שינוי בדיני חז"ל ועדות אישה

רציתי לכתוב לרב מיכי בפרטי אך אני רואה שעוד אנשים שותפים לעניין אז פתחתי אשכול חדש.

מאמרו של הרב מיכי על המאירי:
http://www.bmj.org.il/files/1331292103800.pdf

תגובתה של אמאי:
mdabraham,
מס' שאלות בקשר למאמרך-
(כמדומני שאפשר לפתוח אשכול על מאמר 'המאירי' בלבד אבל בכל אופן ננצל אשכל זה:)
1. בתקופה בה נשים לא ידעו קרוא וכתוב והיו חסרות השכלה גם רוב המון העם הגברי לקה בכך, מדוע הם רשאים להעיד? או שההבדל הוא ברמת המעורבות בין הבריות?(אם כן, מה ההוכחה שגברים היו מעורבים יתר מנשים?)
2. הבנתי מדבריך שבגלל שאין בנמצא הסבר חילופי משתמשים בסברה הכי הגיונית, אם אמצא סברה הגיונית אחרת מגדל הפרשנות יקרוס?
3.האם יש בנמצא עוד פרשן בעל דפוס דומה של פרשנות כמו של המאירי?
4.סתם מעניין- האם הצגת את מאמרך בפני פוסק חרדי דגול? מה הייתה התגובה? 

הטיעון הזה הוא דוגמה מצוינת להלכה לא-אוקלידית...
כלומר, בעולם מדומיין של לפני החטא עירום הוא טבעי, ותחת האקסיומה הזו אפשר להמליץ על צפייה בגיורות טובלות וכו'. אבל בעולם כזה, אין בעצם בכלל יהודים, ואז לא צריך בכלל להתגייר, לא? ....

אתה בטוח שמוסר טבעי סולד מעירום? (ע"ע אדם הראשון לפני החטא)

עניתי שם, ואעתיק לכאן:
כיוון שהוצאתי עצמי מן הכלל (=אקסיומות הלכתיות) – כפרתי בעיקר… מיותר לציין שלפי זה, 90% מיהודי העולם הם כופרים, אבל לא משנה.
לגבי עדכון גדרי הצניעות – אתה מניח במובלע שהטענה נגד טבילה בפני גברים וכו' באה מפי מי שרוצה להתאים את היהדות לתרבות המערב וכדומה (אחרת אין לטענתך שום קשר לעניין).
אז קודם כל, רציתי באמת לכתוב משהו על כך שהדיון הוא פנים-דתי, כיוון שמבחינתי רוב החילוניים, שאינם זועקים כנגד פרסומות בוטות, לא ראויים בכלל להתייחס לנושא הזה.
אבל עיקר הטיעון שלי הוא שדווקא אלו שקוראים להתחדשות ההלכה הם אלו ששומרים על גדרי המוסר הטבעי, ואילו אותם ה'שמרנים-טכניים' המחייבים טבילה בפני גברים הם-הם אלו שעלולים להתיר גם פרסומות עירום, לו רק איזושהי אקסיומה הלכתית תחייב זאת…

אברם - אם אתה הגדרת את עמדתך ככפירה, מה אענה אבתרך? ואם הגענו לכפירה של התפתחות הלכה אולי אשאל מצד אחר, הרי בימינו עירוםמ אינו ביג דיל, פוק חזי כמה תמונות עירום מתנוססות בריש גלי, וכמה אנשים ונשים מסתובבים ברחובות בעירום כמעט מלא, אז אולי נעדכן את גדרי הצניעות וממילא בעיית הדיינים תיפתר.

אני מציף מחדש את הנושא המעניין הזה, שנוגע ישירות לפולמוס הסוער האחרון אודות טבילת גיורת בפני דיינים גברים –

הדוגמאות שהבאת הן הן השלוש או ארבע דוגמאות שהרמב"ם עצמו מזכיר. טענתו היא שאם יש מסורת מסיני וזה גם מעוגן בכתוב בדרשה (סומכת) אז מדובר בהלכה דאורייתא. אם אחד משני אלו חסר - זו הלכה מד"ס. לכן דווקא לשיטתו הדרשה אינה מיותרת ולא רק להראות חכמת הכתוב. ולכן נראה שלשונו שזה מראה את חכמת הכתוב אינה עוסקת במטרת הדרשה אלא במה שהיא מראה בפועל.
בעניין עין תחת עין, ר"א אמנם חולק לכאורה, אבל כבר הגמרא אומרת שזה לא נכון (אכן מפוקפק). זה מה שמניח הרמב"ם בדבריו.
הנושא נדון באריכות בספרי הרביעי בקוורטט, רוח המשפט.

