אני חדשה כאן.
נרשמתי כי חשבתי על זה
שיש כל כך הרבה ריחוק בין הציבורים שלנו, למרות שאנחנו עם אחד,
ולמרות שיש הרבה נקודות שבהן כן היינו יכולים להפגש.
אני לא מתכחשת שיש חילוקים, אבל בכל זאת-
הרי באמת אנחנו עם אחד, אנחנו אחים!
עצוב לי שהמצב שלנו הוא כזה, והלוואי הלוואי שאפשר איכשהו לשנות את זה...
האמת שיש בי קצת חשש- אולי בכלל אין רצון להיפגש?
אבל בי יש רצון, ונשמע לי הגיוני שיש גם בעוד אנשים...
מה דעתכם?
(איזה כיף שיש מקום לפנות אליו!)
נשלח ב-16/6/2013 14:37
1. "אנשים אחים אנחנו", זה היום משפט פוליטי. תשאלי את האח בנט . 2. אכן נפגשים רבים, בהזדמנויות רבות. אצלי, כל מפגש משפחתי הוא של חרדים עם דתיים לאומיים. אבל הנושאים הפוליטיים, כמעט לא עולים, אלא אם כן אנחנו יכולים לעזור אחד לשני, כי יש בינינו פוליטיקאים מכמה צדדים של כמה מתרסים. וכולם אוהבים את כולם אהבה שאינה תלויה בדבר. 3. חזרתי כעת מארה"ב, שם התפללתי בבית כנסת של אגודת ישראל, בסגנון ישיבתי ליטאי, ואומרים שם מי שברך לחיילי צה"ל. מהסיבה הפשוטה, שאין שום סיבה לא לומר, להיפך. ורק שאלת המדיניות, של ההבדלות הכוללת של החברה החרדית מהסביבה, מביאה להתבדלות גם בדברים שמצד עצמם אין סיבה שלא לעשותם. 4. מכל מקום, אם מישהו מרגיש תחושת ריחוק שאינו במקומו, טוב ויפה וראוי אם ייזום מפגשים כאלה. אך כדאי להכין אותם כמו שצריך, אחרת זה יגווע בתוך מפגשיים.
בהצלחה.
נשלח ב-14/6/2013 16:55
החינוך הדל''י רחוק מחינוך חרדי .
דברים שאצלנו ברורים מאליו לאיסור כמו ישיבה מעורבת .
אצל חלקים מהדלי''ם לא מובן מה הבעיה בכלל .
נשלח ב-14/6/2013 16:49
דתיתלאומית כתב:
אז באמת- אני בעד לתכנן מפגשים עם אמירה והשפעה ציבורית.
מישהו מעוניין לעזור?
מה זה יעזור?
להבין שלחרדים אין קרניים?
בדרך כלל ילדים בחינוך הדתי לאומי נחשפים לחרדים, ורואים שאין להם קרניים ואפילו זוכים לקצת תעמולה מהם.
לעומת זאת אצל החרדים להיחשף לצד השני זה בעייתי, כי עיקר החינוך הוא שהצד השני טועה (ובשביל זה גם משקרים על השקפותיו והתנהגותו).
נשלח ב-14/6/2013 15:05
יהודים כתב: אכן כדברי "המביט", ישנם הרבה מפגשים. אם את מחפשת משהו עם אמירה והשפעה ציבורית - אפשר לתכנן תוצר משותף כדוגמת פעילות "פורום השלמה": http://www.hashlama.org.il/
אז באמת- אני בעד לתכנן מפגשים עם אמירה והשפעה ציבורית. מישהו מעוניין לעזור?
נשלח ב-11/6/2013 14:45
מי אמור לדעת לפי השם אם זה חייל או מנקה רחוב ?
כל שם שתבקש יעשו לך .
לא כחיילים ולא כשוטרים ולא כאברכים .
נשלח ב-11/6/2013 07:51
עוד דוגמה אחת
אתר חרדי מתייחס להעלמות מס בקריצה (לא רציתי לכתוב בעידוד) כחלק מהשיח של קוראיו בענייני ציבור, בעוד שאני מניח שהערכים אותם את חולקת עם אנשים אחרים יציגו העלמת מס כגניבה מהציבור או מינימום כשחיתות וכמעשה מכוער. http://www.bhol.co.il/article.aspx?id=55485
נשלח ב-9/6/2013 20:53
אייזין, תנסה לעשות בבית כנסת חרדי ממוצע 'מי שבירך' רגיל כשהמבורכים הם 'חיילי צה"ל'. בלי לשנות נוסח ובלי לתקן תפילות חדשות. בהצלחה.
נשלח ב-9/6/2013 14:30
ענין התפלה והמי שבירך הוא פשוט .
לא ייתכן שכל אחד יחליט מתי ואיזו תפילה להוסיף .
רק גדולי ישראל מוסמכים לקבוע שעת רצון או זמן תענית וכדומה .
אנו מתפללים לשלום כל יהודי באשר הוא אך לא כצבא או משהו אחר .
ואוסיף שבמריבותיהם פורסם שהם לא היססו למנוע מאשה מהפלג שהמקווה לא שייך לו לטבול או להביא לקבורה בבית קברות של סאטמר חסיד מהפלג שבית הקברות אינו שייך לו.
