| נשלח ב-14/8/2013 14:26 |
|
| |
חולדות מתרוצצות ונהנות מזיו השכינה
באשכול הקישורים לכתבות/מובאות [ה] ציטט הרב מיכי מובאה והתייחס אליה. כיוון שהדיון מתארך העתקיו לאשכול נפרד. תחילה אני אני מעתיק את הדיון. mdabraham עוד דוגמה, אחת מיני רבות, להנחת המבוקש: http://news.walla.co.il/?w=/15/2669590&m=1 ההסבר לאור הלבן הבוהק שאנשים רואים לפני המוות הוא פשוט פעילות יתר של המוח ברגעי המוות. אכן הסבר מופלא. נשלח ב-13/8/2013 16:20 (לתועלת הגולשים אני (ייתכן) מעתיק גם את הנאמר בכתבה. האם נחשף מקור "האור הלבן" שלפני המוות? מאת: מערכת וואלה! חדשות יום שלישי, 13 באוגוסט 2013, 13:59 רבים שהסתכלו למוות בעיניים העידו שראו אור לבן, שחשו כי עזבו את גופם, או שהביטו בעצמם מוטלים חסרי חיים. מדענים מעריכים כי ייתכן שמה שחוו נגרם מפעילות יתר בגלי המוח המוח הרבה יותר פעיל במהלך הגסיסה מאשר במצב הכרתי (אילוסטרציה: אימג'בנק, Gettyimages) הבזק של פעילות חשמלית במוח יכול ליצור את החוויה המוחשית אותה מתארים אנשים שעמדו בפני המוות ושרדו – כך על פי מחקר חדש שפורסם ב-BBC. החוקרים בחנו חולדות גוססות וגילו רמות גבוהות של גלי מוח ברגע בו מתו. החוקרים מאוניברסיטת מישיגן סיפרו כי בקרב בני אדם, זה יכול ליצור מצב של תודעה גבוהה. ד"ר גימו בורג'יגין שהובילה את המחקר שהופיע בכתב העת של האקדמיה הלאומית למדעים סיפרה כי "אנשים רבים חשבו כי המוח, לאחר מוות קליני, אינו פעיל או בפעילות מופחתת, ואנו מראים כי זה ממש לא המקרה. אם כבר – הוא הרבה יותר פעיל במהלך הגסיסה מאשר במצב הכרתי". בנסיבות מסוימות שאינן מוכרות ומבלבלות – כמו חווית (NDE) Near-Death Experience - המוח הופך מגורה יותר ופעיל יותר, הסביר ד"ר ג'ייסון רייתווייט מאוניברסיטת ברמינגהאם. התופעה היא מין 'חגיגה אחרונה' של המוח" (אילוסטרציה: אימג'בנק, Gettyimages) רבים שהסתכלו למוות בעיניים העידו שחשו כי עזבו את גופם, הביטו מטה וראו את עצמם מוטלים חסרי חיים, בטוחים שרוחם עושה את דרכה אל העולם שמעבר. עם זאת, קשה ללמוד על התופעה הזו בקרב בני אדם. בכדי לנסות ולהתחקות אחר התופעה, החוקרים באוניברסיטת מישיגן בחנו תשע חולדות בעודן גוססות. ב-30 שניות בהן ליבה של החיה הפסיק לפעום, הם הצליחו למדוד את העלייה החדה בגלי המוח בתדר גבוה הקרויים תנודות גמא. אותם פולסים חשמליים מסייעים "לקשר" מידע בחלקים שונים של מוח אנושי. אצל החולדות, הפולסים החשמליים הללו נמדדו ברמות גבוהות יותר לאחר דום הלב מאשר כאשר במצב ערות. ד"ר בורג'יגין סיפרה כי ייתכן שאותו הדבר קורה במוח האנושי, והתנודות הגבוהות הללו יכולות להיות הגורם להזיות שלפני המוות. "זה יכול להוות בסיס בשבילנו להסביר את התופעה. העובדה שהם רואים את האור מצביעה אולי על כך שקליפת הראייה במוח בפעילות יתר – ויש לנו ראיות שמציעות כי זה אולי זה באמת המקרה, מאחר שראינו תנודות גמא מוגברות ממש מעל האזור במוח בו נמצאת קליפת הראייה", אמרה. עם זאת, את ממצאי המחקר יצטרכו להיבדק בקרב בני אדם שחוו מוות קליני ושרדו. מחקר מדעי על אנשים שחוו NDE הוא מאתגר במיוחד מאחר שלא ניתן לחזות את הרגע שבו היא תתרחש – דבר ההופך את האפשרות "לצפות" ברגע כמעט בלתי אפשרי. בהתייחסו למחקר, אמר ד"ר רייתווייט כי "זוהי הדגמה נקייה מאוד לתופעה שמוכרת לנו די הרבה זמן כמו חווית ה'כמעט מוות'- המוח הופך למגורה יותר ופעיל יותר - התופעה היא מין 'חגיגה אחרונה' של המוח". לראות את האור: מה קורה במוח רגע לפני המוות? ייתכן מדוע זה יותר מופלא מההסבר הפנטזיוני המוכר? נשלח ב-13/8/2013 17:23 mdabraham זה בהחלט לא יותר מופלא, אלא אותו דבר. הרי יש כאן שתי היפותזות: 1. האור הלבן משקף פגישה עם משהו רוחני (נשמה, עוה"ב וכו'). 