בשנים האחרונות אנו עדים להתארגנויות שונות בתוך הקהילה החרדית, המעידות במידה כזו או אחרת על חוסר שביעות רצון מן המצב הקיים.
מן הצד האחד, אנו רואים ניסיונות של גורמים הטוענים לחוסר קבלה והיענות לצורכיהם בתוך הקהילה החרדית והמנהיגות הציבורית הקיימת, כדוגמת התארגנות בעלי התשובה בקהילות נפרדות לבעלי תשובה ובהוצאת כתב העת "אדרבה", בהקמת תנועת "טוב" בבחירות בביתר עילית ובבית שמש ובחבירה לאחר מכן לתנועת פא"י, בפרסום מכתבים ל"חרדי העובד" ויצירת התארגנות לחרדים עובדים שהופיעה במידה מסויימת במערכת הבחירות האחרונה לכנסת, בניסיונות להקמת קהילות; בתי כנסת; כוללים לאנשים עובדים; מוסדות חינוך וכיו"ב, עבור משפחות החשות מסיבות כאלו ואחרות דחויות מהקהילה החרדית.
מן הצד השני, נשמעו בשנים האחרונות קולות הקוראים להרחיק מן החברה החרדית יחידים וקבוצות הנתפסים כסרים מן הדרך החרדית המקובלת, כדוגמת הכתבות החריפות ב"יתד נאמן" כנגד "החרדים החדשים", או הקמפיין האחרון כנגד ה"חרדקים" המתייחס לכלל החרדים בשירות צבאי או אזרחי, במקביל נעשים כל העת ניסיונות רבים להידוק הפיקוח על שימוש במכשירים סלולריים כשרים; אי שימוש באינטרנט; מניעת לימודים אקדמיים וכו', אולם נראה שניסינות אלו אינם נוחלים הצלחה גדולה.
להבנתי, שני המהלכים הללו עלולים להוביל אותנו למקום לא רצוי, הם עלולים ליצור חיץ מיותר בין אלו שמסיבות שונות הלכו ללימודים אקדמיים / לצבא / לשירות אזרחי / לעבודה, לבין אלו שנותרו באופן מלא בתוך הנורמות החרדיות המקובלות. חלוקה זו מלבד המחלוקת ושנאת החינם הכרוכה בה, הנכללים ככל הנראה באזהרה "לא תתגודדו - אל תעשו אגודות אגודות", עלולה לגרום נזק הן בהיבט הרוחני והן בהיבט הכלכלי ובהיבטים נוספים לכל המחנות.
על מנת למנוע את הפיצול של הציבור החרדי, עלינו להבין את הגורמים הדוחפים להתרחשותו ואת הדרכים להתגבר עליהם, מנגד עלינו להבין מה הם הכוחות שיחזקו את הלכידות למרות השונות והגיוון שנוצרו במחנינו.
מצידם של אלו שאינם שבעי רצון בעולם החרדי, אני מזהה בעיקר את תחושת החנק וחוסר היכולת לחשוב ולפעול באופן מושכל ובבחירה עצמית בנוגע לשאלות שונות בחייהם. הם חשים כאנוסים מחד וכבלתי רצויים מאידך בבחירת מוסדות חינוך, בחיי היומיום, בבחירת תחום עיסוק, בקביעת עמדה בשאלות ציבוריות וכיו"ב. מכיוונם של אלו המבקשים להרחיק את הראשונים, ניתן להבחין בחשדנות ובחוסר אימון ביראת השמיים שלהם ובמחויבותם המליאה לחיי תורה ומצוות. מעניין לראות, כיצד כל קבוצה טוענת שהיא מייצגת את כלל הציבור החרדי, בעוד שהקבוצה השניה הינה שולית ובלתי מייצגת. נראה שהאמת נמצאת בשני הצדדים במידה שווה, הציבור המזוהה באופן מוחלט עם כל אחד מהצדדים הינו ככל הנראה קטן יחסית, בעוד שמרבית הציבור נמצא בתווך ומזדהה במידה מסויימת עם כל אחת מהקבוצות הנ"ל.
אחת השאלות המרכזיות היא כמובן מה הם המאפיינים של אותה קבוצה השנויה במחלוקת, האם נגדיר אותה לפי תחום עיסוק / לבוש / השכלה / מוסדות חינוך / רמת חיים / כלי תקשורת או כל פרמטר אחר? לפני כשנה ישבתי בדיון שהתקיים ב"מכון הישראלי לדמוקרטיה" בעקבות המחקר של ד"ר לי כהנר ועו"ד חיים זיכרמן על "מעמד הביניים החרדי", בכנס זה היו דוברים רבים שאמורים לכאורה לייצג את אותה קבוצה, אולם כל אחד מהם בחר לתאר את הקבוצה במאפיינים אחרים. בעקבות מפגש זה נזכרתי בבדיחה שסופרה בזמנו על הגרא"מ שך זצ"ל, "מדוע כל מתנגדיו לא חברו יחד לקואליציה כנגדו? מפני שכל אחד חושב שביתר המקרים הרב שך צודק". גם בעניינינו, נראה שכל אחד מהדוברים סבור שהאחרים אכן אינם מייצגים את הדרך החרדית.
