השכנה מהבניין -סיפור
בס"ד
לסיפור שאספר כעת אין שום תובנה, אף לא מסר וגם לא שום תוכן.
אז למה אני מספרת אותו??? א. כי ככה!! אני חייבת לפרוק את העצבים שלי וכאן זאת הכתובת.
ב. לסיפור יש קשר לשידוכים, אז וודאי מתאים הוא לכאן.
טוב, לעניינינו, חצי קומה תחת היכן שאני מתגוררת, גרים אלו שמשכירים לנו את הבית. לרוב הם די נחמדים. לרוב אני אומרת.. הם נחמדים עד שזה מגיע לגבול החפירה.
כל חודש בתאריך נקוב אנחנו משלמות לבעלי הדירה את שכר הדירה. אני משלמת במזומן.
פעם אחת, אותו תאריך נפל ביום שישי, יום בו אני כבר בבית, לכן הייתי צריכה להקדים ולשלם כבר ביום חמישי.
ביום חמישי המדובר, נקבעה לי פגישה עם בחור, אמרתי לעצמי שכאשר ארד לכיוון מקום הדייט, אעבור דרך השכנה ואעביר לה את התשלום.
אני נוקשת בדלת. את הדלת פותח הבן הקטן שממהר לקרוא לאימו. זו הייתה שקועה באמצע קריאת תהילים. היא מתבוננת בי וכאילו לא מכירה...
המתנתי שתסיים את הפרק ואחר הסברתי לה מדוע נקשתי על דלת ביתה. בתחילה היא לא הבינה מה אני רוצה, אך לאחר כמה דקות מיד היא קראה: "אה.... זו את טיע???!! (לא, זאת לא אני, רק הרוח שלי..) וואוו... לא להכיר!!"
איזו יפה את נראית עכשיו (תודה באמת.. זה ממש מעליב.. כאילו מה, ביומיום אני מכוערת???)
מה עשית? אהה.. פתחת את השיער וגם התאפרת.. (מה עוד??)
נתתי לה את הכסף, היא בירכה אותי בסבר פנים יפות בברכת ערב טוב ודרך צליחה וגם הדליקה לי את האור בחדר המדרגות, לבל אפול חלילה!!!
לפני שבועיים בערך, צעדתי שוב לדייט, הדלת של השכנה הייתה פתוחה, היא הציצה וראתה אותי שוב 'יפה' כלשונה ומיד מיהרה להדליק לי את האור... (כאילו שאני לא יודעת לעשות את זה בעצמי.. אבל נוו.. אם היא רוצה.. שיהיה כך).
אתמול, שוב פעם הייתה לי פגישה, ירדתי במדרגות והפעם צעדתי עקב בצד אגודל, לבל תשמעה רגלי חלילה את קול צעדיהן.
ובאמת, לא יצאה השכנה מפתח ביתה. אבל גם לא זכיתי שידליקו עבורי את האור בחדר המדרגות..
זהו........... זה מקצת החפירות היפות שהן מנת חלקנו.
זה הסיפור שלי. אל תתלוננו שאין בו תוכן. אני הזהרתי מראש.
 |
|
|
(גרפיטי)
