| נשלח ב-14/4/2013 15:29 |
 |
| |
האם איך שנתפסים הדברים בעיני המתבונן מבחוץ מהווה שיקול הלכתי?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2013 00:38 |
|
| |
שיבולייהו הדוגמה וההשוואה של הסוגיא דידן לייצוא גז אינו קשור לכאן במכ"ת. את שאלת הייצוא אפשר בהחלט לנסות להעריך ולכמת ל ובמדדים אובייקטיבית. שאלות מוסריות ערכיות לעומת זאת- לא. [כמובן שלשאלות מוסרית רבות יש להקדים ניתוח של המציאות. אבל לשאלה המוסרית עצמה אין מדדים ובודאי שלא מדדים אוביקטיבים] דעתו של 'דייר' שלאופן בו הדבר נתפס יש ערך שמהוה גורם שיש צורך לשקול אותו ע"מ להכריע ערכית (אישית אני לא מסכים איתו כאן) כך גם הערתך לדייר גם היא מעוותת בתפיסת המציאות. כתבת: "האינדיקציה היחידה של דייר לכך שהנקודה הנבחרת על הציר היא מעוותת, היא בכך שהיא נתפסת כתמהונית בעיני אחוז ענק מאוכלוסיית העולם. אבל זה מגוחך, מפני שחייו של חרד מאלעד היו נתפסים כתמהוניים ע"י כולם חוץ מפחות מפרומיל מהאנשים בעולם.." מדד התימהון אינה 'עד כמה דעה זו מוסכמת' אלא עד כמה הנהגה X מצויה ומתקבלת בשיויון נפש. כך לדוגמה, גינס קרוע או עגיל באוזן שמאל אינה תימהונית כ"כ במטוס ישראלי. (גם אם כל נוסעיו חסידים עם וייסע זוקע'ן) לעומת זאת נענוע לולב במטוס יפני תתקבל בהחלט בהפתעה ותמהון ומילה אחרונה על הסיפור (היפה) גם הוא מלמד על עיוות. מטוס היא מערכת סגורה, מספר מוגבל של אנשים, חתך אוכלוסיה די מוכר. לכניס למערכת כזו את כל האוכלוסיה של העולם זה די מוזר... גם אם יש לך סיפור יפה ומשעשע לצחוק על הדתיים.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2013 21:19 |
|
| |
בתור ציפור אלעדית מוגבלת שלא מכירה כלום מעבר לביצה האלעדית אתה מצפה
שאקרא את כל הקטע הארוך הזה באנגלית?
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2013 20:51 |
|
| |
| Zeev_w כתב: |  | |
זוהי בדיוק תמצית האנושיות. היכולת להכיל ולהכריע בין 2 קטבים רציונאליים או ערכיים. ולהצביע על נקודת השיווי משקל, ה'נכון' ע"פ הכרתי, לאורך הציר. לדרג את סולם הערכים והרציונלי הנכון בעיניו.
תקשיב לקשת הדעות בויכוחים הנצחיים על פתיחות-שמרנות סוצאל-קפיטלי. שובניזים-פמניזם.
כך שמנקודת מבטו הסובייקטיבי 'הוא האופטימלי' וימינה לו... ושמאלה לו ...
ברוך הבא למועדון האנושיות! |
|
אתה צודק בעקרון, אבל טועה לגמרי ביישום, לדעתי.
בענייני שיקול דעת בין שני קטבים, ישנם שני סוגים. הסוג הראשון הוא כזה שאפשר אולי לשערך כמותית אובייקטיבית את הנקודות שעל הציר, ולשקול מה הטובה ביניהן. דוגמה לכך (אולי אפשר להתווכח על זה) היא הפגיעה בייצוא הישראלי כתוצאה מייסוף השקל שינבע מייצוא גז. הסוג השני - כאן - אינו כזה, והאינדיקציה היחידה של דייר לכך שהנקודה הנבחרת על הציר היא מעוותת, היא בכך שהיא נתפסת כתמהונית בעיני אחוז ענק מאוכלוסיית העולם. אבל זה מגוחך, מפני שחייו של חרד מאלעד היו נתפסים כתמהוניים ע"י כולם חוץ מפחות מפרומיל מהאנשים בעולם, ואם היית מצייר זאת על ציר גראפית, היית מתקשה להבחין בין חצי פרומיל למאית פרומיל בסקאלת התמהונות האנושית. כלומר, הגיחוך כאן נובע בעיקר ממוגבלות ראייתו של דייר, שכנראה יודע מעט מאד על מה שקורה מחוץ לביצה הקטנה שלו.
