| נשלח ב-29/5/2013 23:03 |
 |
| |
רגישות
רגישות ואמונה בשינוי, אלו הגורמים שהשפיעו על החלטתו של שמואל לנטוש את בית אבא, ולצאת למסע בעקבות אמא.
אחח לא קלים היו חייו של שמואל... צעיר היה, כבן שנתיים ימים, עת נפרדו הוריו זה מזו. מאז גדל בין 2 בתים שסוע ומחולק. החברים לא הציקו בשאלות, אך יותר מכל כאב שמואל את כאבו האישי על פרידת הוריו. עם השנים עומעם הכאב ושמואל החל להתעסק בחייו הוא, אך הוא נשאר תקוע עמוק בלב בפינה אפלה, פינה שאותה שמואל העדיף להשאיר סגורה
עד לאותו היום... שמואל היה אז בן שמונה עשרה שנה. מאז בר המצווה שלו גדל בבית אביו, בהיות שאמו פרקה מעליה עול תורה ומצוות ואביו חפץ לגדלו בן תורה לכל דבר ועניין. ואכן שמואל לא אכזב, הוא שקד על תלמודו ועשה חיל, מוריו ניבאו לו גדולות ונצורות. הראש ישיבה בישיבה בה למד נהג תמיד לאמר לאביו כי כזה בעל כישרון זמן רב הוא לא פגש, ואכן כזה היה שמואל, מוכשר ואהוד ביותר על חבריו.
באותו יום יצא שמואל למכולת לקנות מספר מצרכים לבית. בפתח המכולת הא ראה מחזה מעניין: בעל המכולת עומד ומדבר עם אשה זרה שאותה הוא לא הכיר, אולם משהו בפניה גרם לליבו להפסיק מלפעום. היא דמתה באופן נדיר לאמו, אמא האהובה שאותה הוא כבר לא ראה מספר שנים. באחת הציפוהו הזכרונות והחזירוהו לשנות ילדותו, עת גר לסירוגין בבתי אביו ואמו ונסע מפה לשם. זכר אמו האהובה עדיין היה אצור בקרבו, ועם שהיה ירא שמיים וחזק בדת, החליט לצאת למסע פרטי - המסע אחר אמו
המשך יבוא אי"ה...
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2013 15:18 |
|
| |
מתפתח יפה...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2013 03:53 |
|
| |
לא נעים, תכניס אותה כבר, בטח כואבות לה הרגליים.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2013 16:47 |
|
| |
מיימוני בתור אחד שעשה צבא אני מודע לרגישות בעניין... אבל באמת תסכים איתי שהם קצת נסחפו עם העניין הזה. ואם הייתי מספר על צעיר חילוני שנסע אז זה כבר היה יותר מובן? והיה ברור שיש לו כסף?...
ונמשיך בסיפור: את מסעו ליפן עשה שמואל בטיסה ארוכה במהלך הטיסה הוא התנמנם הרבה, ובשאר הזמן הכיר כמה ישראלים שטסו לשם. אחד מהם סיפר לו על קהילייה של אנשי עסקים שהוא משתייך אליה, ושמואל החליט להתלוות אליו בצאתו מהמטוס. עם רדתם מהמטוס נסעו במונית והגיעו עד לפרוור שקט בטוקיו הבירה, שם התגורר איש העסקים מזמן לזמן כשפקד את המדינה (מלשון "פקד את שרה"...)
הדירה הייתה נחמדה למדי שום פאר חיצוני לא בלט ממנה, אך בתוכה היא הייתה מצוידת בכל הנדרש, כולל רדיו ומחשב ועד לפרטים הכי קטנים. שמואל קיבל חדר עם מיטה נוחה, הכין לעצמו אוכל, ונשכב על יצועו לישון. במהלך הלילה התעורר מספר פעמים, והרהר על מצבו. עד לפני שבועיים היה בחור ישיבה לכל דבר ועניין והנה כעת הוא במהלך מסע בעולם, כבר למעלה משבוע שלא פתח ספר תורני וגם הכיר כמה מאנשי העולם הגדול. שמואל חיזק את עצמו בכך שהוא בשליחות חשובה ונרדם שוב.
