רוח רעה

האם הרגשתם אי פעם שמחלת נפש היא לא יותר (או לא פחות. תלוי איך מסתכלים על זה...) מרוח רעה שהשתלטה עליכם?
זה לא אני, זה כוח שהתיישב לו על הנשמה = העצב הפנימי שאמור לנווט אותי, ועושה בו שמות ככל העולה על רוחו... סוג של דיבוק... (תחושה שהרוח מכריחה אותי לחשוב איך שהיא רוצה ולהרגיש איך שהיא רוצה ולא נותנת מנוח לרגע!)
אתה מחפש פורקן, פסק זמן, אבל... יש כאן בעל הבית! שהשתלט לך על המערכת ואתה משועבד אליו ולשיגעונותיו מבלי יכולת להימלט...
מעניין מה תגידו על הדיאגנוזה הנ"ל...

זה נושא מאד מעניין
מודעות לקיומים המקבילים של האני והפערים ביניהם מעמידים אתגר רציני בפני ההגדרה העצמית, ואולי ההגדרות לא חשובות בכלל
כל האדם כוזב...

נפש ונשמה יש לכם נשמות עמוקות וגבוהות!!!!
רונית אני מנסה להבין את דבריך המאלפים בעצם אפשר להגיד שמה שנפש עמוקה מתאר  אז אפשר להתנחם כי לפחות יש עם  מי להילחם ואם הוא היה מרגיש ש"ככה אני וזהו" הוא  אפילו לא היה מנסה ... 
הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי נעה בקיצוניות מהעצמי האמיתי  למצב שבו אני מנותקת רגשית. מכירים מצב כזה?

נשמה עמוקה-  חוויה זו שאתה מתאר נקראת בשפה המקצועית, אגודיסטונית, כלומר "זר לעצמי" לעומת המצב הפחות טוב שנקרא אגוסינטוני ,הווה אומר "מוכר לעצמי".  מצבים בהם אנו חווים שהתחושות והרגשות (הדיכאוניות, החרדתיות האובססיביות וכד') זרות לעצמי, לאישיות שלי  או במילים אחרות "זה לא אני!" הפרוגנוזה לרוב טובה יותר מאשר  האדם שלא מזהה שיש לו בעיה.  

נשמה תועה-  ישנה הנחה שאכן בתוכינו חבוי  העצמי האמיתי שמוגן בשכבות  של העצמי היותר מוכר שנקרא באחת התיאוריות "העצמי הכוזב". עצמי זה האחרון הוא נדרש לנו בעולם הזה (מבחינה רוחנית נחשב  אף העו"ז לכוזב) כדי להסתגל לחיים, כדי לתפקד גם רגשית וכו'.  
אנו נמצאים תמיד בתנועה בין העצמי האמיתי הפנימי לעצמי המוכר החיצוני. יש פעמים שקרוב מידי לעצמי האמיתי מרגישים את הכאב ופעמים רחוק מידי מהאמיתי התחושה היא שלא ממש חיים...

בברכה

_________________