כשזה מגיע ללעג, אין מוכשר כג'ואנגדזה הדאוסאיסט
- כאן בקטע יפה על קיקדה קטנטנה שחושבת שמעופה הפעוט מכסה את העולם. מוקדש לך, דייר, ציפור אלעדית קטנטנה שכמוך:
In the northern darkness there is a fish and his name is K'un. The K'un is so huge I don't know how many thousand li he measures. He changes and becomes a bird whose name is P'eng. The back of the P'eng measures I don't know how many thousand li across and, when he rises up and flies off, his wings are like clouds all over the sky. When the sea begins to move, this bird sets off for the southern darkness, which is the Lake of Heaven.
The Universal Harmony records various wonders, and it says: "When the P'eng journeys to the southern darkness, the waters are roiled for three thousand li. He beats the whirlwind and rises ninety thousand li, setting off on the sixth month gale." Wavering heat, bits of dust, living things blowing each other about – the sky looks very blue. Is that its real color, or is it because it is so far away and has no end? When the bird looks down, all he sees is blue too.
If water is not piled up deep enough, it won't have the strength to bear up a big boat. Pour a cup of water into a hollow in the floor and bits of trash will sail on it like boats. But set the cup there and it will stick fast, for the water is too shallow and the boat too large. If wind is not piled up deep enough, it won't have the strength to bear up great wings. Therefore when the P'eng rises ninety thousand li, he must have the wind under him like that. Only then can he mount on the back of the wind, shoulder the blue sky, and nothing can hinder or block him. Only then can he set his eyes to the south.
The cicada and the little dove laugh at this saying, "When we make an effort and fly up, we can get as far as the elm or the sapanwood tree, but sometimes we don't make it and just fall down on the ground. Now how is anyone going to go ninety thousand li to the south!
If you go off to the green woods nearby, you can take along food for three meals and come back with your stomach as full as ever. If you are going a hundred li, you must grind your grain the night before; and if you are going a thousand li you must start getting together provisions three months in advance. What do these two creatures understand? Little understanding cannot come up to great understanding; the short-lived cannot come up to the long-lived. …
Among the questions of T'ang to Ch'i we find the same thing. In the bald and barren north, there is a dark sea, the Lake of Heaven. In it is a fish which is several thousand li across, and no one knows how long. His name is K'un. There is also a bird there, named P'eng, with a back like Mount T'ai and wings like clouds filling the sky. He beats the whirlwind, leaps into the air, and rises up ninety thousand li, cutting through the clouds and mist, shouldering the blue sky, and then he turns his eyes south and prepares to journey to the southern darkness.
The little quail laughs at him, saying, "Where does he think he's going? I give a great leap and fly up, but I never get more than ten or twelve yards before I come down fluttering among the weeds and brambles. And that's the best kind of flying anyway! Where does he think he's going?" Such is the difference between big and little.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2013 23:10 |
|
| |
אפריםבן מסכים לחלוטין ולכך הייתה כוונתי. 'השיווי המשקל' עליו כתבתי אינו מיצוע של כלל הדעות, אלא [כפי שכ'] ללמוד ולחקור ולהסיק לאחר מיצוי הדעת מהי הנקודה הנכונה ע"פ הסקלה. התכונתי בעיקר להדגיש שבדרך כלל ההכרעה היא ההצבעה על נקודת שיווי משקל בין 2 ערכים –שזו בעצם ההכלה של 2 הקטבים בתוך הסולם הערכי, ולא שלילה מוחלטת של אחת העיקרון הקוטביים. אדרבה, דוקא הביטוי וההתייחסות השלילית "מימיני.. משמאלי..." היא היא ההכרעה [כמובן, ביטויי הגנאי לימין ולשמאל מיותרים] ולא כפי ש'דהפרזנט' התייחס אליה כביטוי לאגוצנטריות.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2013 22:58 |
|
| |
| Zeev_w כתב: | | תמיד משעשע לראות מישהו על נקודה שרירותית כלשהי על ציר האדיקות הפוליטית שבטוח, באגוצנטריות רבה, שהוא האופטימלי. שמאלה לו נאיביים, הזויים למיניהם וימינה לו קיצוניים גזענים. דהפרזנט, זוהי בדיוק תמצית האנושיות. היכולת להכיל ולהכריע בין 2 קטבים רציונאליים או ערכיים. ולהצביע על נקודת השיווי משקל, ה'נכון' ע"פ הכרתי, לאורך הציר. לדרג את סולם הערכים והרציונלי הנכון בעיניו. תקשיב לקשת הדעות בויכוחים הנצחיים על פתיחות-שמרנות סוצאל-קפיטלי. שובניזים-פמניזם. כך שמנקודת מבטו הסובייקטיבי 'הוא האופטימלי' וימינה לו... ושמאלה לו ... ברוך הבא למועדון האנושיות! |
|
אז חקרת וחקרת והגעת למסקנה שמה שאבאמא חינכו אותך (עם סטיית תקן של עשר במינוס 6) זה האופטימלי? מעניין שכולם מגיעים פלוס מינוס לאותן המסקנות.
