תרופה ליהודים וחסידים בלבד

ירובעל, הדברים כלל אינם פשוטים כדרך שבה אתה מתאר אותם. הנה ישנם אלפי אנשים במקומותינו המאמינים בסגולות הרפואיות של הקריסטלים. הם נשבעים שכל גביש שהוא בגודל אגוז מקרין עליהם אנרגיה חיובית המרפאת אותם מאיזה חולי מסוים. הם רוכשים ומחזיקים אותם בכיס או בשרשרת על הצואר. שאל את עצמך אם היית מוכן לנסות את הטיפול בקריסטל עבור קרוב שלך שלקה בשבץ מוחי או ארוע לב, ויש כמה דקות חיוניות לטיפול בהול בו. למרות המון העדויות העקביות לא הייתי מעיז לנסות. ההגיון אומר לי שצריך להיות איזה הקשר, אפילו מטורף, המאפשר להאחז בו כדי לבצע את הנסוי בשעת מצוקה. שוחחתי עם אישה חביבה, אקדמאית, אשר עבדה בבר אילן וטענה לפני כי היא ממש חשה בידה תחושה אנרגיה שונה שהיא מקבלת מכל אבן ואבן אותה היא אוחזת האגרוף קמוץ בחוזקה. אני בטוח ביושרה ובאמונתה, אבל בעינים עצומות לא ידעה להבחין בכלום. שבר חצץ, חתיכת פלסטיק וגביש פלואוריט 'הקרינו' בדיוק אותה 'תחושה אנרגטית' אשר לא היתה אלא מאמץ שרירי היד הקפוצה בחוזקה. כמובן, הנסיון הזה לא שכנע אותה כלל וכלל.

אף אחד לא נרפא משפעת משום שהקריאו לו את ספר הטלפונים של אילת החמה. בדרך הטבע המחלה חולפת מעצמה כעבור כמה ימים. אבל יש גם מחלות הגורמות צהבת החולפות מאליהן, והיונים מועילות לכך בדיוק כספר הטלפונים מאילת. אני זוכר את הצהבת שלי לטובה. היא חלפה לה, בלי יונים, לאחר כשלשה שבועות והעניקה לי חופשה ארוכה ונעימה מלימודים. על סיבת התמיכה ביונים וההתעלמות מספר הטלפון אעמוד בסוף.

 נוכל לבדוק התנהגות רציונלית על ידי הכנסת גורם נוסף, מוגבל וכבד משקל, - כסף. לפני שנוציא כמה מליונים, חובה למצא איזה 'דבר מה נוסף' [ביטוי מעולם המשפט] שיחזק את העדויות ויתן להן טעם אוביקטיבי. מה לעשות, אבל עדויות, גם עקביות ומרובות, באות הרבה פעמים ממקורות ומניעים שגויים, לא ראויים, אפילו שליליים, או סתם מתוך אי הבנה וקשירה חסרת כל טעם בין שני דברים שונים חסרי הקשר. הגורמים לצהבת ידועים ברובם וחסר מה שיקשר אותם עם יונה המונחת על הטבור. לעומת זאת, אם היתה עדות עקבית כי חליטת עלי צמח מסוים מועילה, יש טעם מובהק לבדוק אותה.

האדם אינו רק יצור רציונלי. יש בו עוד כשרים חיוניים וחשובים ביותר, אסור לדכא אותם. אני חושב שאם נבדוק כראוי נמצא בכל אדם אלו שהן אמונות אי רציונליות ואפילו תפלות, זה נורמלי לחלוטין. הבעיה היא במציאת המידה הנכונה, הן עבור פרט מסוים, והן עבור החברה כולה.

