נחיצותו של החכם להמון בימינו ובכלל

אליקים,

אליקים

העלית שאלות גדולות מאד הראויות לדיון בשיטת הרמב"ם.

אין לי תשובה ברורה ואכתוב מה שידוע לי ומה שרלוונטי ויכול לתרום לגבי בירור מערך היחסים בין החכם להמון.

החכם זקוק להמון כדי להתקיים. אבל החכם הוא קודם כל חכם לעצמו. די לו בעצמו ובקשר שיש לו עם אלוקים.

מצד שני, תכונה פסיכולוגית של החכם היא שהוא רוצה להעניק מחכמתו לזולתו. זה מטבעה של החכמה לדעת הרמב"ם.

כמובן, החכם באמת גם ידע שאת החכמה ניתן להעביר לזולת רק במנות קטנות ואיטיות, ויש כאלו, לדעת הרמב"ם, שלעולם לא ישכילו מעבר לרף מסויים.

אבל החכם ישתדל לסייע לכל אחד במקומו וברמתו, ובזה הוא הולך בדרכי ה', כי גם ה', במישרין או בעקיפין, כגון על ידי השכל הפועל (מין יש מטפיזי שמתווך בין השכל האלוקי למציאות שלנו, שהרמב"ם האמין בקיומו), מחכים אותנו ומלמד אותנו.

לגבי החכמה שיש היום בציבור הרחב, ברור שהידע שלנו כולל הרבה מעבר למה שהרמב"ם יכול היה לדמיין לעצמו. כמו כן, בימי הרמב"ם ניתן היה לצפות שאדם אינטליגנטי יוכל להקיף את כל המדע של זמנו. היום לא ניתן לאדם האינטליגנטי ביותר להקיף אפילו ענף אחד בתוך המתמטיקה, למשל.

אבל הרמב"ם היה מחלק בין: סוגי ורמות הידע. הידע המטפיזי, כלומר חכמת הא-לוהות, נחשב לעליון מכולם והוא המבטיח עולם הבא ודבקות בעולם הזה. כמו כן, יש ידע ויש חכמה, שהוא יישום הידע בחיים. זה חילוק מאוחר אמנם, החביב על בעלי המוסר, אבל הוא עדיין נכון.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");