בס"ד
אני זוכר שהיה לה חיוך מדבק. היה קר, רוח חזקה נשבה לנו על הפנים, מפזרת את השער הארוך שלה לכל הכיוונים ומאיימת להעיף לי את הכובע לכל הרוחות. הלכנו לאט ברחובות הרטובים והריקים ללא יעד, רק הרוח הקרה הובילה אותנו לאן שהיא נושבת. היא שאלה לאן אנחנו בכלל הולכים, ואני רק חייכתי ולא עניתי, רציתי שהיא גם רק תחייך, רציתי להביט על החיוך שלה. היה בו משהו כובש. חיוך עמוק, קצת עצוב אבל עם הבזק של שובבות כזאת, שובבות שלא יודעת גבול. היא חייכה ואני נסתי לגרום לה לחייך שוב ושוב ושוב.
היה לה קר, אז נכנסנו למסעדה קטנה וחמימה שנקרתה בדרכינו, התיישבנו ליד שולחן צדדי שמתאים לשניים והזמנו שוקו חם. ברקע התנגן שיר ישן, ישן של אריק לביא- 'זה קורה'. היא חייכה אל עבר הרמקול ואמרה שסבתא שלה ע"ה אהבה את השיר הזה והוא תמיד מזכיר לה אותה. חייכתי לעצמי, ותהיתי בליבי אם מעכשיו השיר הזה יזכיר לה עוד משו. השיר נגמר והרמקול נדם, אולי הוא היה השיר האחרון, השיר שמבשר שעוד יום חלף עבר לו, ועכשיו זהו זמן של רוגע, זמן של שקט.
היא הביטה עלי ואני עליה. היה במבט שלה משו מרגיע, מבט שגורם לשכוח שמסביב כבר מקפלים את השולחנות, ומלצריות חסרות סבלנות שמנסות להתעטף בפרצוף חינני ואדיב, מסתובבות סביבך בעצבנות, מבט שגורם לצלול עמוק, עמוק לתוכו, אבל לא להבין מה מסתתר בחובו. היה בו, במבט הזה, משו שנעים להסתכל בו, משהו שגורם לך לאבד בתוכו.
אתה במביט בה וכל הסבל על שנים של צפייה, שהנה אוטוטו תבוא האחת שלך, תיקח אותך מתחת לחופה ותביא אותך אל האושר, נמוג בעיניים שלה.
המשכתי להסתכל בה ונזכרתי באבא שפעם אמר לי: "אל תחפש אישה יפה, תחפש אישה שכיף לך להסתכל עליה. מבט של אהבה, מבט אחד" הוא הוסיף, "נשאר בך חקוק יותר מאלף מילים, מבט קטן, שווה יותר מכל מילה."
נפרדנו, היא הלכה לדרכה ואני לדרכי. אני חשבתי שזו פרידה זמנית- עד לפגישה הבאה, והיא חשבה שזו פרידה לתמיד. הפלאפון שלי רטט, וקול קר אמר את מה שאפילו לא חששתי ממנו. "היא אמרה שזה לא הסגנון אותו היא מחפשת" הודיע הקול, איחל הצלחה וניתק.
גוש גדול ומחניק עלה לי לגרון. רציתי לבכות אבל הדמעות לא יצאו. רציתי לצעוק ולא היה לי על מה. רציתי לברוח, ולא היה לי לאן. נפלתי על הכיסא במרפסת, הסתכלתי בשמים ושאלתי 'למה?' אבל השמיים היו רק כחולים ויפים ולא ענו.
הזמן עבר, כבר הספקתי לשכוח איזה שיר היא הכי אהבה, ולמה היא לא אוהבת את הקיץ , אבל המבט שלה, המבט הזה, עדיין חקוק בי. בכל אחת מחפש את החיוך שלה, מחפש ולא מוצא. "מבט אחד" חזר אבא "נשאר בך לעד"
נ.ב. חברים יקרים, לא לדאוג! הנכתב לעיל לא קרה לי. הוא מורכב מהמון דמיון שיש בראשי וחלקים קטנים של מציאות שאירעו לי אי שם הרחק בעבר.
_________________
לאהוב זה הטוב שבטוב.
