| נשלח ב-30/5/2013 20:36 |
 |
| |
ייעודה של האומה הישראלית
הכהנים מקדימים לברכת כהנים את הברכה: אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצוונו לברך את עמו ישראל באהבה. מה פירוש באהבה?
עם, או גוי, או לאום, או אומה, הינו קבוצה של אנשים שיש להם מוצא משותף החיים בחברה המושתת על עקרונות מוסכמים ביניהם. מאחר שיש הבדלים בין האומות, ישנם גם הבדלים בין רצונותיהם. ככל שרצונה של אומה פרימיטיבי יותר, כן היא מנסה להשליט את רצונה על אומות אחרות. ככל שאומה מחוברת פחות למקורותיה, כן היא נוטה יותר להתבוללות. כאשר הרגש של אהבה עצמית לאומית גס, אזי תולדותיו אלילות, מלחמות, ניאוף, התרחקות מצלם אלקים בו נברא האדם.
שתי מגמות היו בישראל בהיווצרם לאומה אחרי יציאת מצרים. האחת, נאצלת, בהשפעת משה רבינו, אין אומתנו אומה אלא בתורתה. השניה, ארצית, בהשפעת האספסוף, להיות עם ככל העמים. שתי המגמות הללו נוכחות בישראל במהלך הדורות. בתקופת בית ראשון, ממלכת יהודה וממלכת ישראל. בתקופת בית שני, הפרושים והמתייונים-צדוקים. בתקופת הגלות, תלמידי חכמים ועם הארץ.
ואהבת לרעך כמוך, זהו כלל גדול בתורה. התורה כולה כלולה בכלל של ואהבת לרעך כמוך. תכלית התורה תשובה ומעשים טובים. לפיכך, בישראל יש אחריות מיוחדת של הכלל לפרט. יש לאחריות זו שלשה פנים. האחד, גמילות חסדים, שתורה ללא גמילות חסדים איננה תורה. השני, שישראל יהיו אגודה שהאחווה והשלום ביניהם. השלישי, לאהוב את האמת ולתת מקום לדעתו של כל פרט הנובעת מהאמת.
החזון של תורת ישראל הינו שכאשר יש מחלוקות הן תיישובנה לא עפ"י הרצון אלא לפי השכל שנתן הקב"ה לאדם בתורתו. לפיכך אמר הנביא: לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי.
בחטא העגל השליטו בעלי זרוע את רצונם על אהרן, וכתוצאה מכך נפגמה יכולת קבלת התורה ומדות השלום והאהבה של ישראל. מאותה סיבה היום בו היה הלל כפוף ויושב לפני שמאי כאחד התלמידים, היה קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל.
לפיכך, הכהנים מברכים את ישראל באהבה, שהקב"ה יתן לישראל אהבה לו, אהבה זה לזה, ואהבה לעולם כולו. כי רק בהיות ישראל נקיים מאהבה לאומית גסה ונטיה להתבוללות שהתפשטו בעולם בעקבות מגדל בבל, אזי מסוגלים למלא את ייעודם, להתהלך בדרכי השם, ללמוד תורה ולהיות גוי קדוש וממלכת כהנים.
תוקן על ידי מ80 ב- 30/05/2013 20:43:54
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2013 18:50 |
|
| |
מיצינו.