אנחנו חיים בחברה חופשית, ומותר לאדם ולקבוצות להחזיק גם באמונות תפלות, לעסוק בכשפים, לקרא בקלפים ובקפה. השיקול שלהם נובע, פעמים רבות, ממניעים אמוציונליים ולא רציונליים. יש גם המספקים את האמצעים לכך, והם מונעים דוקא משיקול רציונלי של רווח כספי הגון. הבט סביבך, לא תתקשה למצא. אם רצונם בכך, יקימו לעצמם בתי חולים שבו הטיפול שינתן יהיה קמע אישי צמוד למצחו של החולה על פי בחירתו. אין שום ספק שיהיו רבים אשר הדבר יועיל להם, בעיקר אם הקמע נדיר ומחירו רב מאד. העדויות תופענה כנהר המתגבר, גם הלחץ במחלקות הפנימיות של בתי החולים הרגילים יפחת במקצת [לא בטוח], ובלבד שהדבר לא יגרום לאיזו אפידמיה.
חשוב אם היית מוכן כי אדם המונע מאמוציה המעוותת את תפיסתו, יעיד נגדך בבית המשפט, ותישלח למאסר משום ש'משהו במראה שלך' נתפס בעולם הרגשי של העד כ'פרצוף של פושע', ובאופן של אמת סוביקטיבית העד רואה את הנתון האוביקטיבי באופן מעוות. וכי לא חסרו עדים רבים ועקיבים לעלילות הדם שפגעו בנו? וכי לא ברור הדבר ששתינו את דמו של ישו, וכעת אנחנו משתמשים בדם ילדים נוצריים תמימים לאפית מצות? חסרו עדויות עקביות ומהימנות לכך?
בעיה אחרת חשובה דוקא מבחינה חברתית. קבוצה אשר לאמונות התפלות חלק מכריע בעולמה נוטה לפיגור חברתי, השכלתי, תרבותי וכלכלי. לכך יש השלכות רחבות וחריפות מאד, הגולשות אל מעבר לחברי אותה קבוצה.

אין צורך בקורט גדל כדי להבין שהרציונליות מוגבלת, אבל גם אי-הרציונליות מוגבלת. הבעיה כאן במה שלרציו קל יותר לבדוק ולשרטט גבול, ואילו אי הרציונליות חסרה את הכשר הזה ומכאן הסכנה העצומה הטמונה בה, משום הדחף העצום שיש לאדם לפרוץ את הגבולות. דחף זה מצוי גם בתבונה עצמה, אבל הוא ממש חסר מעצורים והרסני עד מאד מחוץ לה.  

נדמה לי כי מניע הויכוח כאן הוא אחר לגמרי. חלק מהתומכים ב'הגיון היונים' באים מתוך עמדה נתונה מראש שענינה לשמר עמדות אירציונליות אמוניות, ולתת גם להן תוקף רציונלי, לאמור, להביא גם עמדות אלו בשיקול הרציונלי. די יהיה בעדות עקיבה של רבים כדי לתת תוקף רציונלי לעדותם מבלי שיהיה צורך לבדוק את טיבה של העדות, משקלה, דרך היווצרותה וכדומה. משום כך אין כאן אפשרות שכנוע של טעם.

עודד

אני מסכים אם דעתו של מיכי ברמת העיקרון של מדע ורפואה ציבורית. בסוף צריך להציל אנשים ורצוי שהדברים ייעשו בדרך שבאמת לרוב עובדת. זו שאלה עובדתית. השאלה שאני רוצה להעלות בהקשר זה היא על הזכות להאמין בדברים שנראים לזולת כשטויות. אני לא מדבר על זכות פשוטה אלא על הזכות לא להיות נרדף בפועל או אפילו אינטלקטואלית. אדם אוהב אדם אחר, אוהב את משפחתו, מאמין באלוהיו, מקושר לאדמו"ר שלו, נאמן למולדתו, אוהב גלידה. כל הדברים הללו לא ממש נופלים תחת ביקורת או בקרה של כלים רציונליים. גם אם מנסים זה לא כל כך מוצלח. נזק ממשי של אמונות כמו המנעות מטיפול רפואי יעיל או מה שאנחנו רואים בכל מיני כתות דורש לעיתים התייחסות כוחנית למנוע אסון. אבל היכן שהדברים לא מסוכנים לא ברור לי האם זה נכון להתעמר אינטלקטואלית במאמינים האלה. כבר הוכח מזמן על ידי קורט גדל שלא כל האמיתות יכיחות. כך שרציונליות בהגדרה היא כלי מוגבל. אבל הטענה היא לא שמא האמונה ברפואת יונים היא אמיתית שכן בשביל זה יש מדע, אלא מה צריך לעשות עם האנשים שמאמינים בזה? אני חושב שחובתנו להציע את דעתנו שמא היונאי פתוח לדעות ושכנוע אבל חמלה וצניעות לא תזיק כאן. לפני שעוקרים אמונות טפלות הידיים צריכות לרעוד.