לענ"ד הדבר הנחוץ ביותר במחנינו, זו היכולת לנהל חילוקי דעות מהותיים בדרך של כבוד ואימון הדדי. העיתונות החרדית ברובה הגדול משקפת תמיד עמדה לגיטימית אחת ויחידה, ואיננה משמשת במה לחילוקי דעות ועמדות שונות. גם במקומות שבהם יש מקום לדעות שונות, כדוגמת ערוצי הרדיו החרדים ואתרי האינטרנט והופורומים החרדיים, נראה שמרבית הדוברים מביעים את עמדתם בנחרצות ללא יכולת להקשיב ולכבד את עמדת הזולת.
אני סבור שהמכנה המשותף לכלל אלו שסבורים שהחברה החרדית נדרשת לטובתה לשינוי כזה או אחר, זו המחשבה שלאדם ישנה זכות וחובה לחשוב על מעשיו ושלאדם ישנה זכות וחובה לבחור את דרכו, מי שסבור כן יש מקום להניח שיכבד גם כן את זכותו וחובתו של חבירו לחשוב ולבחור.
השאלה המרכזית היא אפוא מה שיעורם של החרדים המעוניינים לחשוב ולבחור, אני משער שמספרם רב מאוד, אולם ברי לי שחובת ההוכחה עלי.
את כותרת האשכול לקחתי מנאומו של ח"כ הרב אברהם רביץ ז"ל בכנס היסוד של "דגל התורה", הוא נראה לי רלוונטי מאוד לנושא האשכול, ואני סבור שהרב רביץ עצמו בהחלט היה מזדהה באופן מלא עם הדברים.
_________________
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
נשלח ב-5/8/2013 21:38
א. לדעתי הקו של בן ציון כהנא באשכול זה מייצג מחשבות של עשרות אחוזים מהציבור החרדי על כל גווניו. לא לשנות, אלא להפסיק את הלחץ. ב. עוד רב שאני מכיר שמעז לדבר (והוא באמת בעל השפעה על תלמידים) הוא ר' ראובן לויכטר. מאידך הוא מאד חרדי בתפיסתו. ובדומה למה שכתבתי בסעיף א'
נשלח ב-14/6/2013 12:21
זה לא עניין של השקפה.
אלא אמונה תמימה שיש בורא לעולם שהוא נתן לנו את התורה ואנו מצווים לקיים אותה.
כל השאר זה לא חילוק גדול מה אתה לובש או לומד .
נשלח ב-14/6/2013 09:28
אייזין כתב:
אני מבין שקשה לך להודות באמת .
אבל תצטרך להתמודד עם זה .
יש כאלו שמרגישים שמשמקבלים את העוה"ב על לימוד תורה ויש כאלו שמרגישים שמקבלים עוה"ב על הערות "בונות", בפורום של חסרי השקפה....
רק להם יש ראיה ארוכה יותר משלנו ולכן אנו לא מצליחים להבין את הלך מחשבתם .
כעין - מה שרואים משם לא רואים מכאן .
נשלח ב-13/6/2013 17:12
בצכ כתב
"אני אומר, היות והמניע של אותם הרבנים הוא הפחד (המוצדק) מאינשי דלא מעלי, בואו נמצא את הדרך להקטין את החשש מהני בריוני והרבנים כבר לא יאלצו לכבוש את נבואתם"
ראשית אתה מעמיד את העניין על בסיס כוחני, מי יפחיד יותר את הרב.
מלבד זאת – חוששני שאצל הרבנים השיטה הבסיסית היא "אין לנו כח לשנות" וכו', ומן השמים ירחמו התיאוריה המוכרת. גם הלחישות להיתר נעשות כאשר מטיחים בפניהם את העובדות וליחיד בסתר ותו לא
תוקן על ידי תלמידטועה ב- 13/06/2013 17:14:45
נשלח ב-13/6/2013 16:27
יש בודדים ויחידים שעושים שינוי .
אך לא כמגזר .
נשלח ב-13/6/2013 14:15
יהודים, אני לא מתכוון לאנשים שחושבים פחות או יותר כמוני. זה אני יודע שיש, הרבה או מעט. השאלה שלי היא על מה שכתב בצלאל "כשאני מתבונן עשר שנים לאחור אני רואה שינויים כל כך גדולים בציבור החרדי שאני חי בתוכו, ואני שואל "אם זו איננה מהפכה מהי מהפכה?". על איזו מהפכה ואלו שינויים הוא מדבר, למען השם? על אנשים שחושבים כמוני? זו לא מהפכה, זה היה ויהיה תמיד.