אני לא מתיימר לטעון שדעה פוליטית אחת הזויה יותר ממשנתה. הכל תלוי בהנחות היסוד והגדרה של 'הזוי' (ברגע שמדובר על עובדות, קל לתת משמעות לאמירה שעמדה פוליטית 'הזויה' - עמדה שמסכימה שמצב עניינים A הוא ערך עליון אך נוקטת בטקטיקה B שהסבירות שתביא למצב עניינים A נמוכה ביותר. אשר לערכים עצמם, אין משמעות לומר עליהם 'הזוי')/
בכלל, כאן דובר בסך הכל על כמה ריטואל דתי כלשהו הוא הזוי, באופן טבעי - ריטואלים דתיים נראים הזויים למי שבחוץ וטבעיים, מובנים ולוגיים למדי (יש אלוהים > הוא התגלה ונתן תורה בסיני > יחד איתה תורה שבעל פה וכללי פסיקה (לכל אלו נימוקים כאלו ואחרים בטוטו"ד) > מכאן נובע שבורא היקום מעוניין שאדם שיש לו שושלת אמהית יהודית או שנתגייר כהלכה יאכל דיקטים בט"ו בניסן וינענע ענפים בט"ו בתשרי, ושאם בנוסף יש לו שושלת אבהית עד אהרן הכהן עליו להמנע משהייה בכל האטמוספירה המאונכת לנקודה על פני כוכב ארץ בה נמצאים שרידי אדם שמת. מה העניין הגדול?
תוקן על ידי רציוסקפטי ב- 27/05/2013 23:07:38
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2013 20:06 |
|
| |
| Zeev_w כתב: | | תמיד משעשע לראות מישהו על נקודה שרירותית כלשהי על ציר האדיקות הפוליטית שבטוח, באגוצנטריות רבה, שהוא האופטימלי. שמאלה לו נאיביים, הזויים למיניהם וימינה לו קיצוניים גזענים. דהפרזנט, זוהי בדיוק תמצית האנושיות. היכולת להכיל ולהכריע בין 2 קטבים רציונאליים או ערכיים. ולהצביע על נקודת השיווי משקל, ה'נכון' ע"פ הכרתי, לאורך הציר. לדרג את סולם הערכים והרציונלי הנכון בעיניו. תקשיב לקשת הדעות בויכוחים הנצחיים על פתיחות-שמרנות סוצאל-קפיטלי. שובניזים-פמניזם. כך שמנקודת מבטו הסובייקטיבי 'הוא האופטימלי' וימינה לו... ושמאלה לו ... ברוך הבא למועדון האנושיות! |
|
אוי ואבוי לכל הגזע האנושי אם זו היתה תמצית האנושיות.
האם לכל נקודה לאורך הציר מעמד שווה ? הנה לדוגמא כת שבראשה עומד אדם שחזר בתשובה לכיוון החרדיות ולאט לאט הוא הקצין ביותר והפך למפלצת חרדית .בנימוקים הלכתיים הוא פוגע במשפחות ויחידים ,מנתק הורים מילדיהם וילדים מהוריהם והכל בשם החרדיות .האם זו תמצית האנושיות להסתכל על הסקאלה ולבחור בנקודת שיווי המשקל תוך התחשבות במטורף שנמצא בצד הקיצוני של הסקאלה?
אותו הדין למנוולים שובניסטים. גם הם לא יכולים להכנס לשום רצף או סקאלה.