2. האור הלבן הוא תופעה פסיכולוגית-ניירולוגית טבעית. ברור שגם פגישה עם משהו רוחני באה לידי ביטוי ניירולוגי, שהרי כך אנחנו חושבים או רואים. השאלה היא האם הפגישה היא הזיה כתוצאה מפעילות במוח או שהפעילות במוח היא רק אופן התפיסה שלנו את המציאות הרוחנית הזאת. זו השאלה שעליה מתנהל הדיון. כעת צא ואמור לי מה הוסיף ה'מחקר' הזה לעניין שאלה זו? וכי מישהו מכחיש שכשחווים את האור הלבן יש פעילות מוחית? השאלה היא מה הסיבה ומה המסובב. לכן ה'הסבר' הזה אינו יותר או פחות מופלא מה'הסבר' הרגיל. זה פשוט לא הסבר בכלל, אלא סתם תוצאה ניירולוגית די טריביאלית, ותו לא. ושוב אנשי מדע רודפי כותרות רצים לעיתונאים שרודפים גם הם כותרות ולא מבינים מימינם לשמאלם, וכך זוכים לפרסום. זה הכל. נשלח ב-13/8/2013 17:38 ייתכן, גם עכברים "חווים" את האור?... נשלח ב-14/8/2013 00:47 mdabraham ייתכן, לא הבנתי את השאלה. נשלח ב-14/8/2013 02:03 ייתכן, אם הבנתי נכון, אם לא הייתה אופציית הנשמה רלוונטית מטעם כלשהו, אזי ההסבר המשוער של החוקרת כי מדובר בתגובה חשמלית של טרום מוות, סביר. אתה רק טוען כי מנין לנו שהפולסים אינם תוצאה של פעילות נשמה. האם לדעתך גם אצל חולדות יש אופציית נשמה? אם לא, מדוע שלא נניח בפשטות, או לפחות נשער, כי אצל בני אדם מדובר באותה תופעה. ברור שאפשר לומר כי אצל חולדות זה כך ואצל אנשים אחרת, אך טענתך כי המחקר לא אומר ולא כלום, אינה אומרת כלום. מתוך הכתבה: החוקרים באוניברסיטת מישיגן בחנו תשע חולדות בעודן גוססות. ב-30 שניות בהן ליבה של החיה הפסיק לפעום, הם הצליחו למדוד את העלייה החדה בגלי המוח בתדר גבוה הקרויים תנודות גמא. אותם פולסים חשמליים מסייעים "לקשר" מידע בחלקים שונים של מוח אנושי. אצל החולדות, הפולסים החשמליים הללו נמדדו ברמות גבוהות יותר לאחר דום הלב מאשר כאשר במצב ערות. ד"ר בורג'יגין סיפרה כי ייתכן שאותו הדבר קורה במוח האנושי, והתנודות הגבוהות הללו יכולות להיות הגורם להזיות שלפני המוות. נשלח ב-14/8/2013 08:51 mdabraham או שגם הנשמה של החולדות פוגשת משהו רוחני לפני מותן ולכן יש אצלן פעילות כזאת. שתי האפשרויות נשארות שקולות, ולכן איני מבין מה המשמעות של הממצא הזה לענייננו. בודאי אם משה רבנו התגלגל בחולדה הזאת... נשלח ב-14/8/2013 08:58 ייתכן, ברצינות? אתה לוקח אופציה כזאת בחשבון? לא שאני יודע משהו על נשמות חולדה וגלגולי משה רבינו, אבל חשבתי שאתה יודע... נשלח ב-14/8/2013 10:53 mdabraham זו האופציה שעומדת כאן לדיון. לא אמרתי מה דעתי בכל זה, רק טענתי שהאינטרפרטציה של המחקר הזה מניחה את המבוקש. אם אתה רוצה להניח שזו לא אופציה, אין לך צורך במחקרים. אתה פשוט מניח שזו לא אופציה וזהו.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-18/8/2013 18:11 |
|
| |
נמנו וגמרו שהנשמה שוקלת 21 גרם (י"א 24, ויל"ע)
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2013 17:41 |
|
| |
תוקן על ידי ייתכן ב- 16/08/2013 17:40:26
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2013 17:18 |
|
| |
ההסבר הזה לעיקרון של 'חי נושא את עצמו' הוא אמנם רווח אבל הוא אינו עומד במבחן הגמרא. הסיפור על ריו"ח בן זכאי שיצא מהמצור סותרו (כי הוא היה בארון סגור, ומה ששיחק שם הוא רק המשקל).
