הילד לא מודע לכאב של אחרים

אני מסכימה איתך שהרבה מבעיות של ילדים יכולים להיפתר על ידי התערבות מתאימה של הורים ושל מורים  ללא טיפול  מקצועי ישיר בילד. בתקופת הילדות הבית והמסגרת החינוכית הן הזירות המרכזיות של הילד ואפשר הרבה לעשות שם, וכן שיתוף פעולה בין הבית לבית ספר והפוך. 
כללית, גם במקרים מסויימים בהם נדרש טיפול לילד, אני מאמינה שצריך לעשות עבודה עם ההורים ועם המורים.  לא פעם, מספיקה הכוונה מקצועית כפי שציינת. 
לגבי השאלה, מתי פונים לאיש מקצוע? אענה בהרחבה יותר מאוחר
בברכה,

_________________

מרגישה חייבת להגיב, וזה קשור גם לנושא של גמילה, ובכלל - שאלה שקודחת בי. מתי אכן צריך לגשת לאיש מקצוע???
הילדה שלי, חמודה ומתוקה, עברה תקופה של בדידות חברתית בגלל שקרה משהו בכיתה. התקשרתי למחנכת וביקשתי עזרה - שתעזור לילדה שלי לחזור למקובלות שהייתה לה לפני כן. זו ילדה בוגרת ואחראית ובעלת קסם אישי וחברותית אבל גם - פגיעה ורגישה מאד. המחנכת אמרה לי מיד - למה שלא תפנו לטיפול? כדאי ורצוי. כשאומרים לי כך, צר לי, אבל אני נכנסת לחרדות. טיפול לכל ילד. לכל ילד. כי הילדים שלי רגישים ואני אימא די  תרנגולית. עבדתי על עצמי להרגע, להבין שזה בסדר, שהמורה הייתה עסוקה באותו רגע. שלא כל דבר מצריך טיפול ארוך וכאוב. ביקשתי מכמה הורים לשלוח את ילדותיהם אלינו, קנינו מדבקות, הייתי נחושה מאד עם ילדתי שתרד לשחק, (זה היה בד  בבד עם הגמילה של אחיה הקטן וקיבלתי אז עוצמות מלבד אהבה ורוך...) ועברו שבועיים והיא בחסד השם פורחת.
מה שאני רוצה לומר, זה שעם כל הכבוד לאנשי החינוך הדגולים, הרבה מאד פעמים מרוב שקשה להם לשים לב ולעזור עוד קצת ולכוון, הם משתמשים במילת הקסם - טיפול ובכך מעבירים את האחריות מכתפיהם, וחבל. עם עוד קצת עזרה והכוונה מקצועית (!!!) לאנשי החינוך, ולהורים, הרבה הרבה טיפולים, זמן יקר וכסף היו נחסכים.
אני כן פריקית גדולה של טיפולים, חושבת בהחלט שזו מתנה נדירה שאדם יכול לקבל, אבל - לשים לב כמה ועל חשבון מה, ולשם מה. 
ושוב כאן המקום להודות לך כל כך, רונית. העצות שלך שוות זהב מכל בחינה... החכמה והתבונה והמוכנות להיות, לעזור ולתמוך ולהתפעל, נותנות המון כח ודרך.

שלום לך,
אומנם, המלמד של הילד אינו פסיכולוג ולכן אינו מאבחן. עם זאת , בהיותו  שעות רבות עם הילד ורואה את הילד בתוך החברה, בנוסף לכישוריו כאיש חינוך,  יש לו אפשרות לזהות התנהגויות בעייתיות.  וכפי שאני מבינה מדבריך, אתה מסכים איתו שהילד מכאיב לחבריו רבות.
 ילדים שמכים אינם לומדים לבד שזה לא נכון, לא מוסרי ולא כדאי.  ישנם התנהגויות כמו אלימות שאי אפשר להגיד 'כשיגדל זה יעבור' כי לרוב זה לא. אנו המבוגרים, ההורים והמורים, צריכים לעזור לילדים להתמודד עם רגשותיהם המציפים אותם וללמוד לבטא אותם בדרכים חברתיות . ישנם, פעמים שנדרשת התערבות מקצועית. 

לגבי המקרה שלך, אין אפשרות לדעת במסגרת הפורום, מה הבעיה עם הילד ומה הוא צריך. אבל כן הייתי משתמשת בעצתו של המלמד והולכת עם הילד לפגישת ייעוץ עם איש מקצוע .  אפשר דרך קופ"ח , שהטיפול שם מסובסד. (אם אני זוכרת נכון, אתה גר בחו"ל, אז שם אני לא מכירה את הנהלים)

פניה לאיש מקצוע אינה מחייבת כשיש בעיה רצינית. אפשר להיעזר בו לצורך הכוונה, הדרכת הורים ויעוץ בעת הצורך.


בברכה

_________________