זאב כותב: 'עודד טוען נגד הצורך וההזדקקות לערוך בכלל ניסוי'.
- כלל לא עלה בדעתי רעיון מטופש שכזה, אני קרוב לעיסוק הזה.

מואדיב כותב: 'מה כלל ההכרעה שלך מתי ראוי לבצע ניסוי ומתי לא?'
- זו שאלה של טעם המעידה על חשיבה הגיונית. יש מקום חשוב גם לרעיונות מטורפים בגלל הפוריות שבהם. צריך לחשוב מה מבדיל רעיון מטורף מרעיון סכל.

מואדיב כותב: 'אם הטענות ... נתמכות בעדויות אמפיריות'.
- מהי עדות אמפירית? מי ראוי להעיד עדות אמפירית? איך קובעים את משקלה? האם העובדה כי הקריאו את ספר הטלפונים לחולי שפעת, ו 95% מהם החלימו, ראויה להחשב עדות אמפירית? מה משקלה? מה משקל עדותו של התלמיד דובר האמת מגוש עציון?
בכל הצניעות, נראה לי כי מואדיב שואל שאלות נכונות בדרך לברור העניין.

רוח דברי מדאברהם  בפסקה הראשונה לזאב מתאימה גם להשקפתי, בעיקר האזהרה שבסופה. עדיין 'חובת בדיקה שיטתית' של 'עדויות רבות ועקביות' לא תגרום אצלי הצעדת חולים לעבר הספארי. יש בדיקות מקדימות והכרחיות כדי לתת איזה תוקף ראשוני לעדויות רבות ועקביות, אשר, פעמים הרבה, אין בהן יותר ממשאלת לב חזקה מאד ובכל זאת הזויה לגמרי.
דברי מדאברהם על זמלוויס שגויים ונותנים פרוש שגוי לדעתי. מיקרואורגניזמים היו ידועים מימיו של לוונהוק, מאה וחמישים שנים קודם לכן. הוא עורך בדיקות ביולוגיות נסיוניות על סמך תופעות [עדויות] בעלות הקשר, הנותנות טעם חזק לנסיונותיו. הוא פועל בדרך אופינית לאנשי המהפכה התעשיתית והמתודה הנסיונית שלהם בשטחים רבים.  אני חושש כי ההתנגדות שהוא נתקל בה היא מאותו הסוג של אלו התומכים ביונים, וד'ל. זכרו גם כי הטוענת לתגלית הזו קובעת כי היא טובה ליהודים בלבד.
STULTITIAE LAUS   

כמה מבין הקוראים עשה צעד ראשון ופשוט, לשאול מהי בכלל צהבת?
עודד

ובקצרה:

הא - להתעלם - לכתחילה.

הא - לקבל - בדיעבד, לאחר שמישהו כבר הלך ובדק.

וק"ל.

(איני זוכר אם חלקתי איקון ירוק למיכי, וגם אם כן אז שוב. אבל ראוי להעריך גם את הביקורת של וולנד. גם הוא מקנא את קנאת הרציונליות, וזה, הרציונליות, דבר שמאד חסר בעולם... ורק צריך שמרוב התלהבות לרציונליות לא ננהג גם אנו בקנאות יתר, סמיילי).

תודה.  הבנתי, קבלתי.

