמצב נתון בכל תקופה יש מספר רב של יהודים שלא מקיימים את המצוות כהלכתן.
אז הקללות באות לידי מימוש.זה הכל.
מי שמחפש על איזה חטא בדיוק קרה מה שקרה? האם זה על לה"ר או על ריבוי נואפים או על ריבוי מחללי שבת ,על חוסר צניעות או  על כל אחד ואחד מתריג מצוות הוא טיפש מושלם כי אין מישהו בעולם שיכול לחשבן חשבונות כאלה  כי הרי פסקה הנבואה.

דעתי היא כי נמוק תאולוגי אינו קיים ואינו אפשרי.

אין לנו אלא חוק טבע, והוא דבר הנתון לפרושים, האם ועד כמה הוא תבוני, האם הוא כפוי על העולם מבחוץ או הוא ביטוי פנימי של העולם, האם הוא תכליתי. כל זה מותנה בהשקפת עולם שעל פי תמונת העולם. על כל פנים, העולם כמנהגו נוהג. ועוד, שיש לאדם רצון חופשי ויכולת לבחור ולפעול.

השואה היא מעשה אימים מיוחד, שבה הגיעה לשיאים רשעותו של האדם. מעשי זוועה 'רגילים' [בטוי מגונה לחלוטין] הם מעשה שכיח מאד בהיסטוריה האנושית, אין קבוצה אנושית נקיה מהם.

עד כאן הדברים כמות שהם לעצמם. מכאן על הצורה שבה אנחנו מביטים עליהם. כי השאיפה שיהיו הדברים מכוונים אל תכלית ראויה של משפט וצדק היא שאיפה חזקה מאד. אבל זו שאיפה המכוונת את מבטינו ולפעמים גם את המעשה, ואינה מכוננת את הדברים עצמם.

ראוי לבדוק אם, בכל מקום בו נאמרת איזו הבטחה, בעיקר כזו הנוגעת לשיפוט מוסרי, נכון לקרא אותה בלשון 'ראוי ש' ולא בלשון קובעת. 'למען יאריכון ימך' הוא 'למען תהיה ראוי לחיים ארוכים', מבלי שיהיו כאן הקשר או קביעה מחייבת.

דעתי היא כי הטוב והרע הם מעשי ידינו. אל נתלה אותם באחרים, ואל נקבע שכר ועונש בעבורם, אבל ראוי מאד שנתכוון אל הטוב, ונניח משפט צדק, כי יש בהם תועלת וסעד.

עודד