תוקן על ידי xibolaiyu ב- 03/06/2013 18:57:56
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2013 18:12 |
|
| |
כל הכבוד. ממש עשית כברת דרך ארוכה מאז היית בגנון.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2013 17:50 |
|
| |
דיני ברכת הגומל לאנתרופולוג החוקר את ערש תרבות הפיגמים הננסיים באיי האש
סעיף א
חמישה צריכים להודות. יורדי הים כשיגיעו למחוז חפצם, וכן הולכי מדבריות או בשאר דרך שמחזק שיש בו סכנה, כשיגיעו למחוז חפצם, ובכלל זה גם מי שהיה בסכנה אחרת ונצל הימנה, כגון שנפל עליו כתל או נגחו שור או שבאו עליו לסטים בדרך ושודדי לילה ונצל מהם וכדומה, ומי שהיה חולה שיש בו סכנה, כגון מכה של חלל, או שהיה מוטל במטה שלשה ימים מחמת החלי ונתרפא והולך על בריו. ומי שהיה חבוש בבית האסורים, אפלו רק על עסקי ממון ויצא. וכן אנתרופולוג החוקר את ערש תרבות הפיגמיים הננסיים באיי האש שזימן לו השי"ת את הפרמוטציה היותר טובה לחקר, עכ"פ לפי המודל המרקובי שבנה לו מ80. וסימנך וכל החיי"ם יודוך סלה, חולה, יסורים, ים, מדבר/מ80. מה מברך. ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, הגומל לחיבים טובות שגמלני כל טוב. והשומעים אומרים, מי שגמלך טוב הוא יגמלך כל טוב סלה
סעיף ב
צריך לברך ברכה זאת בפני עשרה, חוץ ממנו, ושנים מהם יהיו תלמידי חכמים שעוסקים בהלכות, שנאמר, וירוממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו. ואם אינם נמצאים לו תלמידי חכמים, יעלה באוב תלמיד חכם מהדור הקודם, או חצי תלמיד חכם משני דורות קודמים, וכו'. ונוהגין לברך כשעולה לתורה, לאחר שברך ברכה אחרונה. ולכתחלה אין לאחרה יותר משלשה ימים. ולכן אם נצל ביום ב', יברך מיד בלא ספר תורה, ולא ימתין עד יום ה'. וכן אם היה אבל, שאינו רשאי לעלות לתורה, לא ימתין אלא יברך מיד. אך יברך מעמד בפני עשרה כמו שכתבתי. ובדיעבד אם אחר יותר משלשה ימים, יכול לברך גם אחר כך - רי"ט
...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2013 16:46 |
|
| |
אם אתה סבור שכולם מסוגלים ללמוד בבת אחת, למה אינך מלמד את כל התלמידים בכל שנות הלימוד ובכל התארים ראשון שני ושלישי מתמטיקה בכיתה אחת?
אם תבנה שרשרת בה הכשרון יעלה, אזי כל מנגן ילמד ממנגן פחות מוכשר ממנו, וממילא לא יהיו לו כלים המאפשרים לו למצות את כשרונו. למרות שאיכות הנגינה תשתפר מתחלת השרשרת לסופה, הרי
שביחס לכשרונו איכות הנגינה הפרטית של כל מנגן תהיה בינונית ומטה.
אם תבנה שרשרת בה הכשרון ירד, אזי כל מנגן ילמד ממנגן מוכשר יותר ממנו, וישאף להגיע לרמת נגינה איכותית כמו זו של מורו או של מורים שקדמו למורו,
כך שלמרות שאיכות הנגינה תרד מתחילת השרשרת לסופה, הרי
שאיכות הנגינה הפרטית של כל מנגן ביחס לכשרונו תהיה טובה.
תוקן על ידי מ80 ב- 03/06/2013 16:48:26
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2013 15:52 |
|
| |
| מ80 כתב: |  | שאלתי שאלה ובמקום לנסות להשיב עליה התחמקת.
זה סוג של הומור חרדי? קבעת שמכך שהאחרונים מתעמקים בדברי הראשונים נובע ששכלם של הראשונים עדיף (לא סתם, אלא כפרופ' למתמטיקה יחסית לילד בכתה א'), ומאז לא אמרת כלום - פשוט כלום - שמסביר את היציאה התמוהה.
בהינתן שאי-אפשר ללמד את כל עשרת האנשים נגינה בבת-אחת אלא שיש ללמדם בשרשרת,
פשוט אין שום קשר לשאלה המקורית: בהנתן שרשרת בה כל אחד מתעמק בדברי הקודמים, מה אתה יכול להסיק מזה; השרשרת נתונה, מה לעשות. מעבר לכך, נמק מדוע הישות העל טבעית שלך לא יכלה ללמד את כולם בבת אחת (נניח, בלי שהמלאך יפליק סטירה לפני הלידה), או משהו דומה.
