שמירת המצוות תנאי לקיום יהודי

בספר "התניא" לרבי שניאור זלמן מלאדי האדמו"ר הזקן לבית חב"ד כותב כי יהודי מחובר לקב"ה כמו בחבל שנא' "יעקב חבל נחלתו" (האזינו) וכאשר הוא חוטא ניפסק החיבור לפי כן מציאות היהודי הפרטית והכללית ביחסו כלפי שמים תלויה במצוות והיא דטרמנטית והנה לפי מדרש איכה רבתי היא דטרמנטית עד כדי כך שהקב"ה בעצמו אינו יכול לשנות איכה רבה (בובר) פתיחתא כד עוד אמרה [כנסת ישראל] לפניו רבש"ע שחחה עלי נפשי כשאני עוברת על ביתך והוא חרב וקול דממה בתוכו ואומר מקום שזרעו של אברהם הקריבו קרבן לפניך, והכהנים עומדים על הדוכן, והלוים מקלסים בכנורות, יהיו שועלים מרקדים בו, הה"ד על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו (איכה ה יח), אלא מה אעשה שעונותי גרמו לי ונביאי השקר שהיו בתוכי שהתעו אותי מדרך חיים לדרך המות לכך נאמר אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי וגו'. ד"א ויקרא ה' אלהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד וגו'. בשעה שבקש הקב"ה להחריב את בית המקדש אמר כל זמן שאני בתוכו אין אומות העולם נוגעין בו, אלא אכביש את עיני ממנו, ואשבע שלא אזקק לו עד עת קץ, ויבואו האויבים ויחריבו אותו, מיד נשבע הקב"ה בימינו והחזירה אחוריו, הה"ד השיב אחור ימינו מפני אויב (איכה ב ג) באותה שעה נכנסו אויבים להיכל ושרפוהו, וכיון שנשרף אמר הקב"ה שוב אין לי מושב בארץ, אסלק שכינתי ממנה, ואעלה למכוני הראשון, הה"ד אלכה ואשובה אל מקומי עד אשר יאשמו ובקשו פני (הושע ה טו), באותה שעה היה הקב"ה בוכה ואומר אוי לי מה עשיתי, השריתי שכינתי למטה בשביל ישראל, ועכשיו שחטאו חזרתי למקומי הראשון, חס ושלום שהייתי שחוק לגוים ולעג לבריות, באותה שעה בא מטטרון ונפל על פניו, ואמר לפניו, רבש"ע אני אבכה ואתה לא תבכה, אמר לו אם אין אתה מניח לי לבכות עכשיו אכנס למקום שאין לך רשות ליכנס ואבכה, שנאמר ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה וגו' (ירמיה יג יז). אמר להן הקב"ה למלאכי השרת בואו ונלך אני ואתם ונראה בביתי מה עשו אויבים בו, מיד הלך הקב"ה ומלאכי השרת וירמי' לפניו, וכיון שראה הקב"ה את בית המקדש, אמר בוודאי זהו ביתי וזהו מנוחתי שבאו אויבים ועשו בו כרצונם, באותה שעה היה הקב"ה בוכה ואומר אוי לי על ביתי, בני היכן אתם, כהני היכן אתם, אוהבי היכן אתם, מה אעשה לכם, התריתי בכם ולא חזרתם בתשובה, אמר הקב"ה לירמיה אני דומה היום לאדם שהי' לו בן יחידי, ועשה לו חופה ומת בתוך חופתו, ואין לך כאב לא עלי ולא על בני, לך וקרא לאברהם ליצחק וליעקב ומשה מקבריהם שהם יודעים לבכות, אמר לפניו רבש"ע איני יודע היכן משה קבור, אמר לו הקב"ה לך עמוד על שפת הירדן והרם קולך וקרא בן עמרם בן עמרם עמוד וראה צאנך שבלעום אויבים, מיד הלך ירמי' למערת המכפלה ואמר לאבות העולם, עמדו שהגיע זמן שאתם מתבקשין לפני הקב"ה, אמרו לו למה, אמר להם איני יודע, מפני שהיה מתירא שלא יאמרו בימיך היתה לבנינו זאת, הניחן ירמיה ועמד על שפת הירדן וקרא בן עמרם בן עמרם עמוד הגיע זמן שאתה מבוקש לפני הקב"ה, אמר לו מה היום מיומים שאני מבוקש לפני הקב"ה, אמר לו ירמי' איני יודע, הניחו משה והלך אצל מלאכי השרת, שהיה מכיר אותן משעת מתן תורה, אמר להם משרתי עליונים, כלום אתם יודעים מפני מה אני מתבקש לפני הקב"ה, אמרו לו בן עמרם אי אתה יודע שבית המקדש חרב וישראל גלו, והיה צועק ובוכה עד שהגיע לאבות העולם, מיד אף הם קרעו בגדיהם, והניחו ידיהם על ראשיהם, והיו צועקים ובוכין עד שערי בית המקדש, כיון שראה אותם הקב"ה מיד ויקרא ה' אלהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק, ואלמלא מקרא שכתוב אי אפשר לאומרו, והיו בוכין והולכין משער זה לשער זה, כאדם שמתו מוטל לפניו, והיה הקב"ה סופד ואומר אוי לו למלך שבקטנותו הצליח ובזקנותו לא הצליח. הנה כי כן שמירת המצוות היא התנאי היחדי למציאות כאשר זו לא מתקימת כביכול הקב"ה בעצמו לא יכול לשנות לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה

כך הם דברי חכמינו בבבא קמא . שבשעת הגזירה אינו מבחין ביניהם . ולא עוד אלא שמתחיל מהצדיקים . כך הוא הנהגתו ויש בזה כמה הסברים . אחד מהם בכדי שהצדיק לא יראה את הפורענות הבאה על הדור .

עם ישראל היה מתבולל . וכיון שניתנה רשות למשחית שוב אינו מבחין בין צדיקים לרשעים .