אני לא שופט אותם, אולם זו דוגמה לכך שמי שטוען לקנאת ה' לא תמיד מקיים את המשנה בפרקי אבות איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם, גם בעניינים שבעיני האדם הנורמטיבי מצטיירים כאנושיות בסיסית. בעוד שעל נושא האנושיות הבסיסית תהא לך הסכמה דווקא עם העולם החילוני, כי אלו ערכים שהם בבחינת "דרך ארץ קדמה לתורה".
נשלח ב-9/6/2013 13:21
יהודים כתב:
אתה משווה בין מגורים באזור עויין המצריך התחנפות למלכות לאזור אחר לגמרי? וכי מי שבירך את המלכות לא קילל אותה בליבו? ואם הפריץ/מלכות הופיעו באזור - לא יצאו לכבדם עם ספרי תורה ברחובות? ואם היתה כאן מלכות יהודית נראה לך שהיו ממשיכים ב"מי שברך" המיותר הזה?
אין טעם להקיש מאירופה לכאן.
אתה צודק בהחלט.
ואז צריך לחשוב אם אתה פועל בשמרנות ולא משנה נוסח לחלוטין בעקבות ארועים אקטואליים - אתה אמור להשאיר את המי שברך למלכות. אם אתה פועל שלא בשמרנות אז תגיד מי שברך לחיילי צה"ל.
כמובן שהקללות בלב סותרות את המשנה בפרקי אבות "הוי מתפלל בשלומה של מלכות" וכיצד יהודי החרד לדבר ה' המקפיד על כל תג ותג של חומרה של אחרון האחרונים, אינו מקיים הוראה של תנאים?
אני כמובן לא מחפש תשובה, זו הייתה רק דוגמה להראות כיצד נקודת המבט שונה והיא מביאה שיש קושי לשוחח עם חרדים, בעוד שעל אותם דברים ניתן לשוחח עם חילונים.
נשלח ב-9/6/2013 09:25
ותודה שקישרת לעצכ"ח שם מביא chouteng ראיה מכרעת לדברי (שם זו בנימת פליאה, מדוע זה כך): "ברוב בתי הכנסת של החרדים גם בחו"ל לא מתפללים לשלום שום מדינה".
כך שכל הפלפולים נפלו, זה לא ענין של הכרה במדינת ישראל/ציונות/צבא, אף שהיו רגילים באירופה להתפלל בשלומה של מלכות - לא היתה זו אלא חנופה מאימת המלכות. נפלה האימה - נפלה החנופה, וחזרה שמרנות לדרכה הראשונה.
נשלח ב-9/6/2013 09:20
אתה משווה בין מגורים באזור עויין המצריך התחנפות למלכות לאזור אחר לגמרי? וכי מי שבירך את המלכות לא קילל אותה בליבו? ואם הפריץ/מלכות הופיעו באזור - לא יצאו לכבדם עם ספרי תורה ברחובות? ואם היתה כאן מלכות יהודית נראה לך שהיו ממשיכים ב"מי שברך" המיותר הזה?
אין טעם להקיש מאירופה לכאן.
נשלח ב-9/6/2013 09:17
חזקואמץ כתב:
יהודים, אינני סבור שזו הסיבה. להימנעות מאמירת מי שבירך יש שתי סיבות. האחת פנאטית (כמו הסיבה לרוב המנהגים הציבוריים הרווחים במגזר שלנו, שזה פחד וחרדה מהחילוניות, אשרי אדם מפחד תמיד), והשניה יותר עמוקה ופחות נעימה.
בהקשר של המי שברכים קיימים כבר אשכולות בפורום עצור כאן חושבים:
אולם הנושא היה דוגמה בתור תשובה לשואלת ואינו נושא מרכזי של האשכול.
נשלח ב-9/6/2013 09:13
יהודים כתב:
נו, באמת.
החרדים לא שינו מילה מסידור התפילה המקובל, גם לא הוסיפו קינות לנספי השואה ולא הורידו את "ופותח חלוני רקיע" אף כי השמש אינה יוצאת דרך חלון.
לדעתי זאת הדוגמה הכי טובה שיש. מתי הוא איש ישר וח"ו לא יוציא דבר שאינו ממין בו ממקלדתו (וזה לא בציניות אלא ברצינות). וכעת, בחו"ל הרי היו מתפללים לשלומה של מלכות, כפי שיש בסידורים על הצאר או על הקיסר הגרמני. זאת עשו גם החרדים. אם כך כשהגיעו לארץ, מטעמי שמרנות שלא משנים היו צריכים להמשיך בכך. אלא שכאן הגיע הפלפול של אנחנו לא מאמינים במדינה, בציונות וכד'. וממילא שינו. אז מה שרוצים משנים ומה שלא רוצים לא משנים.
זה בדיוק הכוונה שלא ניתן לנהל עם החרדים שיחה במונחים של הערכים והיושרה עליהם חונכת, כי האמת אצלם משתנת לפי הנסיבות. בכל מקרה נכון שזה נראה בהתחלה מבהיל ושהפגם בך אולם ניתוח נכון של הדברים יכול להשקיט את מצפונך.
נ.ב. המצפון של החרדים מספיק גמיש בכדי להכיל סתירות אלו...
נשלח ב-9/6/2013 01:40
מעולם לא שמעתי מי שבירך לכל הסנדלרים והחייטים ולכן לא עושים לחיילים ולשוטרים ולמנקים .
.
