כמה קשה לכתוב על הרב נויבירט, זצ"ל, זצוק"ל, זכיתי להיות קשור אליו במשך כמה שנים, שהיו מאוד מכריעות בשבילי.
ראיתי אצלו 3 נקודות שהשפיעו עלי מאוד.
תורה - האמת שלו בפסיקת ההלכה, לא היה חת מאיש, אם ההלכה הייתה כך לא היה נותן לשנותה כמלוא נימה, ואפילו אם זה לא תאם להשקפה של כמה אנשים, ואפילו אם יש צד שאולי ראוי להחמיר, החמיר רק לעצמו, אבל להורות כך לרבים לא הסכים. סיפר לי תלמיד מהישיבה שלו, שבקמעפ הרבנים של הישיבה רצו לאסור על הבחורים לשחק עם מכנסיים קצרות, אבל הוא לא הסכים לומר שהדבר אסור, כי במשנה ברורה לא כתוב ככה, ורק אחרי לחץ גדול הסכים לומר שלפי ההלכה מותר, אבל ההשקפה של הישיבה היא שלא לעשות כך.
עבודה - אפשר לדבר על ענווה, ועוד פעם על ענווה וגם על הבריחה מהכבוד. אבל לראות את זה מוחשי, זה אחרת לגמרי. באיזה פשטות הוא חי, וכך גם חינך את ילדיו ותלמידיו. דנתי איתו פעם על ברכת שהחיינו על בגד חדש, והוא אמר לי שעל חולצה צריכים לברך שהחיינו, כי עד שקונים חולצה חדשה יש שמחה. וכך התנהל כל חייו, מה שלא צריך זה מותרות, מה שלא הכרחי, אפשר להסתדר בלעדיו. חלק מילדיו התחתנו בחדר האוכל של קול תורה או בקריית נוער. והשתתפתי גם בחתונה של נכדה בחדר אוכל של ישיבת קול תורה (זה כבר היה בחדר אוכל החדש).
גמילות חסדים - כמה חסד הוא עשה בחייו, זה דבר שלא יתואר ואי אפשר לסבר את האוזן בכמה משפטים. הכל עשה בסתר, בלי שאף אחד ידע, ואני מאמין שהרבה מתושבי בית וגן יוכלו להעיד על זה, כמה סיוע קיבלו ממנו בלי ששום שכן ידע, הכל היה בסתר ובשתיקה מופלאה.
ואי אפשר בלי השגה קטנה.
אחד המספידים אמר שצוואתו של הרב זצ"ל הייתה להכניס שבת 40 דקות קודם שקיעה, ושכך נהגו בכל בתי ישראל בכל הדורות. נכון הרב נויבירט תמך מאוד במנהג זה, אבל הוא גם הכיר בזה שיש כאלה שלא נהגו כך.
