ההימור של ייתכן

כולם מכירים את "ההימור של פסקל"

ההפרכה המובנית, היא חוסר היכולת להכריע על פי ההימור, באיזה מבין שלל הדתות והסיעות לבחור וכן בטעות הבסיסית, כביכול, כל צד, הזוי ככל שיהיה[ מקבל אוטומטית חמשים אחוזי הסתברות.

אולי כבר קדמוני, אני מניח שבוודאי, אך בכל זאת ייתכן והניחו לי מקום משמיא להתגדר בהימור של ייתכן.

אלו הסבורים, כי חיי דת שכונתם, הם הנאצלים והנוחים ביותר, על פני השמים ממעל והארץ מתחת, ירבחו ויסעדו.

ההימור של ייתכן מתכתב עם מי שאוחז בפולחני הדת, מחמת החשש שמא זהו רצונו יתברך ושמא ידון בצואה רותחת.

אז הנה ההימור.

מצד אחד יש את החרות, החופש, היכולת לנהוג במוסריות מובנת ולא להיאלץ לעתים להתאכזר, או סתם לנהוג שלא כהוגן, עקב מנהגי ותרבות  העולם הישן (שאולי, אולי, בזמנם היו הכי מתקדמים) פטור מעיסוק באפולוגטיקה והתפתלויות אינסופיות, כל מנעמי עולם הזה שהושפעו עלינו על ידי היוצר ברוך הוא, קיום מהודר של הירושלמי שיש ליהנות מכל דבר נאה בעולמו של הקב"ה, וכו' וכו'.

מצד שני יש חשש שמא זהו רצונו יתברך ושמא ח"ו נדון בצואה רותחת.

בואו חשבון.

נניח כי אלוהים אכן חפץ באלה. קצת מצחיק, אבל נניח.

אמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו.

אז אם נעמוד בפני בית דין של מעלה וישאלונו מדוע היינו חופשיים רח"ל, כרוב רובם של בריותיו של הקב"ה, וכי לא תעמוד לנו הטענה, כי היה נראה לנו אפעס שהעסק לא רציני?

בעצם, די לנו שלא האמנו בשכר ועונש בעולם הבא, כדי שלא ניחשב כמוזהרים ועומדים.

ונניח שלא יקבלו את טענת אונס גמור הלזאת, וכי אתם כה משוכנעים שלא יכמרו רחמיו של קודשא בריך הוא?

האמת, בכלל נראה לי מצחיק לגמרי, להעניש בן אדם אחרי מותו על מה שעשה או לא עשה. לא לחינם ספר הספרים לא הקדיש מקום למהתלה האומללה הזאת.

וכי אלוהים לא שמע על כל דברי החכמה בגנות הענישה שלא לתועלת, אלא אך ורק כנקמה.

וכי אין זה חירוף וגידוף להתייחס לאלוהים כאחרון עברייני העולם התחתון, או כאחרון השליטים העריצים?

אין לך חילול שמו יתברך גדול מזה.

אז מה נשאר לנו. הבטחה חזלית, שמעולם לא גילו לנו, מי גילה להם רז זה, על שכר אין קץ הצפון למי שעושה דברם.

נו. ובשביל זה לוותר על הכול הטוב הצפון בעולמו של הקב"ה?

סוף דבר את האלוהים ירא ואת מצוותיו שמור.

לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשֲׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ.

למימוני, גם אני אקצר. נראה לי שאתה בורח ממודעות, כי מודעות לא היתה בוחרת שני מצוות מכל התורה הזאת ומראה כמה היא מוסרית.(ואני מסכים שאפשר למצוא עוד עשר עשרים כאלו) ומחית עמלק כולל תינוקים גם מוסרית?והארץ שנלקחת יום אחד מהעמים שגרים שמה כי ככה החליט האל בוקר אחד גשום?  וכל הבלגאן עם עבודה זרה מה איתו? אם הילד שלך מתנהג למישהו כמו לאבא, אתה נעלב, אבל הורג אותו? מצוה על זה יוםוליל? והשם קטן כמוך שהוא נעלב מזה שעבדת מישהו אחר? לכן צריך שבני לוי יהרגו את אבא שלהם ואח שלהם כי הם התבלבלו ורקדו ליד העגל? מה קרה? ומה עם היחס לגויים? ומה עם כל העונשים האיומים למי שניגן קצת בכינור בשבת? ומה עם שחיטה המונית של בהמות ועופות כדי שהוא למעלה יריח שמה טוב? והיחס לנשים מה דעתך עליו? אפשר לגרש אותה גם אם היא לא רוצה אבל היא לא יכולה להתגרש אם הוא לא רוצה? ואפשר לקחת שלוש נשים וארבע? ואפשר בכלל לעשות איתה מה שרוצים? זה מוסרי לך ואתה מרגיש חובה וזוכת ואחריות לעשות זאת?? זה נראה לך באמת מוסרי? 
אפשר להרגיש זכות להתנהג נכון. גם חובה לדעת חלק מהפילוסופים שציינת ואחרים. (הבחירה נושא מסובך ונעזוב אותו בנתיים) אחריות? בסדר! לא בטוח אבל טוב. מסכים. אבל לאיזה דברים להרגיש את זה? לא משנה מה אני חושב על התורה מנין באה ומתי. נתיחס אליה לגופם של דברים ודיבורים. אם הגיהנום לא מפחידה אותך, אז למה כן להרגיש חובה וזכות לזה? שום חויה פנימי לא לוקח אותך לזה. ושום חובה מוסרי. רק מה שאתה מאמין שזה ניתן ומוצא לזה צידוקים מצחיקים שבחיים שלך האחרים אתה לא נוהג ככה. לא מוצא איזה כתב ישן ומתחיל להצדיק כל מה שכתוב בו כי מצאת שמה כמה שורות נחמדים. אז אל תהדר דל בריבו ותשוש שנבראת בצלם אלוקים והפקרת האדמה בשביעית מיותר וחבל גם על המוסיקה שלא תשמע בשבת. תעשה לעצמך צלם שיהיה גאוה לדמות לו. זה הכי חשוב. 

תוקן על ידי יוםוליל ב- 20/06/2013 08:15:17

מיימוני

רציו,

ההימור הוא כמובן "לשיטתו".

לאלו שאינם יכולים להעלות על הדעת שאלוהים הוא לא הטוב המושלם ורועדים וזוחלים מגחלי רתמי.

אני לא נזקק לשום הימור כדי להבין את הגרוטסקיות שבדת ריטואלית עם מופעי אימה של גיהינום וגן עדן תחתון ועליון.