נשלח ב-13/6/2013 13:45
חזקואמץ כתב:
בצלאל, על אלו שינויים אתה יכול להצביע שחלו בציבור החרדי? ואני לא מתכוון לשינויים בשולי המגזר, אלא במיינסטרים, במרכז, בליבה, בפוניבז' תפרח וחברון, בגור וויזניץ. מסקרן מאוד.
חזק, ביום שתפעל בלי ניק, תגלה שגם בפוניבז', וחברון, גור וויז'ניץ יש אנשים שחושבים כמוך, אך עם ניק. את תפרח אני לא מכיר, סביר להניח שגם עליהם לא פסחה תורת ה' מחכימת הפתי.
נשלח ב-13/6/2013 13:04
בצלאל, על אלו שינויים אתה יכול להצביע שחלו בציבור החרדי? ואני לא מתכוון לשינויים בשולי המגזר, אלא במיינסטרים, במרכז, בליבה, בפוניבז' תפרח וחברון, בגור וויזניץ. מסקרן מאוד.
נשלח ב-13/6/2013 10:57
בןציוןכהנא כתב:
ואני אומר, היות והמניע של אותם הרבנים הוא הפחד (המוצדק) מאינשי דלא מעלי, בואו נמצא את הדרך להקטין את החשש מהני בריוני והרבנים כבר לא יאלצו לכבוש את נבואתם.
_________________
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
כשהמנהיג הופך מונהג, זו הסיבה שהקב"ה מאס בשאול להיות מלך בישראל...
נשלח ב-13/6/2013 10:54
בן ציון
רב שמפחד לומר את דעתו ("דעת תורה", נכון?) בגלל פחד מקנאים מטורפים, למרות שציבור ענק סר למשמעתו ולמרות שיש לו כלי ביטוי חשובים ומשפיעים מאד, כגון עיתון ומפלגה, אינו נקרא "מנהיג" ואני מסופק אם ביכולתו להקרא "רב".
הוא אולי ת"ח גדול, אולי מחדש נפלא, אולי ר"מ או ראש ישיבה מצוין, מנהיג ורב הוא לא!!!
הוא פחדן!!!
איפה "ולא יבוש מפני המלעיגים עליו"?
איפה "לא תגורו מפני איש"?
ואיפה הבנתו בדרכם של גדולי הדורות הקודמים שלא חתו ולא נרתעו ממתנגדיהם, קולניים וחזקים ככל שהיו!
והדוגמאות רבות מספור.
נשלח ב-13/6/2013 10:15
בןציוןכהנא כתב:
יש אומרים, אם הרבנים אינם מספיק אמיצים בשביל לומר ברבים את שהם אומרים בביתם, אחפש לי רבנים אחרים או אעשה ללא הוראת רבנים.
ואני אומר, היות והמניע של אותם הרבנים הוא הפחד (המוצדק) מאינשי דלא מעלי, בואו נמצא את הדרך להקטין את החשש מהני בריוני והרבנים כבר לא יאלצו לכבוש את נבואתם.
_________________
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
יש אומרים שאם הרבנים אינם אמיצים הם לא "גדולים".
ואולי צריך להגיד בקול צלול, הרבנים אינם דואגים לפרנסת הציבור, בין בכוונה ובין שלא בכוונה.
על הציבור לדעת שבנושא פרנסה הוראות הרבנים אינם בגדר הוראה או המלצה וכל אדם יעשה מה שהוא מבין מתוך מה שלמד וידע (או שיחפש אנשים גדולים באמת שיהיו מוכנים להנחות גם בדרך זו).
אני מניח שאם הציבור ינהג כך, עם הזמן יקומו "מנהיגים" שינחו את הציבור, בעוד שאלו הקיימים בחלקם יעסקו בהעברת שיחות מוסר, חלקם בתחרות ידיעת ש"ס ופוסקים עם מחשב פרויקט השו"ת, חלקם בפסיקת הלכות במה שהם מבינים, חלקם בניסיונות אינטלקטואליים לתרץ בעיות בלימוד וחלקם בשאלה מה כתבו עליהם בביטאוני הציבור....
נשלח ב-13/6/2013 09:46
תלמידטועה כתב:
בצ"כ
חושבני שדי מאלף שהוראות שפויות נאמרות בלחישה בלבד ולא מצינו מהן בקול רם
יודע לי על לפחות מקרה אחד בו אחד מהרשימה שהובאה כאן לפני נשאל ובלחישה התיר אך כאשר נזעקו העסקנין אסר בקול
הבעיה ידועה, השאלה היא איך פותרים אותה.
יש אומרים, אם הרבנים אינם מספיק אמיצים בשביל לומר ברבים את שהם אומרים בביתם, אחפש לי רבנים אחרים או אעשה ללא הוראת רבנים.
ואני אומר, היות והמניע של אותם הרבנים הוא הפחד (המוצדק) מאינשי דלא מעלי, בואו נמצא את הדרך להקטין את החשש מהני בריוני והרבנים כבר לא יאלצו לכבוש את נבואתם.
