הנה מכתבו של הרבאיי המזרוחניק אליעזר מלמד בעניין הרפורמים
לא ברור לי מה בדיוק אירע בליל תשעה באב ב'עזרת ישראל' שבכותל המערבי, על כן בלא להאשים אף צד, אעסוק במה שראוי להיות, כדי להגדיל את השלום בין כל בני ישראל וכדי שכל ישראל יהיו קשורים ככל היותר להר הבית.
מכיוון שישנם יהודים רבים שמזדהים עם התנועה הקונסרבטיבית והרפורמית, ועל פי הערכים המנחים אותם תיקנו לעצמם תפילות משותפות לגברים ונשים בנוסח ובכללים שאינם על פי ההלכה המסורה ומנהגי ישראל, והם חפצים להתפלל ליד הכותל המערבי כרצונם, נכון לקבוע שב'עזרת ישראל' יוכלו לקיים את תפילותיהם בכבוד הראוי. ואם יתרבו הבאים להתפלל תחת הנהגתם, יגדילו וירחיבו למענם את 'עזרת ישראל' ככל הנצרך. ובני הציבור הדתי והחרדי ששומרים על ההלכה והמנהג אינם צריכים להצטער מכך שבני התנועות הללו מגיעים לכותל, אלא לשמוח על כך שעוד אחים יהודים קשורים למקום המקדש ועוד אחים רוצים להתפלל לאבינו שבשמיים, ולהביט בעין טובה על כך שלמרות שאנו חולקים על מה ששינו מההלכה אנו יודעים לכבד ולהעריך את כל הדברים הטובים שבהם. גדול קידוש השם מחילול השם.
ראוי לרב הכותל שיכבד את כל היהודים מכל הזרמים. וכאשר תרצה קבוצה של קונסרבטיבים או רפורמים לבוא להתפלל, יקבל את פניהם ב'עזרת ישראל' בברכת ברוכים הבאים. ואף ש'עזרת ישראל' אינה כפופה להוראותיו ההלכתיות כדין בית כנסת, היא צריכה להיות מקום שגם לו הוא דואג במרב הכבוד. כלומר, למרות שלא יתפלל עמהם מפני שמירת ההלכה, ישמח מאוד בבואם להתפלל בכותל ויעודד אותם לפקוד את הכותל בקביעות ובקבוצות גדולות ככל האפשר. ואף ידריך את הסדרנים לסייע להם בכל מה שאפשר, כדי שיוכלו להתפלל באופן הנעים ביותר לה' אלוקינו ואלוקי אבותינו. ואם יצטרכו ספר תורה ידאג לכך בהדרת כבוד. מתוך כך, בטוב טעם ודעת, ישתדל להרגיע את האנשים שמעוניינים להתקוטט שיתרכזו בתפילותיהם מתוך אהבת ישראל. ויפנה את הנשים שרוצות לקרוא בתורה בראש חודש ל'עזרת ישראל', וידאג לכל צורכיהן בכבוד. ואם יהיה חשש שיהודים שונים יתפסו את 'עזרת ישראל' בשעה שקונסרבטיבים או רפורמים רוצים להתפלל, ידאג להפנותם למקומות אחרים בכותל, כדי שכל היהודים יוכלו להרגיש כבנים אהובים לה' בכותל המערבי.
עיר שעושה את כל ישראל חברים
על שמירת השלום בין כל ישראל צריך להקפיד במיוחד סביב הר הבית, ולשם כך הורו חכמים להקל בהלכות ובתקנות. שבכל השנה קבעו חכמים שמגעם של עמי הארץ מטמא, מפני שהיו מביניהם שלא הקפידו בהלכות טומאה וטהרה. אולם כדי שלא ליצור חיץ בין העולים לרגל, הורו חכמים לסמוך על עמי הארץ שעולים לרגל שכל האומר על עצמו שהוא טהור מאמינים לו ומגעו אינו מטמא את בשר הקורבנות ושאר המאכלים. וסמכו דבריהם על הפסוק: "וייאסף כל איש ישראל אל העיר כאיש אחד חברים" (שופטים כ, יא) - כשכולם נאספים יחד, כולם במעלת חברים שנאמנים לטהרה (חגיגה כו, א). וכן נאמר: "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו" (תהילים קכב, ג) - שעושה את כל ישראל חברים (ירושלמי חגיגה ג, ו).