הרב מיכי שליט"א, בעניין עין תחת עין הרמבם מציין בפירוש, בהתאם לשיטתו, שזו קבלה מסיני, גם בדוגמא בה' יבום שהבאתי מוכרחים שמדאוריתא היא (שהרי עובר באשת אח, ומתירים אותה מאיסור לא תהיה). למעשה, חזל עצמם חולקים בנושאים הללו מכח דרשות הפסוקים (כמבואר במקורות התנאיים או בתלמוד) הם לא מציינים שמקור דעתם הוא קבלה. והדבר קשה: א. מדוע גורמים הם להטעייה כאילו מדובר בפרשנות אישית (כל אחד ושיטת הדרוש המאפיינת אותו) ב. מדוע לא ציינו את מקור הדין ועסקו בלהראות חכמת התורה. ג. מה מקור הרמבם. יש לדקדק בלשונך "רק הלכות שעולות מדרשות וכו' הא לך לשון רמבם ספר המצוות שורש ב: ימנה מה שהיה פירוש מקובל ממנו , והוא שיבארו המעתיקים ויאמרו שזה הדבר אסורלעשותו ואיסורו דאורייתא , או יאמרו שהוא גוף תורה - הנה נמנה אותו , כי הוא נודע בקבלה ולא בהיקש. ואמנם זיכרון ההיקש בו והביא הראיה עליו באחת משלוש עשרה מדות , להראות חכמת הכתוב כמו שבארנו בפירוש המשנה" אולי לזה כוונתך. אכן אין כאן מקום להאריך, אך אשמח מאוד אם תתן הפנייה לנושא חשוב זה, ושכמ"ה

במוסף שבת של מקור ראשון בשבת האחרונה התפרסמה ביקורת של פלוני דב ליברמן, על פסק (?) רבני בית הלל לגבי קדיש יתומה. שלחתי תגובה, ואני מקווה שתתפרסם בשבוע הקרוב, שם אני עומד על כך שלקרוא לאמירה כלשהי בתחום הזה "פסק", ו/או לקשור את זה להלכה, זה עלבון לאינטליגנציה. מדובר לכל היותר במדיניות הלכתית, ואין לכך שום קשר להלכה, פרט לקביעה הזו עצמה (שאין לזה קשר להלכה. גם זו קביעה הלכתית, או מטא-הלכתית).
למען הסר ספק, אני מצדד בעמדתם, רק טוען שאין טעם להביא תקדימים ולדון בזה כאילו היתה כאן שאלה הלכתית. זה משחק לידי המבקרים השמרנים, ולא בצדק.

הוא ממש לא אומר שהכל קבלה מסיני. להיפך, הוא מוציא את הרוב מגדר הקבלה מסיני. רוב הדרשות הן יוצרות לשיטתו (למעט "כמו שלושה או ארבעה", כלשונו). רק הלכות שעולות מדרשות ושיש לגביהן ראיה מחז"ל שהן דאורייתא, עליהן אומר הרמב"ם שהן כנראה התקבלו במסורת מסיני. בביאור העניין הזה הארכתי בכמה מקומות, ואכ"מ.

עד שדנים בקדיש יתומה, דונו בקדיש יתום:

<אמיתות תיאולוגיות נקבעות בין היתר כתוצאה מהסתכלות מציאותית, מי אומר שאסור לאשה לומר קדיש?> 

רב מיכי, האמת דברי רמבם(באגרת) תמוהים, הוא סותם את הגולל על פרשנות חזל מבחינת עיצוב דין תורה, בעוד שחזל מלאים להחריד בפרשנות שאיננה כפשוטה כגון בענייני יבום פטר צרה וצרת צרה, וכן בעניין עין תחת עין, בא הרמבם ואומר הכל קבלה ממוסא בעוד שעל הכל כמעט יש מחלוקת והדבר נראה מדברי חזל, ובעיקר שמגוכח לומר שכבר בזמן נביא מוסא היו פירושי קומבינה. רב מיכי כמומחה בנושא החכימני