בין דפוסי פעולות דטרמיסטיות לאידאות פסיכיות

אני מתנצל אם מישהו נפגע שהצגתי מילתא דבדיחותא על יקוק וידוד.


זו הייתה הלצה.

אינני בכלל יודע מי זה פצפציה.(ברצינות)

כאשר אני אומר פסיכי (מלשון נפש),אינני אומר את זה במובן היומיומי,כיוון שהדיבור המדעי הינו דיבור כוללני אני משתמש בו
אין אני אומר פיסיכי מלשון משוגע:

הרי לך דוגמא:  פסיכה ויקיפדיה

השימוש במילה פסיכי או פסיכה :תקרא לזה תודעה.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%94

עכשיו תראה מה זה מזכיר לך ביהדות: אתה יכול להחליף בין פסיכה לפסיכי.

:)

ותיקון קטן

יקוק וידוד אינני מכיר אותו כלל...תחיו אתם איתו (אם בכלל)ואל תכפו על אחרים!!!

בהחלט.

תחשוב על עולם שלא היו בו ימי שבוע:הדבר הפשוט ביותר,ימי השבוע.
זוהי תודעה פסיכית,שנפשך עושה,תאר לך עולם שלא היו בו ימי השבוע.(וזה היה בהיסטוריה).
אתה בנאדם פסיכי אם תרצה או לא,החברה כולה פסיכית.(בשיא הרצינות).
מחברי המקרא שהם אלו שחיברו את היסודות הפסיכים(והם יכלו לחיות עימה היטב בזמנם)
היום קמים קבוצות אתאיסטים גויים חרדים ממלכתיים וכיוצא באלה ,שאין להם מודעות פסיכית פנימית,
אשר קובעים לך תודעה פסיכית.
הקדמונים שחיברו את היסודות הייתה להם מודעות פנימית,ונבואית,ויכלו לחיות עימה בשלום,שכן אין מי שיכל לחלוק עליהם,הם חיברו את יסודות הוויה הפסיכית.
כידוע לך שהיום אין נביאים לכאורה,לחז"ל לא הייתה נבואה לחרדים אין נבואה,וכו'.
ישנם מעטים אינדבדואלים.(בהם תחפש שלמות שכלית).
כשתמצא תגיד לי.

כשאתה אומר פסיכית , אתה אולי מתכוון לטרנסצנדנטית?

יקוק וידוד עבדי פצפציה,יחי ה' ואל ימות ויגבר יהודה.

טוב,ראשית אני חושב שחז"ל,לא הבינו בכלל את מהות הנבואה כלל וכלל,שנית חז"ל לא האמינו בנביאים ויותר מכך הם בגדו בהם היסטורית,יותר מכך אף השתלטו על הגותם.(כי לא האמינו שהם אלה שהגו אותה)

ליתר דבריך אינני מסכים,ואני חושב שהנביאים עסקו בכל הדבר הנ"ל,ולא חז"ל.

חז"ל לא הפנימו להבין שאת מלל שפתיהם הם אוגרים בנפשם הם.

על כן,כאשר הבינו ששוטים מתנבאים בתוכם,פסקו שהנבואה איננה אפשרית בימהם,השאירו את אלה מאחור,ולא יחסו להם חשיבות(טעות מרה בדרכם)

לעומתם הנביאים שבזמנם היה להם מרחב פעולה ושלטון עצמי,יכלו להתנבא.(וליצור את הגותם)



בחז"ל אין תודעה פנימית,ואין נבואה.(ואם יש,אז השוטים בתוכה).

תוקן על ידי הוא_אה ב- 07/06/2013 14:17:19

הייתה לי בעיה בנגישות למחשב,אז אני משיב עכשיו

כתבת
הנביאים וחז'ל לא עסקו בשלל ענינים אשר הם תורות מחקר שיטתי עצום כבר בזמנם של חז'ל,

לא הבנתי.

שלום לך, הוא_הא. אינני מכיר אותך, איני יודע מספר שנותיך, אבל מן הדברים שאתה כותב ניכר שאתה צעיר בעיסוק בהם, וכדרך צעירים, אתה רואה אותם בדרך של נוקשות, חריפות רבה, מדמה כי כבר נתון בכל בידך, ממהר להסיק מסקנה נחרצת. מנגד אתה מספר  כי 'רק עכשיו יצא לי לחשוב על זה', 'אני לא בקיא בתנ'ך' , 'חושב מעט על דטרמיניזם שיפוטי', 'מעט על ההיסטוריה היהודית'.

מתקבלת תמונה יפה של איש צעיר ברוחו, המשתדל ללמוד ולהכיר, ובלהט של צעירים משתוקק למצא איזה פתרון זריז, כוללני, מוחלט. זה חן הנעורים המוכר לרבים. אחר כך לומדים יותר, מגלים דברים במורכבותם, עד כמה שאנחנו מתפתחים להשיג דברים מורכבים, ואיננו ממהרים לראות הכל בשחור לבן חדים.

