נקודה למחשבה.

אנו מתבשרים שהרב שטיינמן מורה לכוין בקריאת פרשת כי תצא בשבת הקרובה במחיית עמלק על יאיר לפיד:
http://www.bhol.co.il/Article.aspx?id=57952
לא, אינני מתכוין לדבר על הסתה. זו לא נראית לי הסתה, אלא פטפוט בעלמא. אין כאן שום חשש קרוב שמישהו יעשה משהו, כפי שיתבאר.

מה שיש כאן הוא לכל היותר דוגמה נוספת לאימפוטנטיות החרדית. שום דבר אינו רלוונטי לביצוע מעשי, והכל הוא בעצם סיסמאות, כוונות בתפילה ובקריאת התורה, ובעיקר זעקות שבר על כל עכבר כאילו היה פיל ("אבן מקיר תזעק", "לב מי לא ייקרע", "זעקת הכלה האומללה והיתומים הנאנקים").
הרי בפרשת כי תצא אין על מה לכוין, שכן זו לא קריאת פרשת זכור אלא סתם פרשת השבוע. יתר על כן, גם בפרשת זכור מה שהציבור החרדי עושה הוא אך ורק קריאות וכוונות (ולפעמים פולסא דנורא). אה, שכחתי, גם ויכוח סוער האם זייייכר בציר"ה או בסגו"ל. זו מהות מחיית עמלק בעולם התורה. חיים בסרט. אף אחד לא מעלה בדעתו שמדובר כאן בציווי שגם אמור להתממש בצורה כלשהי. גם "כי תצא למלחמה על אויבך" זוהי לכל היותר כוונה בקריאת התורה, וכמה דרשות בסעודת שבת. "ונתנם ה' אלוקיך בידיך" זו תקווה לביאת המשיח. מסירות נפש או עול מלכות שמים הם כוונות וחובות קריאה בק"ש. דינא דמלכותא זו סוגיא לסברות כרס בלימוד עיון. למה לי קרא סברא היא - זה עיקרון שנלמד אותו בהתלהבות אבל ח"ו לא ניישם. כל חידוש הלכתי נאמר להלכה אבל לא למעשה. תוס' לומד על כוכבי השמים מפסוק במקום לצאת החוצה להסתכל. מדע זה נפ"מ לשאלה האם מותר או אסור ללמוד אותו, והאם הוא מתאים לתורה. דין תכלת או דיני הר הבית יילמדו ממדרשי חז"ל, אבל ח"ו לא מתצפיות וממצאים ארכיאולוגיים. דיבורים, דיבורים, דיבורים...
בתפיסה המצחיקה והילדותית הזאת, הכוונות כולן בידינו, אבל המעשים, ובעצם המציאות המעשית כולה, נותרים כולם לקב"ה, או לחילונים שלוחיו. אנו מזדנבים אחריהם, מבקרים אותם (או את הבבואה והסטראוטיפים שלהם שנוצרים בהכרתנו הסלקטיבית, שהרי אסור להיזון ממידע ישיר) על רשעותם, חולבים אותם ככל שאפשר, ומפרשנים את המשמעות של מה שהם עושים. החרדים, ובעצם רוב ככל 'בני תורה', אומנותם (המפוקפקת) רק בפיהם. מדברים, מדברים, מדברים, ולא עושים מאומה. כדרכנו מאז  ומעולם.
האמת, טוב שכך (אם הם היו מתחילים גם לעשות, או לקחת את עצמם ברצינות, היינו בצרות אמיתיות)...

הסיסמאות הפסאודו-הלכתיות הופכות בתמונה הזאת לצורה לומר דעות או להביע עמדות. הפסוקים איבדו את תכניהם המעשיים הלכתיים והפכו לכוונות ולבסיס לדרושים. הרב שטיינמן רוצה לומר שיאיר לפיד הוא מזיק, אז הוא אומר זאת בצורה פסאודו-הלכתית: יש לכוין בקריאת פ' כי תצא עליו. ברור לו שאף אחד לא יעשה מאומה פרט לכוונות ותפילות, כך שהכל בסדר. לכן דומני שבאמת אין כאן הסתה, או אפילו בדל שמץ סכנה. יש כאן אך ורק ביטוי לניוון הגדול והרמייה העצמית שבהם נמצאת החברה הזאת. אין לנו על מי להישען רק על אבינו שבשמים. רחמנות ממש.
אם בכל זאת יש חשש שמישהו יעשה משהו, הרי זה אותו ילד שחושב בתמימותו שהמלך הוא עירום, כלומר שאם הרב שטיינמן אומר משהו הוא באמת מתכוין לזה. כולם יצחקו עליו ויגנו אותו כמובן, כי הוא לא מבין את כללי המשחק. הוא לא מבין ש"הכל דיבורים" עבר משלי יחימוביץ להגשתו של הרב שטיינמן. 

הם פשוט מצטטים את חז''ל על הכופר בתורת ''משה'' .

הודעות מטעם הממונים על העולם הבא:

חדשות מהעולם הבא:

דה וינצי 

התכונתי לכונתו,
ולעצם הנחתך שאלתי היא למה?מצאת אלטרנטיבה ?או שזה יותר טרנדי כאן בפורום?

לפעמים ביטולו היא קיומו .

אייזין, לא פירטת מתי עלינו לכוין את הכוונה הזאת? בזמן 'אשר יצר' של הבוקר? או אולי בזמן ברכות התורה?

דברי הרב שטיינמן הם אמיתיים וברורים בזמן שהרשעים רודפים את הדת ולומדיה .

כל המרים ידו על תורת משה התורה תתבע ממנו את עלבונה .