איך לסדרם לפי כשרונותיהם המוסיקלים באופן שכולם יצליחו ללמוד לנגן וכך שאיכות הנגינה תהיה טובה ככל האפשר?
כנ"ל. לחלופין, אם אתה חד לי חידה מתמטית, קודם כל אמור שלגבי הנקודה המקורית אין לך שמץ מושג על מה אתה מדבר, ולא אכפת לי להתייחס לשאלה החדשה. מדובר בשרשרת מרקובית בכל מקרה. אני יכול לבנות אחת כזו שבה עדיף שסדר הכשרון יעלה, ואחת כזו שבה סדר הכשרון ירד. לגבי המציאות: בהנתן שפעם אף אחד לא ידע לנגן בכינור, היום יש הרבה שכן, ומטעמי סימטריות פילוג הכשרונות היה שווה, הייתי אומר שזה כנראה לא מאד משנה.
תוקן על ידי מ80 ב- 03/06/2013 15:39:13
|
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2013 15:38 |
|
| |
בהינתן שאי-אפשר ללמד את כל עשרת האנשים נגינה בבת-אחת אלא שיש ללמדם בשרשרת, איך לסדרם לפי כשרונותיהם המוסיקלים באופן שכולם יצליחו ללמוד לנגן וכך שאיכות הנגינה תהיה טובה ככל האפשר?
נ.ב. אין קריטריון חיצוני לאיכות נגינה. רק מי שיש לו כשרון מוסיקלי ויודע לנגן, יכול להבחין בין איכויות של נגינה.
תוקן על ידי מ80 ב- 03/06/2013 15:44:13
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2013 15:33 |
|
| |
אינני רואה שום קשר לשאלה איך לסדר את האנשים. (הישות העל טבעית שלך רוצה שכולם ידעו לנגן? שתלמד את כולם, שתלמד את הראשון ויעבירו בצורה מושלמת, מה זה משנה?) הדבר היחידי הרלוונטי לקביעתך הוא השאלה מה אפשר להסיק מהתעמקות בדברי הקודמים. התשובה פשוטה (ואתה מוזמן לסתור אותה): עושים זאת במקרים בהם אין שום קריטריונים חיצוניים לנכונות, וכל מה שאפשר לקוות לו הוא העברת מסורת שרירותית בלי רעש. קח את יהודי מנוחין, והמורה לכינור שלו. אתה רוצה ללמוד מנגינה מסויימת שהועברה אליו? למד מהמורה. אתה רוצה ללמוד לנגן יפה? למד ממנו (במידה שהוא יודע ללמד), מה אכפת לך איך הוא למד זאת? בקיצור, אינני רואה רגליים לטענתך.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2013 15:20 |
|
| |
חשיבה עצמית,
מה שכתבת זה הפשט ומה שכתבתי זה דרש. קרא שוב את מה שכתבת והיווכח שהדרש איננו סותר את הפשט.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2013 15:10 |
|
| |
שיבוליהו,
לא דיברתי על ידע שרירותי וגם לא על תיאוריה מדעית מתחדשת. נניח רוצים ללמד עשרה אנשים לנגן בכינור ונדרש ללמדם בשלשלת כך שמלמדים את הראשון והראשון את השני והשני את השלישי וכו'. איך לסדר את האנשים לפי כשרונם המוסיקלי כך שכולם יצליחו ללמוד לנגן בכנור וכך שאיכות הנגינה תהיה טובה ככל האפשר?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2013 14:59 |
|
| |
לגבי השאלה שהועלתה בפתיחת האשכול, חששני שישנה טעות בסיסית בפי' ברכת הכהנים ...לברך את עמו ישראל באהבה.
אין הכוונה לתוכן הברכה עצמה שהיא כידוע יברכך ה' וישמרך וגו' אלא לאופן וצורת הברכה, שאין אדם מברך, או יותר נכון אין
משמעות לברכה אם אינה יוצאת מאהבה, שהרי כל עניינה של ברכה היא נתינת תקווה ותעצמות נפש לעניין המיוחל, ואם
אין אהבה בין המברך למתברך, אזי אין משמעות כלל לברכה.