זאב,
כפי שהסברתי גם לעודד: יש הבדל גדול בין דעה לבין עדות. כשמישהו מביע דעה הזויה לא אלך לבדוק אותה במעבדה. אבל אם מישהו מביא עדות, ובפרט עדויות רבות ועקביות, בהחלט יש לבדוק אותן. לא הרי לקבל את דבריו רק כי הוא מעיד (את זה באמת לא הייתי עושה), להרי חובת בדיקה שיטתית שלהם (שזה ודאי יש לעשות). אחרת אתה נכשל בהיצמדות לדעות קדומות, מה שהיה תוקע את כולנו אצל אריסטו.
לכן הבאתי את הדוגמה של זמלווייס, שמבחינתו מיקרואורגניזמים היו כמו שדים או יונים מבחינתנו, ולשיטתו של עודד לא היה עליו לבדוק את ההצעה ההזויה לתלות בהם את קדחת היולדות. זה כמו מישהו שיאמר שהסרטן כיום נגרם על ידי פיות בעלות חמש כנפיים שמגיעות אליך אחרי ששתית מיץ אשכוליות.
וכבר אמר על כך מוהר"ר קונן דויל זצ"ל (חותם הארבעה): ברגע שאתה מסלק את הבלתי אפשרי, מה שנותר, כל כמה שאינו סביר, חייב להיות האמת.
 

.


זאב,

מה כלל  ההכרעה שלך מתי ראוי לבצע ניסוי ומתי לא?


דוקא הדוגמא למעלה של זמלווייס היא מצויינת. טענו כנגדו בדיוק את מה שטוענים כיום כנגד הומאופתים וכו'. הטעות היתה, שאם - אמפירית - ראו אצלו פחות תמותה מהמקובל, הרי שכדאי היה כבר לבדוק את טענותיו באופן מדעי.
אם הטענות כלפי השיטה עם היונים נתמכות בעדויות אמפיריות, אולי זה לא כל כך מופרך לבדוק את הטענות הללו. מסתמא, יתברר כי מדובר בשרלטנות, אבל אם כל כך הרבה אנשים טוענים שזה עזר להם, אולי כדאי לשמור על ראש פתוח.
אגב, בדקו כמה וכמה פעמים גם שיטות לא פחות הזויות, מהומאופטיה ועד אירידיולוגיה - שהמופרכות שלהם צועקת לעין לא פחות.

התוצאות, אגב, היו כצפוי.

הרב מיכי,
עודד טוען נגד הצורך וההזדקקות לערוך בכלל ניסוי. מוסכם שע"מ שנוכל להגיד בהחלטיות שיונים\קוורץ אנרגטי אינו מועיל יש צורך בניסוי. אך האם זה רציונלי לבדוק כל רעיון הזוי שיעלה על הדעת?!.
זה בדיוק הלעג על מי שערך ניסוי לבחון את תרופת היונים.

.



בדיחה של פנימאים:

איך קוראים לשני אורתופדים שמתבוננים בפלט של ECG ?

Double-blind study

מיסטר לינקולן, הסברתי זאת בדבריי.

עודד, 
כתבת:
האם אינך רואה כי אין כל קשר בין 'המתודה' של היונים המתות ובין הדרך שהלכו בה זמלוויס או ג'נר לפניו, למרות הדעות הקדומות והלעג? האם ששים השנים שבין 1770 ל 1830 אינן מספרות לך דבר המנוגד כל כולו ל'מתודת' היונים? אני משאיר לך ולקוראים למצא את ההבדל.

אודה ולא אבוש: איני רואה בדל הבדל. למען האמת, יש לי חשד שאין הבדל, אלא אם עיניי לקו בסמיות מדאיגה.
לעומת זאת, ואולי מחמת אותה סמיות עיניים וליקוי מאורות שלקיתי בו לעת הזאת, איני רואה גם את הקשר בין דברי אותה מלומדת הקוורץ שהבאת לבין הנדון דידן. אני מדבר על עדויות ואתה עונה לי בדעות. כדי להחליט שהעדות אינה אמינה, או שמדובר בפלצבו, יש לערוך ניסוי. אני לא מכיר דרך אחרת, למעט דעות קדומות כמובן. אבל אני לא ממליץ על המתודה הזו (=של דעות קדומות) על אף היתרונות הרבים שלה שכמובן לא ניתן להכחישם.