מחאה ומחלוקת זמנית
שאלה: אבל הרפורמים והקונסרבטיבים שינו את ההלכה, ויש ללחום בהם ובדעותיהם הרעות ולא לתת להם דריסת רגל, כדי שיתבטלו מהעולם.
תשובה: אכן לפעמים כאשר מתחילה תופעה לא רצויה, מתייחסים אליה בחומרה כדי לנסות לבטלה. אולם כאשר נוכחים לדעת שהמחאה וההרחקה לא הועילו, צריכים לחזור ליסודות של אחדות ישראל. וכן מצינו ביחס לעמי הארץ, שרבים מהם היו עוינים מאוד תלמידי חכמים, וכפי שאמר רבי עקיבא על עצמו: "כשהייתי עם הארץ אמרתי: מי ייתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור" (פסחים מט, ב). שאלו אותו תלמידיו: למה כחמור ולא ככלב? השיב: מפני שהכלב נושך ואינו שובר את העצם, והוא רצה לנשוך כחמור שנושך ושובר את העצם. עד כדי כך! לפיכך תיקנו חכמים, שאין לצרף עמי הארץ לזימון. אולם לאחר מכן, בימי הראשונים, יצאה הוראה לצרף עמי הארץ לזימון. שהואיל והמחאה החריפה לא הועילה להחזירם בתשובה, מוטב שלא להרחיקם וליצור איבה יתרה (תוס'; שו"ע או"ח קצט, ג; פניני הלכה ברכות ה, ח). וזאת על סמך דברי רבי יוסי (חגיגה כב, ב) שהורה להקל ולהאמין לעמי הארץ על טהרת יין ושמן כל השנה, שאם לא יסמכו עליהם "יהא כל אחד הולך ובונה במה לעצמו, ושורף פרה אדומה לעצמו".
לכן, בשלב הראשון כאשר היה נדמה שאפשר לבטל את הרפורמה, ניתן להבין את המחלוקת. אולם לאחר שלצערנו כבר נוצרו במות שונות, ולמדנו שהמלחמות לא הועילו, אין להמשיך במחלוקת ולהעמיק ולהרחיב את הקרע בישראל. ובמיוחד לא בירושלים עיר קודשנו, שעושה את כל ישראל חברים.
ראוי להוסיף, לצערנו יש מיהודי התפוצות המשתייכים לתנועות הליברליות, הקונסרבטיביות והרפורמיות, וכן לקצה המחנה החרדי, שכל כך התנכרו לשורשיהם ולמדינת ישראל עד שנהיו לה לאויבים והם מחרימים את מדינת ישראל ואת הכותל. לכן, כאשר חניכי התנועות הקונסרבטיביות והרפורמיות באים לכותל להתפלל, ראוי לברכם על כך ולהאיר להם פנים
יזהר הס ב'עזרת ישראל' בדרום הכותל המערבי
בית כנסת
שאלה: הלוא הכותל המערבי הוא בית כנסת, ואיך אפשר לנהוג בבית כנסת שלא כהלכה?
תשובה: לכן הקצאת 'עזרת ישראל' לצורך כך היא פתרון הולם. מצד אחד הוא נותן מקום של כבוד לכל היהודים ליד הכותל המערבי, ומאידך, מכיוון שאינו ברחבה העתיקה שיש עליה חזקה של בית כנסת, אין בכך הפרת הנוהג ההלכתי המקובל בבית כנסת.
זיכרונות מקהילת ברסלאו
סבי המחנך פרופ' יוסף ולק ז"ל כתב בספרו (כיום אתמול, עמ' 69) מאמר על הקהילה היהודית בברסלאו, שבה נולד וגדל, שהייתה השלישית בגדולה בגרמניה והתייחדה בכך ששמרה על אחדות בין היהודים מכל הזרמים והדעות: "אחדות זו הושגה על אף (או שמא בגלל) המאבק החריף שהתחולל בקהילת ברסלאו באמצע המאה ה־19, בין נציג האורתודוכסיה המחמירה, הרב שלמה טיקטין (1791-1843, תקנא-תרג), לבין אברהם גייגר (1810-1874 תקע-תרלד), מראשי תנועת הרפורמה, המרחיקה לכת בסטיותיה מן ההלכה.
