זיכרון ומשמעות

השואה אינה אירוע בודד של רצח עם בהיסטוריה האנושית. בערך "רצח עם" בויקיפדיה ניתן לקרוא על מקרים רבים של ג'נוסייד בעמים שונים. מקרים רבים אחרים של הרג המוני של אזרחים במלחמות וע"י ממשלות לא נכללו שם. 
כל העמים למעט היהודים (שאינם חרדים) מתאבלים על כאבם באופן פרטי וממשיכים הלאה. אך משום מה רק היהודים דואגים להנציח בכל מקום את זכר השואה. מהו מספר המוזאונים ברחבי העולם המציינים את רצח העם הארמני או רצח של אזרחים סובייטים ע"י הגרמנים ? אינני יודע בדיוק אבל מדובר במספר זעום יחסית למספר המוזאונים והאנדרטות המשמרים את זיכרון השואה.
לתחושתי מדובר פה במשהו העומד מעבר לאינטרס הפוליטי של מדינת ישראל בזיכרון השואה. התחושה הרווחת (לדעתי) בקרב בעם היא שטרגדיה נשכחת היא טרגדיה גדולה יותר, כביכול מתו המיליונים מוות חסר משמעות. באמצעות ימי זיכרון וחינוך אינטנסיבי בנושא אנחנו מנציחים את זכר הקורבנות ואז מותם האלמוני והבודד הופך לבודד פחות ומשמעותי יותר. הדבר משתלב היטב דווקא בתרבות היהודית הקולקטיבית המחפשת תמיד אחר משמעות קוסמית ומסרבת לראות בגורל אוסף אירועים חסרי משמעות או כאלו שנגזרו מראש.
דווקא התפישה החרדית בה מוות בודד ואלמוני לא נתפש כטרגדיה גדולה יותר אלא של חשבון פרטי בין האדם לאלוהיו העושה הכל בצדק ובמשפט, חוסר המשמעות של המוות האלמוני מפריע פחות. מות הקדושים הוא מוות על קידוש השם שלו משמעות בפני עצמו ולכן הדחף לזיכרון קולקטיבי נמצא פחות בהרבה. 

ירוחם,
בשבעת המינים כשכתוב דבש, הכוונה בבירור לדבש תמרים.
גם באיסור הקרבת דבש למשבח, מדובר בבירור על פירות, שהרי ההערה שמוסיפה התורה היא שבביכורים כן מביאים דבש, וביכורים עד כמה שידוע לי מביאים מפירות ולא מדבש דבורים.
בבני יעקב שהורידו מנחה ליוסף כתוב דבש, ושם זה יכול להיות דבש דבורים (אם נכואות זה שעוה).

ירוחם

תוקן על ידי ביליצר ב- 10/04/2013 20:11:06

ירוחם את הפרשנות החזלית ציטטתי לעיל,, אם תקותך לגאולה אבסולוטית מסתכמת היום אתה גם ראוי לקנאה ,את הרבנים שלי אשמח להכיר ,את הרבנים של כבודו שכל מגמתם כבוד שמים ותלמידיהפ מאירים באבוקתם את ענן כבוד אלוקי ישראל כאן בפורום בכל יום ושעה כבר אינני צ ר י ך להכיר, ,

תוקן על ידי ביליצר ב- 10/04/2013 19:16:45

ירוחם, שוב,חזל הגדירו חלב ודבש כפי שכתבתי לעיל, כל פירות הגאולה הם בגדר סימנים ,אין הם מעידים לגורמים ולאופן שהוא התאפשר או תתאפשר כמובן שיש לי כבוד אליך החילוני שהינך מצטרף לאמונת חזון אחרית הימים, ,

בהמשך לתובנה של 'דון קיחוט' וההסבר של הרב מיכי על ייחודיותה של השואה, רציתי להוסיף תחושה שלי. התחושה שלי היא שבעצם אנחנו עדיין –גם כיום, יושבים על חבית חומר נפץ, שנאת עולם לעם_עולם. ובעצם כחות הרשע העוצמתיים שהתפרצו עדיין קיימים אצורים בליבם. רגשות הפחד המודחקים דוחפות אותנו להנציח ולחנך נגד גזענות. הדיבורים על השואה הם הסכר שעוצר את העולם 'הנאור' מלתת דרור לתחושות השנאה. וכפי שקיחוט כתב, התחושה היא שבשואה יש איזו שהיא 'אמירה' כאילו ליהודים אין 'זכות קיום'. וזה פוגע בנו (!), והזיכרון 'מחיה את זכות הקיום' של הנרצחים.

דבש לכולי עלמא הוא דבש תמרים וכו, לגבי חלב נחלקו ר,א ורבי עקיבא אי חלב עיזים או חלב -פירות, קיום חזון אינו סתירה למהלכים וסיבות שהביאו לקיומו, הוי אומר זה שהאו"ם או השואה הם אלו שגרמו לקיום הנבואה אינו סתירה לנבואה עצמה שהתקיימה, האם הדבר הוא בגדר נס או לא זה כבר נושא אחר ,

ירוחם, הפסוק שציטטת היא ראיה על ארץ מצרים, דוקא כחרדי הייתי מקבל את קיום דברי הנביא ומירוחם בעל הדעות הפשרניות לא ציפיתי, דבריך הם בגדר וארט מצוין בלבד , ככלל ,דבש מתפרש מתמרים וחלב משקדים וכדומה, ואם בכל זאת הינך מתעקש,חזון הנביאים אינו סתירה לתהליך והסיבה שאיפשרה את קיום החזון,. ,