טיע, איני יודע אם זו חברה בגילך שבגלל זה את מרגישה יותר היאוש, או שעצם זה שחברה טובה לך התארסה ותחושת הלבד יותר מקננת בלבך.. ומכאן גם זוחל לו היאוש..
כך או כך, אספר לך מעשה שהיה שחושבני שיש בו מסר עז, מסר שנכון לכל החיים ובפרט לסיטואציה הזאת.
היה זה במסע לפולין, ממין המסעות שעושים משרד החינוך לתלמידים. בין המצטרפים למסע היה יהודי כבן שמונים, מרותק לכסא גלגלים, אך כמו ריתוקו לכסא, כך התלמידים היו מרותקים לסיפוריו והעליצות שנטפה משפתיו כל הדרך. בהגיעם לאושוויץ, באיזו נקודה מסוימת, פרץ הזקן בבכי.
שאלו אותו אותם תלמידים: מדוע כעת אתה בוכה?
ענה להם: משום שבמקום הזה הפרידו אותי מכל בני משפחתי למשרפות.
המשיכו ושאלו: איך זה שאחרי כזה מעמד נשארת יהודי מאמין?
ענה להם: אתם לא מבינים?! איך זה שאת כולם לקחו ופתאום רק אותי החליטו ימ"ש להשאיר חי? האם אין זה השגחה פרטית מופלאה?!
שני צדדים למטבע...
גם את.. את יכולה לקחת את אירוסי חברתך.. שהנה את נשארת לבד.. שהנה את עדיין לא מאורסת..
אבל את גם יכולה לקחת - שכמו שחברתך התארסה.. כמו שהגיע זמנה הוא פשוט הגיע ללא רגע של עיכוב!
כך את בע"ה, בהגיע זמנך, לא יהיה דבר שיעכב מזה לקרות...!!
שני צדדים למטבע...
תודה רבה על דברי העידוד. חיזקוני ממש!!!
ולא. זאת לא חברה בגילי.. פווו קטנה ממני בכמה שנים טובות.
נשלח ב-25/4/2013 12:40
צודק.. אם הייתי פותחת אשכול והייתי משמיצה אותך בו, לא היית נותנת לי איזה כזה.
לתת לך בוקסי םהוא לא יכול, גם כי זה ווירטואלי וגם כי אסור (מכל המובנים)... אז הוא פשוט עשה את מה שהתאפשר לו..
כזה.