תוקן על ידי חשיבהעצמית ב- 03/06/2013 14:59:54
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2013 14:58 |
|
| |
| מ80 כתב: | |
למה הדבר דומה? נניח ישנם עשרה אנשים בעשרה חדרים. מלמדים תורה את האיש שבחדר הראשון ומבקשים ממנו ללמדה את האיש שבחדר השני ומהאיש שבחדר השני ללמדה את האיש שבחדר השלישי וכן הלאה. ממי עדיף ללמוד תורה מהאנשים שבחדרים הראשונים או מהאנשים שבחדרים האחרונים?
|
|
אתה מבין שבזה גדעת את ההסבר שהראשונים היו עצומים בשכלם יחסית לאחרונים, נכון? מפני שאתה צודק בדוגמה: הגרל עשרה אנשים, למד משהו שרירותי את הראשון שילמד הלאה, וקרוב לודאי שתמצא שעדיף ללמוד מהראשון מאשר האחרון. זה פשוט מאפיין של העברת ידע שרירותי - כל חוליה מוסיפה רעש ללא יכולת תיקון. כשזה מגיע לתחומים אובייקטיביים, אגב, המצב הפוך: מתוך עשרה דורות של פיזיקאים, עדיף ללמוד מהאחרון, לא הראשון.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2013 10:07 |
|
| |
| מ80 כתב: | | | אי-אפשר להבין את מורה נבוכים של הרמב"ם בלי לדעת את תורתו שבמשנה תורה. |
|
וגם להפך, כדי להתייחס לרלוונטיות שחיטת הקורבנות, חשוב להבין מורה נבוים.
_________________
לְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2013 02:13 |
|
| |
שיבוליהו,
קטן נתלה בגדול בד"כ. כשם שהאמוראים תלמודם פרשנות של תורת התנאים, כן האחרונים תלמודם מסתמך על תורת הראשונים, בעוד שהראשונים הסתמכו על תורת הגאונים.
בד"כ מה שמאפיין את גדולי האחרונים שכמעט לא למדו מהאחרונים שקדמו להם אלא בעיקר מהראשונים.
למה הדבר דומה? נניח ישנם עשרה אנשים בעשרה חדרים. מלמדים תורה את האיש שבחדר הראשון ומבקשים ממנו ללמדה את האיש שבחדר השני ומהאיש שבחדר השני ללמדה את האיש שבחדר השלישי וכן הלאה. ממי עדיף ללמוד תורה מהאנשים שבחדרים הראשונים או מהאנשים שבחדרים האחרונים?
זו כוונתם של חז"ל באומרם שעדיף ללמוד מזקנים.
תוקן על ידי מ80 ב- 03/06/2013 02:42:07
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2013 01:45 |
|
| |
ינוח,
אתה יכול ללמוד את ספרו של רבי עובדיה ספורנו, אולם בלי לדעת את תורתו לא תוכל לרדת לסוף דעתו. כנ"ל אי-אפשר להבין את מורה נבוכים של הרמב"ם בלי לדעת את תורתו שבמשנה תורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2013 01:18 |
|
| |
| מ80 כתב: | | הלמד מן התינוקות כאוכל ענבים קהים ושותה יין מגתו, הלמד מן הזקנים כאוכל ענבים בשולים וכשותה יין ישן.
.
|
|
מ80,
אנא הסבר בקצרה את הרצף לפיו נובע שההתעמקות בדברי הראשונים מעידה ששכלם רב על זה של האחרונים. בינתיים העלית את הנקודות הבאות:
- שימוש בכלים משופרים הוא ערמומי ומוליך לחוסר מנוחה.
- לימוד מזקנים, דווקא, הוא משובח.
אינני מבקש בשלב זה תנמק את נכונותן של 1 ו2 (שלטעמי נעות בין קלישאתיות לשטויות, אני מוכרח לומר), אלא פשוט את מה שנראה לך שהוא הרצף ההגיוני מהעובדה (נניח) שהאחרונים מתעמקים בדברי הראשונים למסקנה ששכלי הראשונים עדיף על זה של האחרונים.
|
|
|
|
|