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2013 15:30 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: |  | קראתי פעם- לא זוכר בדיוק איפה- נעשה ניסוי עם חולה סופני, הוא הונח על מיטה שהונחה על משקל אלקטרוני בדיוק גבוהה מאד, של אלפיות הגרם, מנוטרלת מהשפעות אחרות. החוקרים גילו כי ברגע שהאדם מת, משקלו הפך לנמוך יותר. |
|
מה שלא יהיו התוצאות, סמוך על המחבתי"ם שיפרשו את זה לפי מה שנראה להם:
אכן הדבר נבדק פיזית, שמשקל גופת מת שוקלת הרבה יותר מגוף אדם חי גם כשהוא יושן, ואין לזה הסבר אחר רק שהרוח שהיה בקרבו נושא את האדם, חי נושא את עצמו, וזה מעוגן גם הלכתית, שהנושא אדם חי בשבת הרשות הרבים אינו עובר על טלטול מאחר והאדם נושא את עצמו, מה שאין כן בנושא אדם מת.
http://www.hidabroot.org/CommunityDetail.asp?FaqID=15813
הנה בלוג מעניין בנושא שמצאתי בגיגול קצר. בכל מקרה משקל חי או מת אינו אמור להשתנות, מה שכן כשאנשים חיים הם אוטומטית משנים את מיקום שריריהם ומשקלם לפי התנוחה האופטימלית, מה שמת לא יכול לעשות. (זה כמו ההבדל בין ללכת מהסופר עם שישיית מים ביד או משקולת של 10 ק"ג. במקרה הראשון זה הרבה פחות נוח ויותר קשה)
בעניין חי נושא את עצמו במלאכת הוצאה וטלטול, ידוע כבר שהוצאה מרשות לרשות מלאכה גרועה היא והאמת שהמקור היחיד שלה כמדומני הוא מהפסוק "ולא תוציאו משא ביום השבת" מהנביאים (שלפי פשוטו הכוונה לטרחה במסחר וכו') ולכן במקרה של בן אדם חי שזה לא ממש טרחא (ואולי אפילו נחשב שניים שעשאוה כי גם הפעולות של הנסחב מקלות על הסוחב) התירו...
