לרונית ולכל חברי הפורום, שלום! שאלה:

אחרי שבע עשרה שנה שאני מטופל בתרופות נוגדי דכאון וחרדה, אני מרגיש ש"זה לא זה". כלומר, לא הגעתי למצב מספק בשום תחום. למרות שהתרופות עוזרות להנמיך את הכאב ואת הסימפטומים של החרדה, עדיין "לא חזרתי לעצמי" במידה מספקת. במידה שארגיש אני במצב של הישגים בכל תחומי החיים. אני מרגיש שאני מדשדש באותו מקום כבר שבע עשרה שנים ברציפות. אני במצב של "הישרדות". לא מתקדם בשום תחום בחיים. המחלה עוצרת אותי מלהתקדם, והתרופות חוץ מלהרגיע במקצת את הסימפטומים, ולתת לי אפשרות מינימאלית להיות מעורה בחברה, כי אחרת לא הייתי מצליח לצאת מהבית כלל... אבל חוץ מזה לא הגעתי למצב שאני באמת נהנה מעצמי.
האם זה באמת צריך להיות ככה?
האם אין אפשרות לערוך רוויזיה על כל מערך האבחון והתרופות שאני לוקח? אולי בכל זאת יש תקווה שעם תרופות יותר חזקות, או אחרות, הייתי מגיע למצב יותר טוב?
האם נגזר עלי לבלות את שארית חיי במצב של "בדיעבד" כזה?
זה מאוד כואב לי!
היתה לי פעם תקופה מסוימת שבנוסף לSSRI שאני נוטל בקביעות הוסיפו לי גם תרופה אנטי פסיכוטית (ריספרדל), והרגשתי שינוי אדיר, ממש הרגשתי שאני חוזר לעצמי, והמוח שלי "נפתח" בחזרה קרוב למצב שהייתי לפני שחליתי, אלא שאז בדיוק נאלצתי לנדוד למדינה אחרת, ואחרי שלשה שבועות התחלתי לקבל תופעות לוואי חריפים מהריספרדל (חוסר שקט קיצוני ביותר), והתקשרתי לרופא בארץ, שאמר לי להפסיק מיד עם התרופה.
לאחרונה נודע לי שיש תרופה שמיועדת נגד תופעות הלוואי של האנטי-פסיכוטיות... (אולי בנדקט? או משהו כזה), ייתכן שזה מה שהייתי צריך אז לקחת כדי לנטרל את התופעת לוואי החריפה של הריספרדל? ייתכן שלא... אין לי מושג.
את יכולה אולי לכוון אותי בעניין? האם ישנם רופאים בכירים (או אפילו לא כאלו בכירים) שיכולים וטובים בתחום לעשות רוויזיה על כל האבחון שלי, ולנסות איתי אפיק חדש בתחום התרופתי שייטיב לי יותר?
כי ככה החיים ממש ממש לא שווים (ח"ו. אני יודע שאסור להתבטאות כך, כי אנחנו מקבלים הכל באהבה מהשי"ת האב הרחמן שעושה את הכי טוב בשבילנו. אבל אין לי דרך אחרת לבטא את התחושה האינסטינקטיבית שלי...)
אני מתחנן לעזרה
ואולי אי מי מבאי הפורום יכול גם הוא לתרום מנסיונו האישי בתחום.
זאת למודעי, כי בתחילה שחליתי בחרדה, לא העליתי בדעתי שזה יהיה משהו יותר מתקופה של כמה חודשים עד שאני אצא מזה לגמרי, אם בעזרת תרופות או בטיפולים פסיכולוגיים, המציאות אבל טפחה על פני, וזה קרוב לשני עשורים שאני מתייסר בייסורי תופת.... למרות שב"ה ישנם זמנים טובים יותר, והתרופות די מועילות להוריד את מפלס הייסורים לרמה נסבלת יותר. ואפילו ישנם ימים שאני ממש ממש נהנה מחיים. אבל "בגדול", "זה לא זה".... אני בהחלט מאוכזב ממה שהפסיכיאטריה מציעה.... אבל אני לא מרים ידיים! אני בטוח שבעזרת השי"ת עוד אצא מזה כגיבור חיל.... ויש לי גם הבטחה מרב גדול וצדיק שהבטיח לי לפני הרבה שנים שבעזה"י עוד אצא מזה... אלא שצריך כמובן השתדלות, וזאת אחת מההשתדלויות שלי, לפנות כאן לכל מי שרק חושב שיכול להציע משהו שיציע.
יצייון גם כי מתוקף הצרות והמצבים שלי, אני דל אמצעים, ואני יודע שבלי כסף "גדול" שום דבר לא זז היום... אז אולי יש כאן למישהו פתרונים גם לדבר הזה שממש ממש מציק לי?
בתודה מראש לכל חברי וחברות הפורום המדהימים כל אחד בשמו הטוב יבורך מפי עליון.

שלום לך,
וודאי שאפשר לעשות הערכה מחודשת של הטיפול התרופתי ולמצות היבט זה. האם אתה היום מתגורר בארץ? אם כן, פנה אלי למייל האישי ואפנה אותך למומחים בתחום .  יש גם את ארגון "בית חם" שהטיפולים שם מסובסדים

חשוב לדעת שלרוב בייחוד עם הפרעות חרדה טיפול תרופתי אינו מספיק ויש לשלב טיפולים נוספים. אך מעבר לכך, אתה מספר שהחרדה פגעה באיכות חייך וזה אומר שגם אם החרדה לא תמוגר יש לשקם את חייך . לפיכך, אני ממליצה שבמקביל לטיפול בהפחתת החרדה להשקיע בתחומים אחרים שמשמעותיים בחייך כמו עבודה, לימודים, חברה, משפחה. יש פעמים, בהם הטיפול הוא ללמוד לחיות עם חרדה או לצד החרדה ולהמשיך לשקם, לפתח ולטפח את המערכות האחרות של החיים.

שנזכה כולנו לראות בבניינו של  בית מקדשנו במהרה!
בשורות טובות
וצום קל ומועיל לכולם

_________________