"אחר מותו של הרב טיקטין הושגה פשרה בין שני הזרמים על ידי יצירת שני איגודים בעלי זכויות שוות, שבידיהם הסמכות הבלעדית על דפוסי החיים הדתיים של חבריהם. ליישוב הסכסוך תרמו גם שני הרבנים, בנו ויורשו של הרב שלמה טיקטין, הרב גדליה טיקטין (שנות רבנותו 1843-1886, תרג-תרמו), ועמנואל יואל, יורשו של גייגר (כיהן בשנים 1863-1890, תרכג-תרנ), שידעו להתגבר על משקעי המחלוקת. מאז ועד ימיה האחרונים של הקהילה הקפידו הרבנים של שני הזרמים על יחסים אישיים תקינים ולעיתים אף ידידותיים.
"רק בברסלאו אפשר היה לראות בשבת אחר הצהריים שלושה גברים לא צעירים, חבושי כובע צילינדר בגן העיר... מצד אחד שרגא פיש (פרדיננד) רוזנטל (1838-1921, תקצח-תרפא), רב הקהילה האורתודוכסית, מצד שני יעקב גוטמן (1845-1919, תרה-תרעט), רב הקהילה בבית הכנסת הליברלי, ובאמצע מרקוס ברן (1843-1920, תרג-תרפ), פרופסור הסימינר (שאותו ייסד הרב זכריה פרנקל 1801-1875, תקסא-תרלה, והיווה תשתית לתנועה הקונסרבטיבית)...
"הלך רוח זה ששרר בקהילתנו, בא לידי ביטוי גם במספרם הרב יחסית של חברי ההסתדרות הציונית... גם ייסוד בית הספר היהודי ב־1920, שזכיתי להיות בין תלמידיו הראשונים, התאפשר רק על סמך הבנה הדדית בין הציונים, לרבות החילונים שבהם, לבין האורתודוכסים...
"על החותמת של קהילת ברסלאו נראים שני מקלות עצים מצטלבים ומתחתם הפסוק 'והיו לאחדים בידיך', ומיד נזכרים בראשית הפסוק: 'וקרב אותם אחד אל אחד לך לעץ אחד' (יחזקאל לז, יז). זוהי המשימה. ושכרה - אחדות"!
ט' באב
אמרו חכמים: "מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני שלושה דברים שהיו בו: עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים... אבל מקדש שני, שהיו עוסקין בתורה ובמצוות וגמילות חסדים, מפני מה חרב? מפני שהייתה בו שנאת חינם. ללמדך ששקולה שנאת חינם כנגד שלוש עבירות: עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים" (יומא ט, ב). ועדיין איננו יודעים עוון הראשונים או האחרונים חמור יותר. השיב רבי אלעזר: "תנו עיניכם בבירה". שבית המקדש הראשון נבנה אחר שבעים שנה, ובית המקדש השני עדיין חרב.
ט"ו באב
אמרו חכמים: "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים" (תענית ל, ב). יום הכיפורים נחשב יום טוב במיוחד, שכן הוא יום סליחה ומחילה. השאלה מה המיוחד בט"ו באב? כמה הסברים הובאו בגמרא, ורבים מהם קשורים לאחדות ישראל. א) "יום שהותרו שבטים לבוא (להתחתן) זה בזה". ב) "יום שהותר שבט בנימין לבוא בקהל", לאחר המלחמה הגדולה בין ישראל לבנימין, בעקבות תמיכת בני בנימין ברשעים שהתעללו בפילגש. ג) יום שביטלו בו את השומרים שמנעו מתושבי ממלכת ישראל לעבור לממלכת יהודה כדי לעלות לרגל.
לעיתים ההתגברות על רגשי השנאה והצורך להאיר פנים למי שמתנגדים לו מסיבות צודקות, כדוגמת זיכרונות המלחמה העקובה מדם עם שבט בנימין, היא עינוי נפש יותר מצום יום הכיפורים. לכן התיקון של יום ט"ו באב שקול במידה מסוימת ליום הכיפורים.
יהי רצון שבימים הללו שבין ט' באב לט"ו באב נזכה להרבות שלום בישראל, ומתוך כך נשוב כולנו בתשובה שלמה.
לשאלות הלכתיות: [email protected]
נשלח מהאנדרואיד שלי
תוקן על ידי יו_טיוב ב- 26/11/2021 15:17:17
 |
|
|