תמצית האנושיות היא ללמוד ולחקור ולהסיק מסקנות ולבדוק היטב מהי הדרך הסבירה ביותר ולנמק בהגיון מדוע הדרך הזו הגיונית ומעילה לכלל..בלי לחשוב כלל על מהי תשובת המשקל לאדמו"ר הקדוש מהלבראנץ..
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2013 16:14 |
|
| |
תמיד משעשע לראות מישהו על נקודה שרירותית כלשהי על ציר האדיקות הפוליטית שבטוח, באגוצנטריות רבה, שהוא האופטימלי. שמאלה לו נאיביים, הזויים למיניהם וימינה לו קיצוניים גזענים. דהפרזנט, זוהי בדיוק תמצית האנושיות. היכולת להכיל ולהכריע בין 2 קטבים רציונאליים או ערכיים. ולהצביע על נקודת השיווי משקל, ה'נכון' ע"פ הכרתי, לאורך הציר. לדרג את סולם הערכים והרציונלי הנכון בעיניו. תקשיב לקשת הדעות בויכוחים הנצחיים על פתיחות-שמרנות סוצאל-קפיטלי. שובניזים-פמניזם. כך שמנקודת מבטו הסובייקטיבי 'הוא האופטימלי' וימינה לו... ושמאלה לו ... ברוך הבא למועדון האנושיות!
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2013 16:30 |
|
| |
תמיד משעשע לראות מישהו על נקודה שרירותית כלשהי על ציר האדיקות הדתית שבטוח, באגוצנטריות רבה, שהוא האופטימלי, שמאלה לו אפיקורסים למיניהם וימינה לו חסידים שוטים ('חרדים' אצל מזרחניקי הפורום הנאורים והמאגניבים).
נראה שנדמה לדייר שחיבוט ערבות, נענוע ענפי דקל ופירות הדר, תליית חוטים המתנפנפים מהבגד, מוכנות למות רק כדי לא להוציא מהפה הצהרת אמונה בנבואתו של מוחמד (כי, רבאק, הוא הרבה אחרי מלאכי, וחז"ל הקדושים קבעו שפסקה נבואה!!!), המנעות OCD-לייק במשך שבעה ימים בשנה מכל פירור של דגן שתפח, מזיגת מים מהקומקום לכלי אחר ורק אחר כך מזיגתם אל הכוס בכל יום שביעי בשבוע (הכנת תה בכלי שלישי בשבת), וכיו"ב, הן פעולות שנראות רציונליות למתבונן מבחוץ שאינו מסכים עם הנחות היסוד שעליהן הן מבוססות. או לחילופין שהתכסות בשקית ניילון בגלל עניין הלכתי כלשהו, והיא דווקא, אינה עקבית עם הנחות היסוד עליהן היא מבוססת, בעוד שהשאר כן.
מזכיר קצת את ההסתלבטות על חסידי בעלז באשכול סמוך (סוף סוף גם חרדי יכול לעמוד באותו מתרס עם המזרחניקים הנאורים עם טריקו 'גולני לנצח' בגיל 30 הפולט תדיר משפטים פוסט מודרניים מלווים בשנאה אינפנטילית ל'נצרות'.