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2013 15:02 |
|
| |
ירוחם, אני שמעתי את הסיפור הזה על ר' גדליה נדל, שרצה לבדוק את הטענה שחי נושא את עצמו, כלומר שהמשקל של מת אכן גבוה (ולא: נמוך) יותר. איני יודע מה היו תוצאות הניסוי. יש כאן די תלמידים שלו שיגלו לנו.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2013 14:58 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: |  | קראתי פעם- לא זוכר בדיוק איפה- נעשה ניסוי עם חולה סופני, הוא הונח על מיטה שהונחה על משקל אלקטרוני בדיוק גבוהה מאד, של אלפיות הגרם, מנוטרלת מהשפעות אחרות. החוקרים גילו כי ברגע שהאדם מת, משקלו הפך לנמוך יותר. |
|
מה זה "ברגע שהאדם מת"? יש רגע כזה?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2013 12:48 |
|
| |
קראתי פעם- לא זוכר בדיוק איפה- נעשה ניסוי עם חולה סופני, הוא הונח על מיטה שהונחה על משקל אלקטרוני בדיוק גבוהה מאד, של אלפיות הגרם, מנוטרלת מהשפעות אחרות. החוקרים גילו כי ברגע שהאדם מת, משקלו הפך לנמוך יותר.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2013 12:29 |
|
| |
הפעילות המוגברת לא בהכרח מעידה על חוויה מסויימת, יכול להיות שזאת "שירת הברבור" של המוח והגוף במצב הסטרס האולטימטיבי - מוות. (וזה משפיע גם על קולטנים אחרים במוח, כמו שמי שקיבל מכה "יראה כוכבים")
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2013 21:08 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: |  | הרב מימוני לבעלי חיים כולל חולדות יש בהחלט נפש! נפש כל חי! למילה נפש יש בעברית 8 משמעויות שונות. המילה הנכונה במקרה הזה בעברית מקראית וחז"לית היא נשמה. |
|
המושג הנכון הוא 'נפש קרטזיאנית'. בזמן חז"ל לא היה דואליזם, וגם הרמב"ם לא מדבר על דואליזם. במקרא ואצל חז"ל לרוב, הנפש היא הכוח הויטלי של הגוף. אותו המשתנה שמפריד בין בשר דומם לבין בשר נע. תיאוריות ויטליסטיות היו קיימות בביולוגיה הפרה-מדעית, ולזה כנראה הכוונה גם במקרא וחז"ל. בפשטות, כוח זה הוא סוג של רוח שממלאת את הגוף ובכך מעניקה לו תנועה, הקשר האטימולוגי "רוח חיים", רוח(wind):רוח(spirit), נשמה:נשימה, ומשפטים מפורשים כמו "ויפח באפיו נשמת חיים", מורים על זה דיי בבירור. תסתכלו בסרטון הזה ותבינו למה הכוונה http://www.youtube.com/watch?v=PH6xCT2aTSo לעומת זאת אלוהים הוא ישות נפרדת מהעולם, עשויה מהדבר הכי עוצמתי וערטילאי שהם יכלו לחשוב עליו: אש (הם כמובן לא ידעו שאש היא קומבינציה של אנרגיה תרמית ואנרגית אור, כאשר אנרגיה וחומר הם דברים שיכולים להתחלף). ישות זו בראה את העולם (יש מאין, או לפחות עיצבה מחדש את חומרי הגלם הקיימים) בדומה לאופן בו נגר בונה כסא. אצל הרמב"ם, כלומר אצל אריסטו, הנפש היא הצורה של הגוף כפי ששולחן הוא צורה של עץ (האם השולחן הוא ישות נפרדת מהעץ?), ובדומה אלוהים הוא צורתו של העולם; זה לא המטריאליזם התנ"כי והחז"לי ולא הדואליזם הקרטזיאני. ולא בכדי נוצר סיבוך נוראי לקשר בין אלוהי אריסטו, שאינו אלוהי דקארט (שהוא ישות לכל דבר ועניין, רק מקטגוריה אונטולוגית שונה, כך שאפשר לומר עליה כל דבר בדיוק כמו על אלוהי המקרא, רק לסייג כל אמירה בקבוע 'במובן הרוחני' - אוהב רוחנית, שונא רוחנית, כועס רוחנית, עושה סקס רוחנית (כן, זה משום מה יותר מרגיז מאשר 'אוהב רוחנית', אבל אין הבדל מהותי), וכו') לבין אלוהי המקרא - זה לקשר בין ישות קונקרטית לבין מושג מופשט. מה שייך לומר שמושג מופשט אוהב, שונא, וכו'? זה כמו לומר שתכונת המעגליות אוהבת משהו. התוספת 'ברוחני' כלל לא תעזור.
