מחרדיות לחילוניות ללא אפשריות ביניים

חרדים רבים המאוכזבים מאורח החיים החרדי יוצאים ממנה, רובם ככולם אינם עוזבים לטובת חברות דתיות אחרות דוגמת הדתיים לאומיים, כל שכן שאינם מצטרפים לקבוצה עצכחניקית כלשהו שלא קיימת, אלא עוזבים את הדת לחלוטין. פעמים רבות הם נשאלים על ידי האחרונים, מאחר ועיקרי טענותוהים מתרכזים כלפי החרדיות, למה הפסול שהם מצאו בה גורמת להם לעזוב את היהדות, וכי למהש לא יישארו יהודים מודרניים טובים, רק בלי החליפה השחורה?

מאחר ובעיני שאלה זו מבוססת על טעות יסודית בתפיסת הדת, ובאשר היותה נשאלת פעמים רבות ורלוונטית ליסודות רבים שנידונים פה, אני מעתיק כאן רשימה שכתבתי בפורום אחר, בעקבות מאמר בJewish Press    [http://www.jewishpress.com/indepth/opinions/haredi-dropouts-should-try-modern-orthodoxy-first/2013/06/20/]שטען את הטענה הזאת. לטובת החברים שלא מסתובבים שם, אני מעתיקו גם לכאן.

קודם כל, לא צריך באמת הסברים למה מדובר בפתרון מעשי, זה שיש כאן מאות או אלפי אנשים שהפתרון הזה היה לכאורה אמור להועיל להם ובפועל אין (כמעט) גם אחד שעשה אותו מספיק להראות שזה לא מעשי.

אבל לצורך הענין, אפרט מקצת מן הסיבות המראות את חוסר התוחלת שבהצעות מעין אלו.

1.         הקשר בין החברה החרדית/חסידית לבין החברה הדלי"ת/מודרנית, איננה יותר מקשר 'על הנייר'. שרשמית שניהם שייכים לדת משה וישראל, אבל כמעט בכל מובן אחר אלו חברות שונות שרחוקות זה מזה בכל פרמטר אפשרי, לטעון על יוצא שהיה לו ללכת לשם זה בערך כמו לטעון שבאינדיונזיה יש כת מוסלמית מושלמת מכל מיני בחינות וראוי לעבור אליה.

2.         הקושי העיקרי ליוצא, פנימיות וחיצונית, הוא לפרוץ את גדרי החברה שאליה נולד. זהו החלק הדורש את מירב המאמצים הנפשיים והאומץ שבכל הסיפור הזה. מבחינת הקושי הזה כמעט שאין הבדל בקושי בין לעבור לחברה חילונית או בכלל בודהיסטית לבין לעבור לחברה המודרנית. רוב היוצאים לא מחפשים את החברה האידיאלית אלא נפלטים מתוך החברה שלהם לתוך החברה הקרובה ביותר. זה בעצם נובע מתוך נקודה 1, אילו בין שני חברות אלו היו יחסי זהות מסוימים, אילו היו רואים את עצמם כשני נוסחאות שונות של הדת, בערך כמו חסידים וליטאים או חסידיות שונות, היה אולי משהו בטענה שמעדיפה מעבר בין החברות על יציאה (הגם שגם לעבור קהילה בתוך החרדיות כאשר יש הבדל אידיאולוגי זה לא משהו שעובר תמיד בקלות), המציאות הוא שאלו פחות או יותר שני צורות חיים שאגב מתבססים על הדת היהודית, וכמעט שאין תחושת אחווה ביניהם. לצאת לחברה המודרנית זו פריצה שדורשת אותו אומץ, ואולי יותר אומץ, כיציאה לעולם החילוני.

3.         ההבדל בגישה בין החרדי למודרני אינו רק הבדל בחומרות מסוימות או בפתיחות מסוימת. זה הבדל יסודי ביותר, ומי שיסוד התפיסה שלו חרדי אי אפשר לו גם כשכופר להיות מ"א. המ"א יוצא מתוך הנחה שמפרידה בתודעתו בין הדת לבין החיים, כל ה'פשרות' וכו' שהם עושים בפועל, נובעים מתוך הנחה הרבה יותר עמוקה שמפרידה את החיים לגורמים רבים. חרדי שמחונך באותו אינטנסיביות דתית שכמותה ניתן למצוא אולי רק במנזרים, ושמבחינתה זה הכל (גם אם החרדי יבלה וילמד כו' יותר מהמ"א, עדיין התפיסה תישאר), מבחינתו אין כל ערך במציאת נוסחאות פשרה כאלו וכו'. ניתן כמובן להתווכח עם הרעיון היסודי הזה, אבל זה יותר ענין של חינוך וחיים מאשר אידיאולוגיה.