עם בוקר העיר אותו בעל הבית וסיפר לו שהוא צעק במהלך השינה דברים כמו: עזבו אותי, נמאס לי מכל זה, ועוד. שמואל חיך במבוכה. בעל הבית עידכן אותו שהוא יוצא כעת לפגישה חשובה, ובעוד כשעתיים אמורים להגיע לכאן השותפים שלו.
שמואל הודה לו בשמחה ועמד להתפלל, לאחר מכן אכל, וניסה לפתוח ספר יהודי מזמן שנשא עמו בכליו. לא עברו מספר דקות והוא שמע צליל של מפתח במנעול, המנעול הסתובב ואז הדלת נפתחה, ובפתח עמדה................................... אשה
המשך יבוא אי"ה
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2013 23:25 |
|
| |
מה שמו לו במזוודה?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2013 13:31 |
|
| |
מרתק!
רק שאלה אחת, בשקט, ששר האוצר לא ישמע: מהיכן היה כסף לבחור ישיבה לנסוע לאנגליה ושוב ליפן? ולקנות הרבה שימורים שיהיה לו מה לאכול כשר? (נניח שהוא היה פטור מגיוס מאיזו סיבה - או שהוא כבר התגייס והיה סוכן מודיעין שהשתמש בחיפוש אחרי אמא לצרכי המוסד. אבל אני לא רוצה לגנוב את הסיפור...).
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2013 00:06 |
|
| |
שמואל ניגש לראש הישיבה והודיע על החלטתו, הוא זכה לברכת הדרך. ראש הישיבה נתן אימון מלא בתלמידו ולא חשש כלל לעתידו הרוחני, אולם יחד עם זאת הזהירו מפני הבאות, והבהיר לו כי לא קלה תהיה דרכו. גם אם תפגוש את אמא - ספק רב אם היא תרצה לשמוע את מה שיהיה לך לאמר - התרה בו ראש הישיבה, אולם שמואל איתן היה בדעתו ונחוש בליבו לצאת למסע
וכך קם בבוקר בהיר, ארז את מעט מטלטליו, ויצא למסע. ראשית דרכו הייתה לאנגליה, ערש הולדתה של האם. שם גרו בני משפחתה אותם זכר שמואל מהימים הטובים, ודרכם קיווה להגיע לאם. עם הגיעו לאנגליה שם פעמיו לאזור היוקרתי סטמפורד היל בלונדון, שם גר דודו אחי אמו בוילה מפוארת. הדוד המתבגר קיבל את פני שמואל במאור פנים והקצה לו אגף בביתו. אולם משמע את מטרת בואו קדרו פניו: אני לא יכול לעזור לך - אמר בעצב - משום שאין לי מושג היכן היא נמצאת. האם אתם לא מדברים? שאל שמואל, והדוד השיב: הפעם האחרונה שדיברנו הייתה לפני כחמש שנים, בעת שהיא הודיעה לי כי היא יוצאת למסע מסביב לעולם. מאז לא יצרה עמי קשר. אולי קרה לה משהו? שאל שמואל בדאגה, אך הדוד הרגיעו ואמר כי הוא קיבל דשים מאנשים שראו אותה והיא טרחה להעביר מסרים דרכם שהכול בסדר איתה, אולם נראה כי אין היא חפצה בקשר יותר מזה ורוצה שיניחוה לנפשה.
גם הדוד כמו ראש הישיבה הציע לשמואל לרדת מהעניין, אולם שמואל לא אבה שמוע גם אליו, ליבו אמר לו להמשיך ולחפש. הוא הודה בנימוס לדוד על האירוח הנפלא ועזב את ביתו. משם הוא יצא ולא ידע לאן להמשיך. הדוד סיפר לו כי הפעם האחרונה שהוא קיבל ממנה מסר הייתה מאנשים שפגשו אותה ביפן, ושמואל החליט לצאת ליפן...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2013 10:27 |
|
| |
ו....
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2013 08:19 |
|
| |
פשייי אם הגענו לעשרים וחמש צפיות היה שווה...
|
|
|
|
|