אצל דקארט, הנפש היא ישות נפרדת מהגוף ומקיימת איתו אינטראקציה, והיא מקטגוריה שונה (שזו שאלה לא פשוטה בכלל - מה הופך אותה לקטגוריה שונה? אולי גם פרוטון הוא מקטגוריה שונה מאלקטרון בגלל תכונותיהם השונות? האם זו רק סמנטיקה?). בדומה, אלוהים הוא ישות רוחנית נפרדת מהעולם הפיזיקלי ומקיימת איתו אינטראקציה. היחס בין אלוהים לעולם אנלוגי ליחס בין הנפש לגוף (רק שבמקרה אלוהים אחת האינטראקציות עם העולם הייתה ליצור אותו יש מאין, ובמקרה הנפש לא). התיאולוגיה הנוצרית (ובעקבותיה שאר הדתות) אימצה נקודת מבט זו בשתי ידיים - זה מאפשר לתפוס את החבל בשני קצותיו: גם להיות שונים מהותית (כביכול) מעובדי האלילים, כי האל שלנו הוא 'רוחני' ושלהם היה 'פיזיקלי' (כאשר 'רוחני' אין משמעו אלא 'לא פיזיקלי' - כלומר האל שלנו, הוא מינוס(האל שלהם)), וגם אפשר בלי בעיה לייחס לו כל תכונה פסיכולוגית מבוקשת, שהיא - מן הסתם - אנושית, אם מתייחסים לתכונות פסיכולוגיות כאל 'רוחניות' שהרי הן תלויות נפש; כמו כן, אפשר לייחס לו תכונות פיזיקליות, אם מוסיפים את ההסתייגות 'במובן הרוחני' (כלומר אם בקטגוריה הפיזיקלית יש דפוס של 'סקס', בקטגוריה הרוחנית יש דפוס שבמובן מסוים מקביל לו) וכך זה נשאר במערב עד היום, עד שהפך למובן מאליו. כל כך מובן מאליו עד שכשרואים שהמקרא, או חז"ל, או הרמב"ם, מדברים על נפש, "ברור" שהכוונה לדואליזם קרטזיאני. בהקשר הדואליזם הקרטזיאני, קראתי את אחד המשפטים הציניים הטובים יותר: "הדואליזם הקרטזיאני הוא יותר ביטוי למצוקה אינטלקטואלית מאשר הסבר". הרי אין פשוט (וילדותי) יותר מלפתור כל קושי במציאות הנצפית על ידי הנחת קיומה של ישות-על נוספת, בלתי מושגת בחושים, שמוגדרת כך שהיא מאפשרת כל מה שאין לנו מושג איך מתרחש, שמקיימת אינטארקציה מסתורית עם הישויות הנצפות.
המטריאליזם בן ימינו שנתפס משום מה כחדשני הוא יותר חזרה לתפיסה המקורית, כאשר גישות פיזיקליסטיות (מה שמוכר לרוב כ'מטריאליזם') דומות לגישת המקרא (הכוח הויטלי, שנדרש להסבר תופעת החיים, נהיה מיותר בעקבות היכולת להסביר את תופעת החיים על ידי חוקי הפיזיקה התקפים גם לגבי עצמים לא-חיים; מיקום המחשבות הוחלף, בעקבות מחקר אמפירי, מהלב אל המוח; והשאלה 'איך חומר מקיים תודעה' (זה שחומר עושה חישובים, אחת הטענות הנצחות של דקארט, אנחנו כבר יודעים) פשוט אינה שאלה, זה חוק טבע בסיסי שאין טעם לשאול עליו 'למה', כמו שאת רוב האנשים לא מטרידה השאלה 'איך אלקטרון זז' עד כדי שהוא צריך להמציא ישויות חדשות כדי להסביר את תנועתו). וגישות פונקציונליסטיות דומות לגישת אריסטו (פונקציונליזם - הנפש היא 'תוכנה' (software) בעלת דפוס מסוים, שיכול להתממש בכל מיני 'חומרות' (hardware) שרכיביה הפיזיקליים מקיימים דפוס קשרים דומה. הנפש אינה ישות נפרדת מהחומר הפיזיקלי כטענת הדואליזם הקרטזיאני ואינה הוא עצמו כטענת הפיזיקליזם (מה שמוכר לרוב כמטריאליזם)).
מכאן ברור למה רק דקארט יכול לטעון שלבעלי חיים אין נפש. במקרא, ברור שיש להם כוח ויטלי, והמודעות נתפסת כפונקציה מובנית של ישויות עם כוח ויטלי. לפי אריסטו, לכל חומר יש, לפי הגדרה, את הצורה שלו - אם הוא חושב, יש לו את צורת החשיבה, אם הוא הולך, יש לו את צורת ההליכה. אריסטו עצמו האמין שבעלי חיים אינם חושבים ולכן הנפש (הצורה) שלהם היא נפש ויטלית גרידא. בפיזיקליזם המודרני, הנפש היא המוח, שהוא משתנה רציף בעץ האבולוציוני. בפונקציונליזם המודרני, הנפש היא הדפוס של פעילות המוח, שגם היא משתנה רציף בעץ האבולוציוני. רק בקונספציה של דקארט, אם מניחים שבעלי חיים אינם בעלי תודעה, אפשר לטעון שאין להם 'נפש' - כי אין צורך להניח את קיומה. בדומה כמובן, הוא יכל לטעון שכושים אינם בעלי מודעות ומכאן לגזור שאין להם את אותה ישות רוחנית, אבקת פיות קסומה; הרי אין שום הוכחה שהם חושבים - הם עושים פעולות אבל גם בעלי חיים עושים פעולות. בקיצור טוב היה אם היה מתמקד בגיאומטריה אנליטית... קצת פספס בכל הקטע הזה.
