הסתירו ממני מידע נחוץ. מה עושים?

יכול להיות,
בדיוק בגלל זה אמרתי ש*היא* צריכה להחליט
כי *היא* צריכה לחיות.

ואם היא לא יודעת עכשיו אאם היא תוכל לחיות,
שתנסה לראות אם היא יכולה להמשיך להיפגש.

(אא"כ היא יודעת שלא, ואז זה באמת כבר לא שאלה)

שכל אחד ייזכר במישהו עם קביים שהוא מכיר - זה כבר נהיה טבעי כשאתה מתרגל.
זה טבעי בעינים לא טבעי לחיות עם זה.

זה תלוי בה. מה היא רוצה.

מחתכילה אולי לא ניגשים לשידוך כזה,

אבל עכשיו הוא מקסים אותה!

הוא מקסים אותה מספיק בשביל לתת לזה עוד פגיישה?
זה משהו שרק היא יכולה לענות....

שתדע שרתיעה מזה זה משהו שיכול בהמשך להתקטן ולהשתנות,
(דוגמאות מהחיים - גובה, רווח בין השיניים, זקן, וכיו"ב שהפריעו בתחילה לחברות מאוד ואחרי זה כבר לא ראו את זה בכלל)
שכל אחד ייזכר במישהו עם קביים שהוא מכיר - זה כבר נהיה טבעי כשאתה מתרגל.

אבל רק היא צריכה להחליט אם יש בו דברים אחרים שהיא רוצה ךהכיר ולפגוש ולחוות,
תוך סיכוי שהרתיעה תקטן.
אם שווה לה לנסות.


אם שום דבר בו לא מוצא חן באמת אין למה.

כמובן שזה שעבדו עלייך זה לא רלבנטי לעניין, גם לא רלבנטי ששנה + לא היתה לך פגישה, ושהתרגשת לפני וכו'. אם נגיד הייתם חיים באי שומם אז הייתי מייעץ לך שתקחי אותו, הוא הבחור המקסים שחיפשת, והגימגום מפריע לך רק קצת, הצליעה כנראה לא תפריע לך במקרה שתחיי איתו באושר ובשלוה אי שם באי נידח בלי אנשים.. שמעתי על מישהיא מוכשרת שלקחה מישהו צולע, עשו זאת לפנייך, יש שעושים זאת. כשמדובר בצליעה ובגימגום נראה שיהיה כבד עלייך לשאת את הסיפור הזה, גם אם את ממש לא שמה על הסביבה , אנחנו מושפעים מהסביבה, והמצב רוח שלנו מושפע מהפידבק שאנחנו מקבלים מהסביבה, ככה אנחנו, נראה שתמיד תרגישי מבואסת איתו, תמיד תרגישי שעשית טעות שלא היית אמורה לעשות, לסבל הזה לא תהיה משמעות, היות וככה כולם חושבים וכנראה גם את תחשבי ככה, אף אחד לא שש לקבל עליו שידוך כבד שכזה, אלא א"כ מדובר ברחל אמנו או ברבנית קנייבסקי... הקושי הזה לא אמור להתעמם, תמיד תרגישי שמלחששים עלייך, הצעידה המשותפת ברחוב תהיה קשה לך וכבידה עלייך. לא מומלץ. אל תעשי זאת. (גם אם יש לנו ספק בשידוך, אז אנחנו לא סוגרים שידוך כשיש ספק) תתאמצי קצת יותר, ויהיה לך יותר הצעות והצעות מתאימות. בהצלחה