מחכים ..

בכל נקודה שאתה נמצא בה - נראה שזה הכי נורא...
אבל בכנות, קשה למדוד, בטח מאחד לשני.
כל אחד מרגיש על עצמו, וזה משתנה אדם לאדם...

למה שתשארי ניטרלית?

מה יותר כיף - 

כשאין הצעות ואפשר לחיות בלי לחץ.. להיות יותר שקועים "באני" העצמי.. להתמקד במטרות וביעדים בלי לחצים ומתחים מיותרים...?

או כשיש עודף הצעות ואז מרגישים רצויים.. מבוקשים.. ויותר מכך, נבנים.. מתמודדים.. מתחשלים.. מפנימים מסרים שלא היינו יכולים להבין בלעדי הפגישות....?

דעתכם/ן?!

כשאין הצעות זה לא נעים, ההרגשה נעה בין "איך זה שלא מוצאים מישהו שיכול להתאים לי" לבין "לא חושבים עלי".
כשההצעות לא מתאימות זה תלוי בגישה שאיתה הולכים לפגישה. אם לחוצים למצוא את מי שמתאים, אז כשלא מתאים מרגישים בזבוז זמן, טרטור וכו'..
ואם הולכים בגישה של: אם זה לא מתאים, יש לי הזדמנות להכיר עוד סגנון של מישהו- ההרגשה היא אחרת לגמרי.

הכי מעצבן זה השדכניות שחושבות שהן מנהלות את העולם.

לעניות דעת ריקי... (לא חוויתי חוסר הצעות אלא ההפך... ובקושי גם נפגשתי)
חוסר הצעות במובן מסוים זה מועקה נפשית.... להיפגש הרבה ולא יוצא כלום זה גם מועקה נפשית וגם פיזית ... (בעיקר לבנות) 
שניהם לא נעימים.... אבל זאת שאלה סובייקטיבית...