עיקר הדברים הראשונים שכתבת עוסק בתורת ההכרה, ואתה מנסה להסיק מסקנות מתוכה הגולשים אל תורות אחרות. הנביאים וחז'ל לא עסקו בשלל ענינים אשר הם תורות מחקר שיטתי עצום כבר בזמנם של חז'ל, ואיש מהם לא פרסם בהם איזה ספר. הם לא עסקו בקוסמוגוניה, קוסמולוגיה, אפיסטמולוגיה, תאולוגיה, אונטולוגיה, - ואתה בדבריך נוגע בכל אלו. בענינו של האל הם עסקו בזיקה של האדם המאמין לאל. תחילה היה זה האל שלנו, להבדיל מן האלים האחרים השייכים לעמים אחרים. בהמשך באה ההכרה כי אין כלל אלהים אחרים. כאשר עוסקים בזיקה של המאמין לאל, היותו בלתי נתפס, מעבר, אינו מודגש כלל. מדברים על 'משל למלך' ולא על מציאות מופשטת. האלהים כועס, חרון באפו, ידו מורמת בזעם, והוא הופך דמות סב שופט ודואג, נותן גמול ועונש. תהום עמוקה מונחת בין התפיסה הזו לבין הדיון התאולוגי.

ודאי, צריך להבחין היטב בין המאמין הפשוט, הזקוק לאותה דמות סב, לבין מאמין מעמיק יותר, התופס כי 'למען יאריכון ימיך' משמע 'למען תהיה ראוי לאריכות ימים'.

גם אם נביאים מביעים עמדות מדיניות, הנה עיקר פעולתם היא במישור המוסרי ולא בתורת ההכרה. יש להבדיל בו שני תחומים. האחד, דרישה מוסרית מעשית לתיקון החברה משחיתות. האחר, הצבת אידאה אנושית חברתית, אשר לעולם לא תושג, ולעולם יש לשאוף אליה. אידאה כזו תפקידה לכוון את החברה בפעילותה, וביחסים שבין חבריה.

לבסוף, הערה אחת שלך, חשובה לדעתי, ותדרוש שינוי גדול בעתיד. אני מתכוון להערה שלך בדבר הדמוקרטיה. המילה הזו כוללת הקשרים רבים והם חסרים במחשבה היהודית. דמוקרטיה היא צורת משטר. היא דורשת שהמדינה תהיה רפובליקה, רס-פובליקה, ר'ל דבר או עניין של הציבור. הציבור הזה הוא קהילה של אזרחים אשר המדינה שלהם היא רס-פובליקה, דבר או עסק משותף. תעודת הזהות היא המניה שיש לכל אזרח בעסק שלו. כבעל עסק, האזרח צריך ללמוד ולהבין מה קורה בעסק שלו, איך הוא מנוהל, לאיזה כיוון הוא מתפתח, מה צופן העתיד לעסק שלו, שפע או רעב, שלום או מלחמה. כאזרח בעל עסק, יש לו חובות וזכויות, והוא נושא באחריות משפטית ומוסרית. הוא עלול גם לשלם מחיר כבד על המהלכים של העסק שלו. ברור שהאזרח הזה חייב להיות אדם בעל השכלה, בעל יכולת חשיבה עצמאית, בעל יכולת פעולה עצמאית. האזרח צריך להיות אינדיבידואל. הסכנה הגדולה ביותר המאימת על העסק – הרס-פובליקה, היא הפיכת הבעלים השותפים, האזרחים, מאנשים פרטיים, אינדיבידואליים, להמון אשר מישהו מנהיג אותו, חושב בשבילו ולבסוף מבטל את אישיותו. זה המסלול הידוע אשר בו הופכות הדמוקרטיות לשלטון של עריץ, והאזרחים העומדים זקופים הופכים להיות נתינים כנועים המשתחווים על הברכים. כל הדברים האלו זרים למחשבה היהודית ויהיה עליה לקלוט אותם.

עודד

נכון, למה מוחקים ? כי בורחים מהאמת.

למה מוחקים תגובות?

אלוהיכם (אלוקיכם יקוק ידוד,שלל השמות שאינני מכיר) איננו אלוהיי עוד לעולם!!!

ובוקר טוב.

ובכן מהי צרת המאמינים התמימים.

ובכן,יש ליצור תוכן תורני המתאימים לתמימי הדעים אשר באהבה יקבלו את סמכות האידאה
ולא יקבלו ממנה חולי קשה מאוד,הגדרות תפילות האידאות אינם מתאימים לעולם המודרני המשתנה
האידאות של התפילות חייבות להשתנות כיוון שאנו חיים במדינה דמוקרטית,ועל כן יש לשנות מיהם הרשעים ומיהם הצדיקים,כמובן שהתפילות לוקחות רק צד אחד.
התפילה חייבת להשתנות!!!!(ולא שתגרום לחולי בלתי יתואר)

על כן,חייבים ליצור תקנות חדשות לתפילות אשר מקבלת בהם את מגוון האוכלוסיה על שלל צבעיה,ולא עושה אפליות דתיתות למאמיניה.

המדינה הינה דמוקרטית והתפילה אינה.
לכן לא אמשיך עוד להתפלל באופן של הצורה המוכתבת הנוכחית.

תוקן על ידי הוא_אה ב- 06/06/2013 09:49:42