כי כל הבעלזערס אותו דבר ורק אנחנו הליטאים הנאורים האינדיבדואליים... יש לנו אפילו יכולת החלטה עצמונית באיזה כויילל ללמוד אחרי החתונה)
סליחה שאני כזה party pooper
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2013 20:31 |
|
| |
עייפתי
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2013 10:56 |
|
| |
תלמידטועה, השבתי כיכולת הבנתי. טענתך היתה: ' [1] טענות על ה' אמורות לייצג מציאות, [2] וזו אינה יכולה להמדד בכלים פילוסופיים'. לגבי [1] הבעיה היא שתפיסת האלהות הזו גזורה במידה אנושית. זה 'אדם' כל יכול, שהפונקציות שלו הן לדאוג לבריאות ולפרנסה שלך, להילחם נגד האויב ולהוריד גשם בזמן. אם זה לא עובד כמו שצריך, סימן שהיית רע וקיבלת עונש. יש לו ספר גדול שבו הוא רושם כל מה שאתה עושה וכל מה שאתה חושב, ובבא הזמן הכל מונח על המאזניים ויש משפט ופסק דין. יש לו צבא מלאכים למעלה, כמו זה שנותן סטירה לתינוק הנולד, וצבא שליחים צדיקים למטה שעומדים איתו בקשר יום יומי. נו, זו האמונה התמימה של רוב הבריות. האלהים שלהם הוא 'גננת על' עם סינור לבן, גדול דיו להמון המאמינים המבקשים מחסה תחתיו . דרך אגב, זו גם תפיסה עקבית המסבירה היטב כל דבר. תמיד נמצא איזה הרהור חטא שיתרץ בצורת או שיטפון. על כל פנים, יש כמה אנשים שהאלהים שלהם איננו 'גננת על', והם כבר אינם ילדים, ואינם עושים חוזה עם אלהים, ולא נותנים לו תפקידים ומטלות לביצוע. באשר ל [2] אינני יודע מה קראת ומה אתה יודע בעולם הקשה הזה שנקא פילוסופיה, צריך להיות מומחה גדול מאד כדי לקבוע אמירה כללית נחרצת כזו, או לא לדעת כלום. עודד
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2013 07:14 |
|
| |
אם תקרא בעיון את שכתבתי תמצא כי לא ענית מאומה
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2013 13:21 |
|
| |
תלמידטועה, תחילה הערה כללית. יש הרבה אסכולות אצל חכמי יוון, כלל אינם דעה אחת ומחשבה אחת. הקושי שלך מובן מאד. אתה מצוי במישור מסוים. הורגלת לו, אתה חושב ומדמה ומבין על פי הכלים והתפיסות שניתנו לך. מעבר למישור אחר, שונה וזר מאד, הוא באמת קשה. תחילה יש חשש טבעי שאתה מאבד את הקרקע היציבה עליה אתה עומד. נוסף על כך מורא מן החינוך שמא לימוד אחר הוא אסור. קשה מכל הוא העולם החדש שאתה מגלה לפניך. כמו שפה חדשה, אינך מבין את המלים, מבנה המשפט, כללי הדקדוק. אינך יכול לדבר. לכן כעת אתה בעמדת התגוננות. אין פגם בשפה ההיא, הבעיה היא בך, בהיותך חדש וזר לה. עם הקריאה והלימוד, אפשר לצחוק אפילו מבדיחה בסינית. גם המתמטיקה היא אוסף של הגדרות וכללי פעולה. בעצם היא משחק מחשבתי טהור. וראה זה פלא, היא מתאימה למציאות, אולי המציאות מתאימה למתמטיקה. זאת שאלה קשה ולא ברורה. יש מקצוע קשה מאד הקרוי הפילוסופיה של המתמטיקה. המתמטיקה רחוקה מאד מהבנה פנימית של עצמה. מה זה 'חמש'? מהו 'אחד ועוד אחד'? בכל זאת אתה קונה בחנות על פי משקל, משלם ומקבל עודף, ומסכים לחלוטין עם החשבון הזה, אף על פי שהמובן של מה שאתה עושה רחוק מלהיות פשוט ומובן. [אני מניח שתשאל מה לא ברור כאן?] כולנו, האנשים הסבירים, חיים במציאות. אוכלים והולכים ומדברים. כולנו מבינים את הדברים הפשוטים האלו. כולנו, כל בני האדם, גם שואלים כל מיני שאלות 'מוזרות' כמו מה זה 'אני'? מי אני? לאן אני הולך? איך להיות מאושר? למה קורים דברים? מהו צדק? למה רע לי? מה יש? מזה 'יש'? מהו הזמן? והחלל? והעולם? כל השאלות 'הפשוטות' האלו, נשאלות גם על ידי אנשים פשוטים, בגלל שהשאלות האלו מהותיות לאדם. והתשובות? על כל שאלה כזו נכתבים ספריות