4.         כפי שהעיר כבר מישהו (וסליחה ששכחתי מי), היציאה הוא תהליך ארוך מאד, שמתחיל בערעור על השיריים וכלה בערעור על השמיים. רוב מי שיצא לחילוניות גמורה, כבר היה באיזשהו שלב משהו כמו מ"א. גם אם לא סוציולוגית. ורבים שמזדהים ככה בפירוש בשלב מהשלבים. לטעון על יוצא מעולם חרדי להיות מ"א זה אותו דבר כמו לטעון על מ"א שיצא. רובם עברו את זה והבינו את הבעיות גם בנוסח הזה של הדת.

5.         5. הטענה הזו של המ"א די עלובה. בסך הכל הם טוענים "אתה לא צריך להתחלן כדי ללמוד בקול'ג, אתה יכול לעשות את זה אצלנו". אבל הם שוכחים שלא מחפשים קהילה כדי ללמוד באוניברסיטה, את זה כבר יש באוניברסיטה עצמה. אין שום 'גליק' גדול בהיתר ללמוד באקדמיה או להיות חלק מתרבות. אם לקהילה יהודית יש מה להציע, זה בחלקים היהודיים/דתיים של החיים, לא באוניברסיטה. וחלקים אלו, לצערנו, כבר יותר טובים בחרדיות. כפי שכתב שלום דין, אם הוא מחפש חווייה דתית הוא כבר מעדיף בהרבה את הקוגל ואוה"ח הק" של סקווער מאשר זו של כל המודרניים המסובכים.

6.         המ"א (וקצת גם החברה הדלי"ת בארץ), הם בעצם פרזיטים משני הצדדים. התרבות החילונית הוא בסך הכל אותה תרבות חילונית כללית, והיהדות שלהם נסמכת במידה רבה על ה'שחורים'. בלי החברה החרדית והחילונית הם לא יכולים להתקיים. גם ה'קריאה' הזאת לאקס-חרדים 'בואו אצלנו' הוא סוג של פרזיטיות, הם רוצים ממישהו שהחרדים השקיעו מנפשם ומאודם לתת להם את ההון היהודי לעבור אליהם ולחלוק את זה אתם. אין שום אידיאל גדול בלהיות חברה שגונבת קצת מפה וקצת משם ולא יכולה להתקיים בשום חלק רוחני שלה על עצמה.

o/\o

ביליצר,אם אתה מסכים עם העובדה שכל אדם נבון מעוניין לחקור -מי אתה שתשים גבולות לחקירה ?

למי שרוצה להמשיך לחקור ולא להשאר כל ימיו בעולם צר כעולם נמלה אתה קורא לו עקשן? מי שמך לקבוע גבולות ולומר שלחקור קצת -זה יופי !זה מתאים לכל אדם נבון! אבל מעבר לזה זה כבר מוגזם,זה כבר בגלל היצרים והתאוות?מי אתה שתקבע את הגבול?


ואולי תאוות הידע  זה משהו אחר לגמרי שאתה לא מבין והוא הרצון להגיע כמה שיותר קרוב אל האמת ?

תוקן על ידי אפריםבן ב- 10/09/2013 13:50:21

ביליצר,אתה מסיק מסקנות מתוך העולם הצר שלך שבו עברת שטיפת מוח מגיל 0 ועד היום.אינך יודע כלום על עולמם של אחרים והתוצאה היא שמי שקורא את דבריך מבין כמה דל עולמך.
אנשים חוקרים כי יש להם מוח. התאווה של בני אנוש היא תאוות הידע.החקירות מתחילות מגיל 0 ונמשכות כל החיים.
אתה נולדת לתוך קופסא סגורה ואטומה שבה מוריך והוריך סיפרו לך שמי שחוקר הוא בעל תאווה ולכן לא חקרת ולא דרשת.
את האומללות שלך אל תשליך על אחרים.

ר' ירוחם, מה שורש הקוגל?