תוקן על ידי רציוסקפטי ב- 15/08/2013 21:12:30
תוקן על ידי רציוסקפטי ב- 15/08/2013 21:21:27
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2013 13:01 |
|
| |
הרב מימוני לבעלי חיים כולל חולדות יש בהחלט נפש! נפש כל חי! למילה נפש יש בעברית 8 משמעויות שונות. המילה הנכונה במקרה הזה בעברית מקראית וחז"לית היא נשמה.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2013 10:42 |
|
| |
האם יש הגיון בהנחה של דקראט שדואליזם קיים רק אצל בני אדם וחיות הן מכונות ותו לא? (כמסקנה מזה טען שחיות לא חשות כאב אלא רק מגיבות תגובה פיזיולוגית אוטומטית).
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2013 08:52 |
|
| |
ולמה לגבי נשוא הכתבה לא?
ואצל חולדות יש/אין כזה דבר? יש לך מושג?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2013 07:52 |
|
| |
תלמיד,
בשאלה זו אני יכול לקבל כאופציה את טיעונו של הרב מיכי כי יש פעילות פיזית המושפעת מפעילות "רוחנית" כפי שיש להיפך.
מכל מקום, אין לכאורה תצפית שיכולה לשלול זאת.
זה חלק מהשאלה המורכבת של גוף ונפש.
מומלץ לקרא את ספרו של לייבוביץ בענין. "יסודות הבעיה הפסיכופיסית גוף ונפש " הכתוב, כדרכו ברהיטות ובהירות גדולה.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2013 07:48 |
|
| |
הרב מיימוני, אפשר כמובן להניח הכול, בפרט כאשר אי אפשר לתצפת. באמת נראה לך סביר לומר כי במקרה גמור אצל חולדות ובני אדם מתרחשת בזמן זהה תופעה זהה, שאחד מהם "ה' סידר את זה כך שבמוח האנושי תחול תופעה פיזיולוגית כזו שתגרום לתופעה הנפשית" (עד כאן, מילא. אולי כי אנו כבר רגילים. אני מעדיף את התיאוריה של הרב מיכי שההתגלות היא הסיבה לפעילות החשמלית) והשני הוא במקרה גמור ו"זה שאלה"? יש טיעון כלשהו שלא יעמוד במבחן ה"ביקורת" הזה?.... ועוד שאלה. אם היה ידוע לכולם על הופעת התופעה הזהה, באותה רמה של הכרת כוח המשיכה, נראה לך שמישהו היה ממציא את תיאוריית המפגש עם האלוהים? מדוע לדעתך כאשר חלמיש קודח מחום ברור לכולם שהוא לא היה באילת? ולבסוף, מה בכלל משמעות האמירה שלך "חוששני שהדואליסט והמאמין הדתי יכולים לצאת מביקורת כזו די בקלות. כמדומה שהרבה לפנינו עשו את זה התומיסטים הנוצרים, להבדיל, כשהם מפתחים פילוסופיות מעניינות כדי להתמודד עם קשיים תיאולוגיים ואחרים". בעברית מדוברת הייתי מנסח זאת: בכלל המאמינים יכולים לפתח פילוסופיות מעניינות כדי להצדיק בכל מחיר כל הזיה. אפשר להכריז בזאת על מות הפילוסופיה.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2013 07:46 |
|
| |
שאלת תם שלכאורה כוללת את נושא הדיון מזהים במח מרכזים האחראים על רגשות וכדו'. וכן שינויים פיזיים במח עם פעולות "רוחניות" כמו לימוד וכדו'. האם זו הוכחה לגישה המטריאליסטית השוללת "נפש" והכרך בה וחיתוך גורדי של הבעיה הפסיכופיזית?
|
|
|
|
|