שלמות... מדוע אתה חושב שחכמי יוון לא חיו במציאות, לא הכירו אותה ולא שאלו שאלות מאד מציאותיות? אריסטו למשל היה רופא במקצועו, מקצוע מאד מעשה ומציאותי. גם היה ביולוג, והראשון שסידר ומיין את בעלי החיים. הוא הקים מוסד אוניברסיטאי הליקאום, חקר ולימד לוגיקה, פיזיקה, אסטרונומיה, גאוגרפיה, מטאורולוגיה, ביולוגיה, פסיכולוגיה, תורת המוסר, משפטים וחוקה, תורת הספרות, וגם מטפיסיקה. בטח שכחתי משהו. אתה יכול לקרא את כתביו, רשימותיו ומה שרשמו תלמידים שלו בהרצאות. הוא היה אדם מאד מציאותי, ראלי, ומאד מאד מוכשר. הוא באמת גדול אנשי המדע עד היום. למרות שהרבה מאד מתפיסות המדע שלו אינו תקף כיום, הרעיונות שלו עדיין פוריים, חשובים ובעלי שמוש רב. אפשר להמשיך כאן הלאה, אבל מוטב שתקרא את הערך 'יוונית, לשון ותרבות' באנציקלופדיה העברית, ואחר כך תקרא שם על האנשים הנזכרים בערך הזה. אין מנוס מן המסקנה שכולנו חיים יום עמוק עמוק בתוך התרבות היוונית. כאשר לא קוראים ולא יודעים, קל מאד לדחות דברים כלאחר יד. ולבסוף, במישור האמוני שלך, כשאתה אומר 'טענות על ה' אמורות לייצג מציאות', האם במישור הזה אין בעיות בהבנת המציאות והבנת האל? האם מצא איוב איזה פתרון אפילו לאחת מן השאלות הרבות ששאל? האם אין עמדתך תמימה עד מאד? התמימות הרי אבדה ביציאה מגן העדן. אסיים במובאה, אנושית מאד ברוחה, המתארת היטב את מצב הענינים של הידיעה האנושית מאז ראשיתה ולתמיד: 'התבונה האנושית גורל מיוחד לה לגבי סוג מסוים של הכרותיה: מטרידות עליה שאלות שאין בידה לדחותן, משום שהוטלו עליה בידי טבע התבונה עצמה. אך אין בידה גם להשיב עליהן, משום שהן למעלה מכל יכולתה של התבונה האנושית'. [קאנט, הקדמה למהדורה הראשונה של בקורת התבונה הטהורה. תרג. ברגמן רוטנשטרייך. הוצ. מ.ב.]. עודד
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2013 11:43 |
|
| |
עודד
איני מבין מה אתה רוצה. הגדירו שה' שלם והגדירו מהי שלמות וממילא החליטו שאינו יכול להגיב. האם אלו יותר מהגדרות, האם זה מייצג מציאות? טענות על ה' אמורות לייצג מציאות וזו אינה יכולה להמדד בכלים פילוסופיים, ובוודאי אינה נמדדת בכלים של חכמי יוון
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2013 19:32 |
|
| |
תלמידטועה, אתה ואחרים באים לדיון הזה ממישור מסוים של 'אבינו מלכנו', או הזיקה שלנו אל האל האב – המלך. זה בסדר גמור, אבל צריך להיות מודע לדבר. הדיון במישור הזה עוסק באב-מלך, והאל הוא בעל התכונות המתאימות לדמות כזאת שהיסוד שלה הוא אנושי, אבל בלי המגבלות שיש לאדם. הוא יודע ורוצה ומעניש וכועס ועוד ועוד. יש גם מישור אחר, עיוני פילוסופי, שאינו דן בזיקה שלי לאל, אלא באל עצמו. מישור זה היה זר לנו עד שפגשנו בו אצל יוונים. הם מנסים לתת לעצמם דין וחשבון מה מתחייב מהמושג 'אחד', ומהו ה'יש', והסיבה המניעה הראשונה, והאל. כך יצא שגם אצלם התפתח מונותאיזם, אבל הוא עוסק באל ולא באדם ויחסו לאל. יכולת או פוטנציה בלטינית, מעידה על איזו אפשרות שעדיין לא התממשה. כשאומרים על מישהו שיש לו יכולת, ואם ילמד יהיה מלומד גדול, משתמע מזה שעדיין הוא חסר. המושג 'שלמות' כולל בתוכו היות מספיק לעצמו, חסר כל זיקה לאיזה דבר אחר, בלתי תלוי, חסר כל צורך, חסר כל יכולת שלא התממשה, בלתי נתון לאיזה שינוי, התהוות או כיליון, מחוץ לזמן ולתהליכים הקורים בו. ה'אחד' חסר חלקים, כי אלו יוצרים הבחנות, שוני, זיקה ומורכבות. לעומת כל מה שנמצא בטבע שהוא בבחינת 'מתהווה', רק האחד השלם הזה הוא 'יש'. אלו כמה דברים בקיצור רב לראשית ההבחנה בעיון הזה. עודד
|
|
|
|
|
|
